האם בלוגרי טיול מחליפים ספרי הדרכה?
כשהתחלתי לחקור בשנת 2012 את עולם הבלוגים, הייתי מאוד קיצונית בתחזיות שלי, האמנתי שהדיגיטל מחליף את העולם הישן וכל התקשורת המסורתית, דינה להשתנות או להיעלם. עם השנים (או הזקנה), נהייתי יותר סבלנית ופחות קיצונית בדעותי, והיום אני מאמינה שהעוגה התקשורתית פשוט מתרחבת ושדבר לא לוקח מדבר אחר, אלא הדברים משתלבים זה בזה. את התובנה הזאת קיבלתי, לאחר שיחה עם מורי ד"ר זנדברג שאמר לי, אחרי הרצאה שנתתי: "אז בעצם הבלוגים מתרגמים את העולם המסורתי לאותו הדבר, אבל קצת שונה מבחינה טכנולוגית". הבנתי, שאנחנו ממציאים, רק בקצת את העולם החדש, או בעיקר את הסדר של הנגשת המידע והידע.
ולמה אני מספרת לכם את זה? כי בתחילת השבוע השתתפתי בכנס בלוגרים טיולים, אנשי מקצוע מעולם התיירות והאקדמיה באוניברסיטת חיפה והיה פשוט מרתק.
קיבלתי מספר פניות לשלוח את תקציר ההרצאה שלי, אז מה יותר טוב מסיכום בפוסט בבלוג, נכון?
את הכנס יזמו ד"ר אוהד שקד, עינת הרשקו, יואל מנספלד ראש החוג ללימודי גיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת תל אביב ומיכל מנור בן ארי – כולם תותחים בתחומם ושווה לעקוב אחריהם.
האם בלוג הטיולים מחליף את ספרי ההדרכה?
אתם מכירים את זה שכבר באמצע הטיול, כשאתם ממש ממש נהנים בו, ויוצאות לכם תמונות פשוט נהדרות של המקום בו אתם נחים, מבלים, נהנים – עולה לכם רעיון מהפכני בראש – להתחיל להיות בלוגר טיולים. לפתוח בלוג טיולים ולתעד את הטיול הזה, ואת, כמובן, מליון הטיולים שיגיעו אחר כך, הרי אתם הולכים להיות בלוגרי טיולים.
ואז, אתם פותחים בלוג, מתחילים לכתוב התחלה של פוסט טיולים ובעצם זונחים את זה, כי אתם מבינים שוואלה, זאת ממש עבודה, ממש צריך להשקיע כמה שעות טובות בשביל לייצר פוסט בבלוג שלי. אם יש לכם סבלנות וזמן ונחישות והתמדה ורצון להצליח, אתם מסיימים את הפוסט ואולי ממשיכים הלאה לפוסט הבא. אם לא, אז אתם תמשיכו לקרא בלוגים של אחרים.
למה זה קורה? למה מתחשק לנו לתעד את הטיול שלנו בבלוג?
כי היום, כולם מנגישים את ערוץ החיים הטובים של החיים שלהם ברשתות החברתיות, בעיקר, החיים הטובים כשהם בחו"ל, ואם כבר אז בעדיפות של תמונה של ים או מקור מים אחר, או ארוחת בוקר דשנה, או מלון ממש מפנק עם כוס קאווה מעוצבת עם שמשית נייר וקשית עם פסים. ורודים בבקשה.
וכשאנחנו רואים פרופילים באינסטוש סופר מושקעים, כאלה שתופסים רגע אינטימי אותנטי מפולטר להלכה, זה פשוט עושה לנו חשק להיות שם באותו מקום בדיוק. לצאת החוצה לעולם הגדול ולהפוך לנווד דיגיטלי, או לפחות לבקר את המקום הזה ולשתות גם כן את הקאווה עם הקשית. ולא, לא אכפת לנו שהיא תהיה בצבע אחר.
