ראיון עם טליה הדר אשת סטייל
אני כל כך מתרגשת לראיין את טליה הדר מהבלוג אשת סטייל לפודקאסט שלי. טליה בוגרת הפרלמנט, נכנסה בשיא הכוח לעניין הזה של הבלוגים והפכה את התחביב שלה למקצוע מכניס בזכות הבלוג ובענק. אני חושבת שזאת דוגמא מצוינת למה שדיברתי אודותיו בפודקאסט הקודם, עם אנה ברודי, בנוגע לבלוג שמייצר הזדמנויות של פרנסה, מעבר לגבולות של הבלוג עצמו.
שווה לכם להכיר את טליה הדר, כותבת בלוג האוכל והאירוח EshetStyle("אשת סטייל"), סטייליסטית מזון, מתכונאית ויוצרת תכנים קולינריים לדיגיטל ולפרינט.
בלוג – EshetStyle.com אינסטוש – eshetstyle_talia_hadar פייסבוק – EshetStyle יוטיוב – Talia Hadar-EshetStyle
ממליצה גם להאזין וגם לקרא את הפוסט. וכמובן כדאי על בטן מלאה.
למה התחלת בלוג? מה היה הרעיון הראשוני שלך כשהתחלת אותו ומה קיבל במה בעיקר?
הרעיון לפתוח בלוג הגיע תוך כדי חופשת הלידה השלישית שלי, כשהרגשתי שהינה אני אוטוטו חוזרת שוב למשרד כעורכת דין, ומשהו בי הרגיש שזה הצ'אנס האחרון שלי למצוא לעצמי משהו שימלא אותי. הפאוזה האחרונה שיש לי לצאת מהמירוץ הרגיל של החיים (עבודה וילדים…). הרגשתי שזה עכשיו או לעולם לא!
הרעיון הראשוני בבלוג היה בעצם לעשות משהו שהוא לגמרי אני. משהו שיבוא לי טבעי, שאני לא אצטרך להתאמץ בשבילו. ולא במובן של להתאמץ לעבוד קשה (כי אני בנאדם של לעבוד קשה וכמה שיותר), אלא לא להתאמץ להיות משהו שלא בא לי באינטואיציה, משהו שהוא לא אני במאה אחוז…
אולי בתור מישהי שעבדה יותר מעשר שנים כעורכת דין, מקצוע שיש בו הרבה חוקים, נכון או לא נכון וכו'… התחשק לי להשתחרר, להיות אותנטית ולעשות משהו שהוא פשוט בליבי, בדמי, שמעניין אותי על אמת והכי חשוב – משהו שאני לגמרי אוהבת
לא חשבתי לרגע שהבלוג יהפוך להיות עבודה של ממש, והאמת שבכלל לא הקדשתי לזה מחשבה ברמה העסקית.
מצד שני, ברגע שהחלטתי לפתוח בלוג, הלכתי על זה בכל הכוח ובשיא הרצינות, כי אני בנאדם כזה, מאוד יסודית (שלא לומר משוגעת).
אחד הצעדים הראשונים שעשיתי היה להכיר אותך, וכמו שאת זוכרת הייתי תלמידה חרשנית ומצטיינת ובעצם הגעתי אליך לפרלמנט עם בלוג כבר באוויר, ועם זאת לא ידעתי כלום על עולם הבלוגים, ובכלל על עולם הדיגיטל. היה לי פייסבוק לא פעיל ובזה הסתכם הידע שלי בתחום הרשתות החברתיות והדיגיטל
ברמת הנושא – התכוונתי שהבלוג יהיה על כל מיני דברים שקשורים לבית, למטבח וליום יום. בפועל, העיקר בבלוג הפך להיות מהר מאוד המטבח, והאירוח אם כי הוא ממש לא בלוג אוכל קלסי.
אני חושבת שמה שמייחד אותו מבלוגי אוכל אחרים, זה שיש בו המון טיפים קטנים גם על המסביב – הבית, האירוח, הילדים… וגם יש כניסה לניואנסים קטנים שמתרגמים את המתכון למשהו ישים בפועל.
