בלוגים שעושים כבוד ל > בלוג צילום

דבר הוביל לדבר ואז הגיעה לי עוד הארה…

לפני כשבוע שאלתי אתכן בקבוצת הפייסבוק של הבלוג על מה הייתן רוצות שאכתוב פוסט?

והתשובה של רובכן היתה מן תערובת של – עליך, על איך את עושה כל מה שאת עושה, ואולי מה בדיוק את עושה , איך מספיקים , ישנים…

תערובת של דברים שנראו לי מאוד הגיוניים. אז אני לא בטוחה שיהיה לי בדיוק את כל התשובות כי לפעמים אני בעצמי לא יודעת איך…
אבל קבלו אותי מא ועד ת…

או עד שאחד הילדים יתעורר כהרגלו באמצע הלילה ויקטע את רצף המחשבה הזה.

נתחיל מהבייסיק:

ספיר אדלר

בת 34

אמא לבן, דור וסהר – ולא אני לא מחכה לבת! יש לי בנים ואני מתה על זה!

נשואה לאלעד – בחור חמוד סך הכל

גרה ברמת גן

בלוג HEDONISTIT הוא בלוג אישי ומאגר מידע והשראה מקוון עבור נשים, שמספק למאות אלפי נשים ברחבי העולם מנה יומית של השראה והדרכה.

הבלוג הושק על ידי תמר ליבוביץ׳ גולן בשנת 2015 עבור נשים צעירות בעלות תשוקה בוערת לכל מה שקשור ללייף סטייל ולחיים הטובים. הוא הצמיח במהירות קהילה הולכת וגדלה של נשים אמביציוזית מכל רחבי העולם, שרוצות לקחת את החיים שלהן בידיים שלהן ולחיות אותם בצורה המלאה ביותר.

השאיפה של תמר היא ש-Hedonistit יהווה השראה לנשים נוספות ויגרום לכולן להגיע למימוש עצמי תוך כדי חגיגת הדברים הקטנים והגדולים בחיים.

עם השנים הפך בלוג Hedonsitit למותג מקצועי שפועל על גבי הבלוג, חשבון האינסטגרם, חשבון הפינטרסט, עמוד הפייסבוק וקהילת הפייסבוק ״The Blogging Babes – קהילת הבלוגריות הישראלית״.

הבלוג נחשב למוביל בארץ בתחומו עם יותר מ-170K צפיות בחודש, מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות ורשימת תפוצה של 40,000 רשומים. {הנתונים נכונים לאפריל 2020, וכמובן גדלים מרגע לרגע}.

תמיד אהבתי ונמשכתי לגרפיטי – לשפה, לצבע, לחתרנות ולאמנות.
האמנות האורבנית, המתקיימת במרחב הציבורי 24/7, מרתקת ושובה את ליבי.

בבלוג זה תמצאו תוכן עשיר על סצינת הגרפיטי בישראל ובעולם, פוסטים שעוסקים באמנים המרכזיים בישראל, מידע על הטכניקות הנהוגות באמנות אורבנית, טיפים ואלפי תמונות שאני צילמתי מהארץ ומהעולם. הבלוג מסכם את המסעות, התובנות והחוויות שלי הקשורות לגרפיטי ואני מזמין אותך למסע משותף של צילום, אמנות ודיאלוג חברתי.

גרפיטי, הוא כרטיס כניסה חינם לתערוכה גלובלית, שמשתנה כל הזמן, גדלה ומתפתחת. הגרפיטי יוצר ומניע דיאלוג אמנותי בין עובר האורח לאדריכלות ולחיים האורבניים. לפעמים הגרפיטי משבש, פוגע וחורט את נוכחותו על הקיר. לפעמים הוא מעיר את הקיר הציבורי לחיים, ומאפשר לנו הצצה צבעונית ומרגשת לתוך עולמו הפרטי של אמן הגרפיטי – ולעולמנו שלנו כצופים. בשני המקרים, נוצרת תקשורת בלתי אמצעית בין הצופה לבין המסר שהושאר עבורו על הקיר.

טכניקה, אסתטיקה, מסר (אישי/חברתי) ואורבניות – הם ארבעת הערכים שלדעתי נמצאים בבסיסו של כל גרפיטי. הבלוג שלפניכם, מנסה לפרק ולהרכיב את הערכים הללו, דרך הסברים והדגמות, תובנות ומחשבות שלי אודות הגרפיטי שפגשתי בערים שונות בארץ ובעולם. אני מבקש דרך הבלוג להציג ולפאר את התשוקה העירונית שפועמת בליבו של אמן הגרפיטי, ודרכה – עוברת לצופים בעבודות.