החשק הזה לצאת ולטייל ולחוות גם כן את ערוץ החיים הטובים – הוא הדבר האמיתי,
ואז, כשהקוראים שלנו או העוקבים שלנו רוצים לבנות טיול מושקע, אז הם חווים קושי אמיתי. למה? כי הם נורא רוצים, יודעים לאן, יודעים מה בא להם לחוש ולהרגיש כשהם בחו"ל, אבל הם לא יודעים איך, ואיפה, ומתי, ועם מי, וכמה עולה, ואיפה כדאי, ומה מומלץ, וכמה עולה, ולכמה זמן ואיפה מזמינים, את מה מזמינים, את מי מזמינים ועוד ועוד ועוד.
ולכן, חשוב להבין מה כל פלטפורמה עושה ללקוח קצה ואת מי היא משרתת:
אינסטגרם – יח"צ
פייסבוק – פרסום ושיווק
בלוג – הדרכה ומכירות
שלוש הפלטפורמות מהוות תמהיל שלם של עולם היח"צ, הפרסום והשיווק והמכירות.
באינסטגרם הדגש הוא על תמונות יפות, ולכן המידע שמונגש בו הוא מידע שקשור ליח"צ, למקומות יפים, לאוכל טוב, לקניות שנראות נהדר, לנופים שמצטלמים יפה, אבל פרטים כמו נגישות של שירותים, החלפת מטבע, מסלולים – קצת פחות רלוונטי לפלטפורמה הזאת. התפקיד של אינסטגרם – להעלות למודעות מקום תיירותי ולעשות לקורא חשק להיות בו.
קבוצות הפייסבוק – מגוון הסוגים של הקבוצות הוא מאוד רחב ולכן בהכללה גסה אפשר לאמר שקבוצות תיירות בפייסבוק כוללות מידע שחשוב לתייר הישראלי הממוצע כמו: איפה פריימרק, איפה הקזינו, כמה עולה טיול, איפה יש מסעדות כשרות. מדי פעם עולות המלצות על סיורים או מסלולים, אבל בגלל שזה פייסבוק, המידע הזה נגלל למטה עם פרסום שאלות ושרשורים חדשים. סביר להניח שהאדמינים של הקבוצה ירשו לשווק ולפרסם את הדברים הרלוונטים אליהם וימנעו פרסום של מתחרים. הקבוצות מצוינות ליצירת שיח על המקום, ומתן מענה לתייר "הממהר" שרוצה מידע כלשהו ועכשיו.יש לשים לב שגודל הקבוצה אינו בהכרח מעיד על איכותה.
בלוג – הפלטפורמה למיטיבי לכת. על פניו, נראה שלבלוג יש מקום לתחרות עם ספרי הדרכה מכיוון והבלוג הוא רבגוני, אפשר לייצר תוכן על פי חלוקה יצירתית, בנאלית או סכמתית, תלוי בסגנון, בשפה, במיקוד של כותב הבלוג. בבלוג משולבים עזרים נוספים בתוך הטקסט, כמו תמונה, וידאו, הפניות, לינקים, מפות, מסמכים ועוד. הבלוג הוא המקום ליצירת נאמנות עם הקוראים וסגירת הקצוות של איסוף המידע.
בעצם, הבלוג הוא המקום היחיד שבו יש איסוף מסודר ויעיל של התוכן הרבה הקיים ברשת, בצורה נגישה ללקוח הקצה, קרי הקורא התייר.
האם הבלוג באמת מתחרה עם ספרי ההדרכה התיירותיים?
לא.
ממש ממש לא.
הפלטפורמות השונות עונות על צרכים שונים של הקהל. בבלוג אני מצפה לקבל מענה על תפעול הטיול לפני הטיול וקבלת מענה אודות אופי הטיול והכנה ראשונה של מסלול או מידע תרבותי, חברתי או קולינרי ועוד. בלוג שתומך בספר הדרכה, סביר להניח שאם הבלוג טוב, התיירים ירכשו את ספר ההדרכה שהבלוג משווק או כולל עימו, בדומה לבלוג באמא שלי והספר 7 שעות אחורה.
לבלוג יש יתרונות שחשוב להכיר ואני אמנה אותם עבורכם:
תוכן ירוק עד – התכנים שהבלוגרים כותבים בנקודת זמן מסוימת, רלוונטים לקוראים גם בנקודת זמן אחרת. כמובן שכדאי שהתכנים יהיו מעודכנים על מנת שתיווצר אמינות בין הקורא לכותב וקבלת ערך על ידי הקריאה. התכנים אינם נעלמים בתהום הנשייה של הפיד האינסופי או האלגוריתם שאחראי על חשיפה, כמו בפייסבוק ובאינסטגרם.