בשנה האחרונה כשהפכתי גם להיות מאוד פעילה גם באינסטגרם ובסטורי, אני מרגישה שבאופן טבעי אני בעצם חוזרת למקור ונוגעת בתחומים נוספים של טיפים ליום יום, לא דווקא בתחום המטבח והאירוח, אלא ממש life style אבל במובן הכי פרקטי ויום יומי אמיתי שלי ולא משהו מפונפן.
מה שבעצם עמד ועומד לנגד עיני בבלוג, הוא הרצון להראות שאפשר לתפעל את המטבח (ואולי את החיים בכלל) בקלות ובסטייל מבלי שצריך כישורים מיוחדים. וזה מה שכל הזמן מנחה אותי.
אני מנגישה את המטבח והאירוח לכל אחד ושואפת להראות שזה בעצם פשוט וקל לכל אחד.
ומעל ולפני הכל, אני מקפידה שהתוכן שלי יהיה מועיל ופרקטי. הרבה לפני התמונה היפה מעניין אותי שהתוכן הוא ישים. אני לגמרי אדם שמקדש יעילות ופרקטיות. אני חייבת שתהיה שורה תחתונה – שתהיה תועלת. משהו שהקוראים שלי באמת יוכלו ליישם בבית.
אני זוכרת שהפוסט הראשון שהעליתי סיפר על למה פתחתי בלוג ומה יהיה בו, וגם צרפתי מתכון לקינוח גלידה. והרגשתי ממש מוזר לקרוא לזה מתכון – הרגשתי שאני "לא מוסמכת" לכתוב מתכון. כי אני לא שפית ולא למדתי בישול…. אני באה ממקום ומבית שבו לימודים אקדמאיים, תעודות, הסמכות רשמיות זה משהו מאוד חשוב, והיה לי קשה עם זה שאני "מלמדת" אחרים משהו שלא למדתי בעצמי באופן רשמי.
האמת שמדהים לחשוב על זה עכשיו, ולהבין כמה דברים השתנו מאז
אילו יכולות פיתחת בזכות הבלוג?
וואו. המון.
מיכולות טכניות – של תפעול הבלוג עצמו, צילום אוכל, סטיילינג אוכל
ועד ליכולות שיווק ומכירה
בזכות הבלוג בעצם הקמתי עסק. על כל מה שמשתמע מכך – נכנסתי בעצם לתעשייה של אוכל, הפקות קולינריות, צילום, סטיילינג… הגעתי לעולם שלפני כמה שנים בקושי ידעתי על קיומו.
מעבר לכך, אם אני חושבת אחורה, אז ברמה האישית, הבלוג גרם לי להיות מאוד חשופה ופתוחה וליהנות מכך.
להיות הרבה יותר בגובה העיניים. קלילה. להשתחרר
בזכות הבלוג גם למדתי על עצמי המון – עד כמה אני יודעת לדחוף קדימה, לשוןק את עצמי, עד כמה אני יכולה להביא את כל היכולות שלי שצברתי לאורך השנים לתחום חדש שבעצם לא הכרתי בו כלום.
שיתופי פעולה מסחריים – איך יצרת אותם ומה לדעתך חשוב לבלוגרים לדעת בנושא?
תראי, אין לי איזו נוסחה קבועה ליצירת שיתופי פעולה מסחריים. אני חושבת שכל מקרה לגופו. באופן יחסי אני דווקא לא בלוגרית כזו מסחרית. כלומר אני לא עושה המון שיתופי פעולה מסחריים. אבל כשאני עושה אני משתדלת לעשות אותם לטווח ארוך ולעשות אותם לגמרי מהלב ומהבטן.
מה הכוונה?
אני אגיד כמה דברים שמנחים אותי בשת"פים מסחריים ובכלל
1. צריך להעיז. ופשוט לפנות למי שנראה לנו מתאים. למי שאנחנו באמת מאמינים שאנחנו מתאימים לו ושאנחנו יכולים להועיל לו והוא לנו.
