איילת ננציה
אני אוהבת לכתוב. מאז שאני ילדה. אני זו שתמיד כותבת את השירים, הברכות, הנאומים והסיכומים.
העסק שלי התהווה והתרומם בזכות הכתיבה שלי בפייסבוק.
כתבתי, סיפרתי, שיתפתי, תיבלתי במילים, לימדתי, הוספתי ובתוך תוכי הרגשתי שאני צריכה בית לכתיבה שלי.
עשיתי כמה פעמים ניסיונות לכתוב בלוג. פתחתי. כתבתי. אפילו פעם אחת פרסמתי. ולא המשכתי. אינספור מחשבות של "למה שמישהו יקרא אותי בכלל" עצרו אותי כל פעם מחדש.
הבנתי שאני בכלל לא מבינה איך כותבים ומנהלים בלוג.
ואז פגשתי ברחבי האינטרנט את יונית צוק. קראתי אותה והיה לי ברור שממנה אני רוצה ללמוד. האופן שבו היא הנגישה את עולם הבלוגים. המקצועיות מצד אחד וגובה העיניים מצד שני גרמו לי לרצות להיות בסביבה שלה. להשתזף באורה.
לקח לי שנה שלמה לאזור אומץ ולהצטרף למיני קורס על בלוגים ולהבין כמה באמת אני לא יודעת. כמה באמת זה עולם עצום ושלם ומלא. וכמה יונית היא האדם ללמוד ממנו.
משם, הדרך הייתה קצרה לפרלמנט.
עבורי הפרלמנט היה המעבדה, הדרך, המסלול שבו שייפתי, חידדתי, למדתי את הכתיבה שלי. ואם התחלתי את הפרלמנט עם כתיבה מפוזרת, לא מדוייקת, לא ממוקדת, בעזרתה של יונית ובעזרת כל הידע העצום שהיא הרעיפה עליי למדתי לקחת את הכשרון והכלי המדהים הזה שנקרא כתיבה ולרתום אותו לעסק שלי.
אני יכולה להגיד באופן ודאי ומוחלט שהעובדה שהמכירות בחנות האינטרנטית שלנו קפצו באופן משמעותי בחודשים שלאחר הפרלמנט ב 30 וב 50 אחוז זה לגמרי בזכות העשייה הבלוגריסטית והאינטרנטית שלי שהיא לגמרי תולדה של כל מה שלמדתי אצל יונית.
לאתר של איילת ונציה "התבלינים של איילת"