נאמנות הקוראים לכותבי התוכן – הבלוג גורם לקהל שמגיע לבלוג דרך מנוע החיפוש בגוגל, במידה והתכנים מעניינים, ערוכים היטב ומעניקים ידע, להפוך לקוראים נאמנים. הבלוג יוצר קשר של נאמנות בין הקורא לכותב הבלוג בזכות סגנון הכתיבה, מתן לינקים ותכנים בנדיבות ובשקיפות. נאמנות זאת יוצרת את הרכישות של הקהל את המוצרים והשירותים אודותם ממליצים בבלוג.
סובייקטיבי – הציפיה מהבלוג להיכתב בסגנון "יומני היקר שלום", קרי,הקורא מבין שהבלוג נכתב מזוית ראייה מסוימת, ולכן הוא עשוי לחוש הזדהות עם הכותב וממש להתאהב במי שכותב את הבלוג, ועל ידי כך גם לרצות לעשות את מה שהבלוג ממליץ עליו. באותה מידה, במידה והקורא לא מתחבר לסגנון של הבלוג, לשפה ולזוית הראייה, הוא עשוי לחפש מקור תוכן אחר לבנות בעזרתו את הטיול המיוחל. רצוי ואף לגיטימי.
מותאם נישה / סגנון / סגמנט – לכל בלוג טיולים יש את המומחיות שלו, וכך הוא מתאים את הקורא אליו. יש בלוגים טיולים שמתמחים באזור מסוים בעולם, אחר במצב משפחתי, השלישי בסגנון טיול, הרביעי בתקציב וכן הלאה. כך הקורא יכול לקרא מספר בלוגים ולהתאים את הטיול בצורה אישית לצרכים שלו. קיימת אפשרות להרכיב טיול שלם ממספר בלוגים בהתאם לרצון של התייר.
רב מימדי – אחד היתרונות של הבלוג שהוא חלק מהעולם הדיגיטלי ולכן הוא יכול לשלב בתוכן אלמנטים שונים שיעשו חשק לקורא להעמיק את הידע, לבצע רכישה, להוריד מסמכים רלוונטים, לענות על השאלות המטרידות, להפנות לקבוצות פייסבוק או חשבונות אינטסגרם ועוד ועוד. הבלוג הוא מקום של ארכיון ואוצרות של התוכן הרלוונטי לתייר.
סוגר פינה – הבלוג עוזר לתייר לקבל החלטות ולסגור את הפינה בנוגע להתלבטות כזאת או אחרת. ברגע שהקורא מבין שהבלוגר ממליץ על סיור מסוין, מלון, מסעדה או מקום לקנות, סביר להניח שזה תורם להחלטה של התייר בצורה די משמעותית.
לסיכום: האם הבלוג מחליף את ספרי ההדרכה? לא, אבל תודו שזאת כותרת מושכת לקריאה :).
תודה על ההזמנה להרצות בכנס, נהניתי מאוד, גם הקהל נהנה ושאג מצחוק. אפשר להזמין אותי להרצות במספר תכנים, הכל בסילבוס ההרצאות היפה שלי.
אה ורגע, לפני שאתם הולכים, מזמינה אתכם לקרא פוסט טרי טרי בבלוג האישי שלי על טיולמולדת 40 שחגגתי בליסבון.
אשמח שתכתבו לי מה חשבתם על הפוסט, תגובות עושות נעים לעור הפנים
ענת
פוסט נהדר יונית. חושבת שהבנתי סוף סוף את ההבדל בין הפלטפורמות. בתור אחת שלא מאד מיודדת עם הרשתות, אני עדיין עם הספרים 🙂
זיוה רענן
יונית, עשית סדר בין הפלטפורמות. אני תמיד צריכה שיעשו לי סדר מחדש ואני שמחה להיות בין ירורי העד.