את רוב רובם של שיתופי הפעולה המסחריים שעשיתי ואני עדיין עושה יזמתי בעצמי. דחפתי אליהם, פניתי, כתבתי מיילים, חשבתי מראש על דוגמאות ורעיונות… ולרוב יצאו מכך שיתופי פעולה לטווח ארוך. והדוגמה הכי טובה לכך היא מערכת היחסים שלי עם FOXhome.
2.שיתוף פעולה שעובד הוא כזה שבאמת מתאים לנו. ואולי שלב אחד לפני לדבר על שיתופי פעולה מסחרי, חשוב לדבר על הערכים של הבלוג. כדאי להבין עם עצמך מהם הערכים שלך ושל הבלוג, ולהתאים את שיתופי הפעולה המסחריים לערכים של הבלוג.
אני יכולה לומר שקיבלתי כמה וכמה הצעות לשיתופי פעולה, אפילו די גדולים, שסירבתי להם כי הם לא התאימו לי.
זה נכון שאפשר להיות יצירתיים ולעגל פינות לפעמים, אבל מה שלא בא לי טוב באינטואיציה ומרגיש לי נכון, מתאים ומלהיב – אני פשוט לא עושה.
למשל – לא מזמן קיבלתי הצעה לשיתוף פעולה עם חברת מיצים ממותקים (לא טבעיים). זה משהו שאני לא קונה הביתה, ולכן אני לא יכולה להיענות לשיתוף פעולה מסחרי שכזה, מפתה ככל שלא יהיה. כי כמו שאני לא מכניסה הביתה בקבוקי מיץ ממותקים תעשייתיים, אני גם לא אכניס אותם לבלוג.
ואני חושבת שחשוב להיות נאמן לעצמך, לערכים שלך ולערכים של הבלוג, גם אם לפעמים זה אומר "לפספס" בדרך. כי בעיני אותנטיות היא מעל הכל. ואני לגמרי מקדשת אותה וחושבת שאי אפשר בלעדיה.
חשיפה – את מצלמת בבית וגם בני המשפחה הם חלק מהותי מהנוכחות שלך ברשת – איך מתמודדים עם הפחד לחשוף?
האמת שלא יצא לי אפילו לעצור רגע ולחשוב על זה אף פעם. אני מניחה שזה אומר שזה בא לי טבעי ולא היתה לי אף פעם בעיה עם זה.
עם זאת, אני זוכרת שבהתחלה, הפוסטים הראשונים הרגישו לי מוזר. הלב דפק לפני כל לחיצה על כפתור "פרסום". לכתוב משהו עם עצמי ואז לשחרר אותו לפומבי ולהבין שכל מיני אנשים באמת קוראים. זו הרגשה מוזרה, אך ממכרת.
והילדים? הם דווקא ממש אוהבים את העניין ומתרגשים למצוא את עצמם בגוגל וביו טיוב
אם יש משהו שמפריע בלצלם בבית זה חוסר ההפרדה בין הבית לעבודה וה"מיש מש" שזה יוצר לי בחיים. אם פעם כשהייתי עורכת דין שכירה היתה לי הפרדה מאוד ברורה מתי בית ומתי עבודה, היום הכל מעורבב ביחד, גם בראש וגם פיזית – כל הבית שלי והמטבח הוא המשרד שלי וכל מנה שאני מכינה בבית או קיפול חדש שאני עושה למגבת – זה מבחינתי רעיון למשהו בבלוג או בעבודה. וזה בהחלט לא פשוט. כי בעצם אין הפסקה אף פעם.
קהילה – איך את מתייחסת לקהל ולקהילה של הבלוג? איזה פידבקים או תגובות הכי עשו לך את זה?
לבלוג יש היום קהילה יפה ומגוונת. יש לי עוקבות שאיתי מהיום הראשון ויש המון מצטרפים חדשים. יש לי עוקבות מבוגרות ששנים פעילות במטבח ויש לי עוקבות צעירות שרק עכשיו עושות את צעדיהן הראשונים בלתחזק בית ומטבח. וכיף לקבל פידבקים מכאן ומכאן שכולן מקבלות ממני ומהבלוג ערך. ויש לי גם לא מעט עוקבים גברים מתברר
יש כאלה שנרשמים כמנויים ויש המון שעוקבים לאורך כל הדרך, מפרגנים ומיישמים בבית, אבל מסתפקים במה שעולה בפייסבוק או באינסטגרם ונכנסים נקודתית למה שמעניין מבלי להיות מנויים.
אני מאוד משקיעה בקהילה שלי בכל הפלטפורמות ומשתדלת לתחזק היטב ובאופן שוטף את הבלוג, הניוזלטר, הפייסבוק והאינסטגרם.
למנויי הבלוג אני דואגת יותר במובן הזה שאני מדוורת להם במייל כל תוכן חדש שעולה תמיד ראשונים ולפני כולם. אני מוציאה כל שבוע שבועיים ניוזלטר עם התוכן החדש ואליו אני מצרפת תכנים נוספים רלוונטיים.
אם זה למשל לקראת חג אז אני מצרפת להם במרוכז את כל התוכן שרלוונטי לחג. אם זה מתכונים, טיפים לעריכת שולחן, הכנות מראש לאירוח וכדומה.
לא כל תוכן שעולה לאתר עולה גם בפייסבוק, ולכן יש תכנים שרק מנויי הבלוג נחשפים אליהם ישירות.
עם זאת, אני משתדלת לסנכרן בין הקהילות של הפייסבוק והאינסטגרם, כי למדתי עם הזמן שיש כאלה שנוח להם לקבל מיילים ויש כאלה שזה מרגיז אותם והם מסתפקים במה שעולה בפייסבוק, והם עדיין מבחינתי עוקבים באדיקות אחרי הבלוג.
כל אחד ומה שנוח לך ומתאים לו וזה לגמרי בסדר.
בסופו של דבר התוכן שלי הוא ערך מוסף, שאמור להועיל ולהנעים את זמנם ויומם של העוקבים שלי והם מצטרפים אליו מבחירתם ומרצונם
אני מקבלת המון תגובות, על בסיס יומי. אם זה במיילים, בבלוג או בסטורי (באינסטגרם)
כל תגובה משמחת אותי ומעלה לי חיוך על הפנים. אם זה הודעה, מחמאה, שאלה או תמונה של מתכון שמישהו הכין בבית או תמונת רגליים עם נעלי התעמלות ממישהי שעושה בפעם הראשונה הליכה בים בבוקר וסופר מתרגשת.
בין שלל התגובות השוטפות פעם בכמה זמן אני מקבלת איזה מייל ארוך ומרגש מכל הלב שגורם לי להתרגש במיוחד
פעם כתבה לי מישהי – "אני בת 30 אני עוקבת אחריך מהיום הראשון. אני מעריצה ולומדת ממך כל היום. השאיפה שלי כשאהיה אמא היא פשוט להיות את! " וזה המשיך בשלל מחמאות מפורטות על כל דבר שאני עושה ביום ועל שלל התכונות שלי…. שמעי זה באמת באמת מרגש.
עוד מישהי כתבה לי שהיא מרגישה שפשוט שיניתי לה את החיים. שבזכותי היא קיבלה אומץ להיכנס למטבח, וזה שיפר לה את כל האוירה המשפחתית והביטחון בבית.
ויש לי עוד המון המון דוגמאות מרגשות שממש גרמו לי להבין שיש בנות שאני באמת באמת משפיעה על חייהן לטובה ביום יום.
תשמעי, מי חשב שזה יגיע למשהו כזה?! זה סופר מרגש
פעם אלו היו תגובות שקשורות רק למטבח ועם הזמן (בעיקר מאז שאני משתפת ממש את היום-יום שלי בסטורי) – אני מקבלת באמת מגוון של תגובות שקשורות לעוד הרבה היבטים.