אני קצת מוחה על ההתיחסות המרובה לצילומי החיים הטובים. הם נוכחים בפלטפורמות השונות כמו עוד הרבה צילומים אחרים. באופן אישי הם עושים לי חידודים בעור. אולי זה הגיל. בכל אופן אני רגישה לפילטרים ולפסאדה שגורמים לי לתגובה ההפוכה. אני מבינה שהתכוונת בעיקר לאינסטגרם ולפייסבוק אבל הרגשתי גם בהרצאה (שאותה שמעתי בזמן אמת) וקצת גם כאן שיש לצד הזה דגש גדול וזה הופך אותנו לשטוחים נורא.
בלוג טיולים יכול להיות המון דברים ואפילו לא רק הדרכה ומכירה. נקודת הזמן ההפכפכה הזאת שבה בלוגר בתחילת דרכו (כל בלוגר) שורד או מפסיק לכתוב קשורה לדעתי בייחודיות של התוכן. באופן אישי לא פתחתי בלוג טיולים כדי לפתוח ערוץ אישי של החיים הטובים וקצת צרם לי שהוצגנו כך. דפנה רז מנשיונל גאוגרפיק טרוולר שהרצתה בכנס נתנה דוגמה יפה על הבלוגריות של ערוץ החיים הטובים שפגשה במולדובה ועל המפגש עם הבלוגר בעל סיפור החיים המעניין שגילה שמורכב לטייל בעולם אם יש לך צבע עור שחור
מיכל מנור
פוסט מעולה. אני חושבת שבלוג כן מחליף את ספרי ההדרכה המסורתיים סטייל טומי לפיד או פספורט קארד ולכן גם ספרי ההדרכה עברו או צריכים לעבור אבולוציה כמו הספר של Annie Steinitz Dudkiewicz או הסדרה של Shlomit Japhet-bialik
התחושה שלי שהעולם כולו עובר להתאמה ופנייה אישית ולכן מדריכי טיולים מאד כללים שפונים לקהל רחב כבר פחות מתאימים לרב הקוראים וכנל לגבי בלוגים שאין להם קול אישי.
תאיר פאר
אני מאוד אוהבת את ספרי הטיולים של לונלי פלאנט ואיי וויטנס, כי הערך שהם מספקים לי הוא פרקטי נטו. לרוב אנחנו טסים בלי תכנון טיול כי אנחנו מאוד אוהבים להרגיש את המקום ולתת לו להפתיע אותנו, בלי ציפיות. הספרים נותנים לי את כל הכלים לטיול בזמן אמת. לפני הטיול אסמן האשתגים מעניינים על המקום באינסטגרם ובשוטף שומרת לי פוסטים רלוונטיים מקבוצות טיולים או עושה חיפושים קונקרטיים בפייסבוק.
על תוצאות גוגל אני יותר ויותר מוותרת, רוב הבלוגים שאגיע אליהם בחיפוש לא רלוונטיים ובכלל..מאוד קשה להגיע לכדי רשימת בלוגרים מתאימה לצרכים שלי, זה משהו שעם הזמן והטיולים מתגבש אבל הוא לא מיידי.
חן
מניסיוני הקצר בשני העולמות.
אנימחושבת ששום תוכן שהוא כללי מידי ולא מדויק או פונה לקהל שלא מוגדר באופן מאוד ספיציפי….סופו בכישלון.
המטרה היא להגיע לקהל שאותו הגדרנו ולספק לו ב ד י ו ק מה שהוא דורש.
כאשר אני הגדרתי את הספר מראש ידעתי שהוא לא יתאים לכולם או אפילו לפלח גדול מאוכלוסיית המטיילים. אבל לאנאילו המטיילים שלהם כיוונתי. אבל הוא כן עונה על צורך מאוד ברור של הפלח שלי.
זהו גם קהל הבלוג. אני מרגישה שהספר והבלוג משלימים אחד את השני. ואילו גם הפידבקים שאני מקבלת.
אכן ספר הוא לא ירוק עד, במקרה של מדריכי טיולים. וכמובן אינו דינאמי כמו בלוג.
כמו ש אמרת Michal Ben-ari Manormichal… הספר צריך לעבור אבולוציה….זה לא אומר להעלם או להזרק אבל צריך לחשוב מה השלב הבא של ספר. כמובן שזה כבר בפעולה:)