בנות שהתחילו לעשות ספורט, מדיטציה, ללכת לים, לפרגן לעצמן זמן איכות, לעשות תרגילים לטוסיק, או לגלות חוף ים חדש – פתאום אני מבינה שאני נותנת השראה במגוון תחומים, הרבה מעבר למטבח והמתכונים וזה באמת אושר.
זה גורם לי לשתף יותר ויותר. כי כמה זה כיף שאת יכולה לתרום למישהו רק בזכות זה שתשתפי את היום יום שלך?!
יש כאלה שכותבות לי שבזכותי הן שמות שעון כדי לקום לעשות ספורט בבוקר וכשהן לא מצליחות להתעורר הן חושבות עליי וזה מדרבן אותן לקום. יש כאלה שמידי יום משתפות אותי שהן קמו בבוקר לעשות ספורט.
קיבלתי כמה הודעות מכאלה שסיפרו לי שבזכותי הן מקפידות על דייט עם הבעל.
ואני בסה"כ משתפת ביום יום שלי
עוד תגובה שאני זוכרת ממש היתה של מישהי שכתבה לי שהיא בת 45 ואף פעם היא לא הצליחה להכין אורז אחד אחד, ובזכותי היא היום עושה אורז מושלם
יש כאלה שכותבות לי שרק את המתכונים שלי יש להן אומץ להכין כי אני מסבירה לפרטי פרטים וככה הן עושות הכל בביטחון.
אלו הודעות סופר מרגשות, כי בסופו של דבר זה הדברים הקטנים של החיים, של היום יום, של הבית, המטבח – שעושים את כל ההבדל. אני נותנת השראה להתמדה, לעקביות, לניצול זמן
ואלו בנות שאולי בעצם הגיעו לעקוב אחרי כנראה בגלל שפעם הם חיפשו בגוגל מתכון לעוגת וניל בלי מיקסר (המתכון הכי מפורסם בבלוג!) ופתאום הרוויחו גם משמעת של ספורט לחיים. מבחינתי זה אושר גדול!
איך נראה יום ממוצע אצלך?
רוב הימים מתחילים סביב 5:30-06:00 בבוקר בצלצול שעון כדי לעשות ספורט כלשהו ריצה/יוגה/אגרוף – אני אוהבת לסיים את האימון שלי עוד לפני שהתחיל היום הרשמי של רוב הסביבה…
המשך היום לגמרי משתנה. יש ימים שלמים שאני יושבת על המחשב יום שלם, אם זה בבית או בבית קפה – עורכת תמונות, כותבת לבלוג, עורכת מתכונים לכתבות.
יש ימים שאני מצלמת בבית – אם זה פרוייקטים לבלוג או ללקוחות ואז אלו ימים עמוסים שהסלון שלי הופך להיות סטודיו לצילום אוכל – מה שאומר שהמטבח פעיל ומבולגן והסלון הוא לגמרי סטודיו עם שולחן, רקעים, חצובה מצלמה ויתר האביזרים….
וזה תמיד צריך להיות סופר יעיל ומהיר כי עד הצהריים כשהבן הגדול שלי חוזר הביתה אני רוצה להספיק לסדר את הבית חזרה למצבו הקודם. וזה לא פשוט.
יש ימים שאני מבלה כל היום בקניות לקראת הפקות – למשל לקראת הכתבות שלי בלאשה או ימי צילום גדולים יש המון קניות והכנות
יש ימים שאני בכלל מבלה בלהכין סקיצות ולארוז כלים לקראת הפקת חוץ ביום למחרת – לעבוד כסטייליסטית זו עבודה פיזית לא פשוטה, וחלקה (בנינו) הוא ממש סבלות
ויש ימים של צילומים בחוץ – כשאני משתתפת בהפקות כסטייליסטית או סטייליסטית ומתכונאית (ולא מצלמת), הפקות וידאו או לאחרונה צילמתי לאתר החדש של אבי ביטון – יומיים רצופים של צילומים – ואז אני לא בבית מהבוקר המוקדם ועד הערב המאוחר.
אלו ימים מעייפים מאוד אבל אני מתה עליהם
מה חשיבות הניוזלטר עבור הבלוג שלך?
אני מאוד משקיעה בניוזלטר. אני משתדלת להוציא ניוזלטר כמו שאמרתי קודם, כל שבוע גג שבועיים ואני בהחלט משקיעה בנראות שלו ובתוכן שאני מכניסה אליו.
זה לא שאני מדוורת באופן אוטומטי כל תוכן חדש שעולה לבלוג (יש הרבה בלוגרים שעושים ככה), אלא אני ממש מכינה כל ניוזלטר בפני עצמו, ומרכזת בו תכנים רלוונטיים.
יש לי היום כ-8K מנויים ואני משקיעה בהם!
לפעמים אני מוציאה ניוזלטר גם אם לא העליתי תוכן חדש לבלוג, פשוט כי אני מרגישה שאנשים זקוקים לאינפורמציה שנמצאת בבלוג ואני רוצה לרכז להם אותה ולהגיש להם אותה בכפית. והם מאוד מעריכים את זה.
אם יש משהו שהבנתי עם השנים זה שגם העוקב הכי אדוק של הבלוג, לא באמת יודע ומכיר את כל מה שנמצא בבלוג. אנשים אוהבים תזכורות. לאנשים יש זיכרון קצר ומה שלא מוגש להם לפה, מבחינתם לא תמיד קיים.
אני אתן לך דוגמה – עכשיו היה שבועות – אנשים חיפשו מתכונים לאירוח בשבועות. זה שמישהו הכין את המתכון של סלט הזוקיני שלי בשנה שעברה לא אומר שהוא זוכר ושהוא יכין אותו שוב או יטרח לחפש דווקא אותו. אבל אם אני אשלח לו ניוזלטר שמרכז את כל המתכונים הרלוונטיים לשבועות שישי בבלוג, עם ההמלצות שלי על מה כדאי להכין לאירוח, ומה אפשר להכין מראש כדי להקל על העומס באירוח – רוב הסיכויים שהוא כבר ייכנס לבלוג, יכין ממנו עוד מתכונים ולגמרי ייעזר בכל הטיפים ששלחתי לו וגם יעריך וישמח על כך שהוא מנוי לבלוג.
על איזה פרויקטים את עובדת כעת?
האמת שאני עובדת על משהו די חדש עבורי אבל הוא עדיין בשלב התכנונים ואני נעה בין לעוף על זה בהתלהבות שיא לבין לנטוש את זה. חחח יש ימים שלמים שאני על זה וימים שאני שוכחת שזה קיים. נדמה לי ככה זה כשהולכים על משהו חדש ושונה וכזה שקצת יוצא מאזור הנוחות.
אני מרגישה שאני בשלב שאני רוצה לעשות איזושהי קפיצה, ולתת עוד רובד לכל מה שאני עושה. אבל תוך כדי הדברים השוטפים אני לא תמיד נותנת לזה מספיק מקום. ובכל מקרה זה עוד לא בשלב שיש על מה לספר, בינתיים זה ברמת התכנונים שלי עבור עצמי…
מעבר לזה יש את הפרויקטים השוטפים – כמו פרוייקט מסחרי שסגרתי לקראת סוף שנת הלימודים, אני עובדת על כתבה חדשה בלאשה, מתכוננת לקראת צילומים לאיזו מסעדה… וכמובן כמה מתכונים חדשים לבלוג שכבר צילמתי ואני צריכה להתיישב לכתוב את הפוסט.
וגם, דברים נכנסים מיום ליום. זה אגב, גם משהו שצריך ללמוד לחיות איתו, בטח לבנאדם חולה שליטה ותכנון כמוני. יש ימים שאין לי כלום באופק ואני אומרת לעצמי – הכל טוב – תתמקדי בבלוג כמו שהיית בהתחלה, ואז פתאום ביום אחד נכנסים 3 פרויקטים ואני בכלל שוכחת על מה עבדתי קודם. הדברים מתנהלים תוך כדי תנועה והם פרוייקטליים….
יש בלוגרים שמפחדים לפתוח בלוג כי הכל כבר כתוב ואין מקום- מה היית אומרת לאותם בלוגרים?
אני חושבת שקודם כל אם יש משהו שבוער בך, שאתה אוהב לעשות ובא לך עליו, צריך ללכת על זה! מבלי לחשוב מה מי מו…. זה לא אומר שצריך לעשות "בערך" חלילה. ממש לא. אבל צריך לתת מקום לרצון ולתשוקה ולא לכבות אותה בכל מיני תירוצים של "כבר יש כזה" או "מה יש לי לחדש" או "אני לא טוב מספיק"– ואני באמת באמת מבינה את הקולות האלה, ואני גם זוכרת את עצמי שואלת את השאלות האלה. והם גם עדיין עולים אצלי מפעם לפעם עד היום…
אבל אם יש תשוקה למשהו צריך לעשות – נקודה!
לגבי הסצינה של בלוגרי האוכל, זה נכון שהיא קיימת והיא גדולה וחזקה, אבל, יש מקום לכולם.
והשאלה היא גם מה המטרות של כל אחד – לא כל אחד רוצה לפתוח בלוג אוכל כדי להיות עם הכי הרבה עוקבים או לקבל פרוייקטים מהחברות הכי גדולות. יש כאלה שפשוט רוצים לעשות את מה שהם אוהבים.
אז ההמלצה שלי היא – אתם רוצים? אתם חולמים? אתם מלאי תשוקה? פשוט תעשו. תהיו טובים, מדוייקים, תשקיעו מכל הלב, תתמקצעו ואולי הכי חשוב – תתמידו! בדרך הזו ומהמקום הזה, אני מאמינה שתמיד מגיעה הצלחה.
אני באופן אישי לא רואה את עצמי מתחרה עם הסצינה הזו של כל הבלוגרים, ולו בגלל שאני לא מגדירה את עצמי כ"פודית" קלאסית או כבלוגרית אוכל קלאסית. הבלוג שלי ואני נותנים הרבה מעבר למתכונים. יש בבלוג שלי טיפים לחיים, טיפים ליום יום, הבלוג שלי מתייחס לחוויית האירוח באופן כללי, להגשה, לנראות, לפרקטיות – אני מדברת על הכל לפרטי פרטים – אלו דברים שאני לא חושבת שתמצאי בבלוגים אחרים של אוכל. וחוץ מזה בבלוג שלי יש אותי – ואותי תמצאי רק פה 😊
ולכן אני חושבת שלכל אחד יש את הייחוד שלו והתשוקה שלו ומה שהוא עצמו מביא לעשייה שלו ומשם צריכה להגיע העשייה. ורק כשמתחילים לנוע מצליחים להבין מה הייחוד שלך ומה החוזקות שלך, ולא פחות חשוב, ממה אתה נהנה בכל העשיה ולשם בסופו של דבר אתה תתכנס ושם תהיה הכי טוב.
ולפעמים צריך גם לעצור בדרך ולשאול את עצמך– רגע, מה הערך המוסף שלי? מה החוזקה שלי? מה היתה המטרה שלי? וזה בסדר אם נגיע למסקנה שצריך קצת לעשות "כיוונונים" לעשייה
ועוד טיפ חשוב ממני – לא לשכוח לעצור מידי פעם ולטפוח לעצמנו על השכם ולהגיד לעצמנו כל הכבוד, על הדרך, על העשייה ועל מי ומה שאנחנו. כי בעולם שלנו כבלוגרים, אנחנו בעיקר לבד עם עצמנו. ממלאים את כל התפקידים בנינו לבין עצמנו, והעידוד זה תפקיד חשוב
איזה פוסטים את הכי אוהבת בבלוג שלך?
אני אוהבת את הפוסטים שמרכזים מתכונים לאירוח – אם זה אירוח קונספט כמו אירוח על האש או אירוח של ארוחת בוקר/בראנצ' ואם זה פוסטים על אירוח בחג. אלו פוסטים מאוד מושקעים ומלאים בתוכן. אני אפילו אוהבת מידי פעם לקרוא אותם בעצמי ולהתרשם כל פעם מחדש. באמת. אני עושה את זה לפעמים ומחמיאה לעצמי. אני נהנית לראות שכתבתי הכל והתייחסתי גם לניואנסים הקטנים ולכל הפרטים, ואני מרגישה שהם נותנים המון אינפורמציה.
ובלי קשר אני אוהבת לפעמים לקרוא את הפוסטים הבודדים האישיים שיש בבלוג, כמו הפוסט על הנסיעה שלי לבד להודו לכבוד יום הולדת 40 או הפוסטים על אמא שלי. אני קוראת ומתרגשת
את יכולה לשתף במטרות או יעדים שהצבת לעצמך בדרך?
האמת שהיו לי כמה מטרות שהצבתי לעצמי בעבר והייתי לגמרי דרוכה להשיג אותן. כמו למשל להיות סטייליסטית מזון – מקצוע שלא ידעתי שקיים ומהרגע שגיליתי עליו החלטתי שאני שם. לקח לי קצת זמן ובסוף חדרתי ל"תעשייה הזו" למדתי לאט לאט את המקצוע, צברתי ניסיון, ואני מרגישה לגמרי גאה ובטוחה בעצמי היום בכל סוג הפקה. גם בהפקות גדולות, אם זה לעיתון מודפס או לדיגיטל, הפקות וידאו או סטילס.
עוד מטרה שלגמרי סימנתי לעצמי היתה להופיע בטלוויזיה – מאוד משך אותי עולם הטלוויזיה, ולגמרי דחפתי לשם. בהתחלה השתתפתי בכל מיני אייטמים חד פעמיים בתוכניות בוקר. וגיליתי שאני מאוד אוהבת את המצלמה ומרגישה איתה ממש בנוח. אחר כך השתתפתי באופן קבוע בפינת בישול בתוכנית הבוקר של מיכל צפיר במשך כמעט שנה שלמה (עד שנסגר ערוץ 10 ומאז קצת נרגעתי עם הרעב לטלויזיה… אם כי אני מתחילה להתגעגע)
גם להגיע לכתוב בלאשה היתה מטרה שסימנתי לי מתישהו והשגתי…
העבודה שלי עם Foxhome הגשימה לי כמה יעדים – כמו למשל להוציא לפועל סדרת סרטונים בכיכובי. זה היה פרוייקט גדול שעבדתי עליו המון ומאוד התרגשתי ממנו – פרוייקט שיזמתי בעצמי החל מהרעיון ועד ליישום בפועל.
וקדימה? יש לי כמה יעדים… אני מרגישה את עצמי מבעבעת לאחרונה. נדמה לי שהקורונה גרמה לזה. אני מרגישה שאני עומדת לחזור להעלות הילוך כמו בהתחלה. אז אני אומרת בזהירות שאני שמה לעצמי למטרה להוציא לפחות מוצר דיגיטלי אחד ואולי גם להוציא ספר – וזו הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בקול רם. עד עכשיו רק שמעתי קולות שאמרו לי "את חייבת להוציא…" אז יאללה – בואי נהפוך את זה לרשמי ונזרום, ושיהיה לי בהצלחה
+++++++++
נו, מה חשבתם? נכון שהיה שווה להתאמץ שוב ולהעלות את הראיון הזה לאוויר? כמה השראה. אני ממש אשמח שתכתבו לי בתגובה מה קיבלתם מהראיון הזה.