בלוג הצילום שלי נולד לא במקרה, אך הופתעתי בעצמי מזה שהוא נולד שונה מכל מה שתכננתי לפני.

זה נכון שבתור צלם תמיד התעניינתי ואהבתי לחפש מידע וחומר שניתן ללמוד ממנו עוד משהו על צילום. הרעיון המקורי שלי לבלוג היה לעשות כמו הרבה אחרים ולתת מידע טכני לצלמים ושאר מדריכים. יש הרבה בתי ספר והרבה צלמים שעושים את זה וחשבתי שאהיה עוד אחד.

קיבלתי החלטה והתחלתי לכתוב שיעורים לקורס יסודות. למזלי (ולצערי) אני בן אדם שמשתעמם די מהר ואמרתי לעצמי, אולי אני ארשום דבר ראשון מה זה צילום. התחלתי לגבש רעיונות ואז פתאום אמרתי לעצמי שיש כל כך הרבה פוסטים על מה זה צילום, אולי אני אכתוב על "למה חשוב לדעת מה זה צילום".

הפוסט הראשון נולד והבנתי שנולד פה משהו אחר ממה שחשבתי. במקום פוסט שפונה לצלמים, נוצר פוסט שלא דורש רצון להתעמק בידע טכני ומדבר על עולם הצילום בצורה חוויתית שכל אחד יכול להיקשר אליה. מאז אותו פוסט אני שמח שזנחתי את כל הרעיון לכתוב שיעורים טכנים שישעממו אותי.

התחלתי לכתוב על נושאים רבים בעולם הצילום שלא פונים לצלמים אלא לקוראים שמתעניינים בחומר קריאה קליל שצילום הוא מה שעוטף אותו. כיום אצלי בבלוג ניתן לקרוא דעות על עולם הצילום וגם לראות מדריכים תיאורטים לצילום שפונים לקהל שרוצה כמה טיפים טובים בלי צורך בידע טכני. דבר נוסף שאני גאה בו זה שהבלוג שלי מיועד ליצור שיח תרבותי בלי לערב את הדברים שרק צלמים מסוגלים לאהוב.

KONVALINKA הוא בלוג רב תחומי שמשלב את מרבית העולמות שבהם אני פועלת וחיה.

את הבלוג יצרתי על מנת לחלוק עם לקוחותיי, עם המעצבות שאני מלווה ועם שאר העוקבים שלי את מה שקורה "מאחורי הקלעים" בעבודות העיצוב שלי, בעסק שלי ובחיים בכלל.
תמצאו פה פוסטים מסוגים שונים: רעיונות ומחשבות שליוו אותי בתהליכי תכנון ועיצוב פנים, תובנות וטיפים חשובים מנסיוני כבעלת עסק עצמאי וכמנטורית למעצבות פנים ומלבישות בתים, הדרכות מצולמות לעיצוב ומלאכת-יד, צילומים ממקומות מיוחדים בארץ ובחו"ל, ולמעשה כל דבר שמתחשק לי לחלוק איתכם בתקווה שיהווה לכם השראה או צידה לדרך.
מעבר לאהבתי למילה הכתובה, הבלוג משקף גם את אהבתי לצילום. רוב הצילומים בבלוג הם צילומים פרטיים שלי, אלא אם צויין אחרת. אני מזמינה אתכם לקרוא אותי ולראות את העולם מבעד לעדשה ולזוית המבט האישית שלי.

הבלוג שלי נולד מתוך הצורך לתת מענה לתיירים לשאלות על הדברים המעשיים הקשורים לתכנון חופשה באמסטרדם. אין בעיה למצוא ברשת המלצות לאטרקציות לתיירים אבל מידע על איך לתכנן נכון ובאופן הגיוני טיול באמסטרדם, מידע פנימי של מקומית או אפילו איך להתלבש נכון במהלך חופשה חורפית, על זה יותר קשה למצוא מידע מסודר, ברור, מפורט ומעשי שהתייר יכול לקרוא ובאמצעים פשוטים ליישם.  

רוב הפוסטים בבלוג שלי הם מעשיים ומתאימים לכל תייר המעוניין לקבל מידע שיעזור לו לתכנן את החופשה כמו גם מידע על התנהלות באופן כללי במהלך החופשה בהולנד. מכיוון שאני צלמת, אני כותבת פוסטים גם על צילום באמסטרדם וגם פוסטים המלמדים צילום באופן כללי. עם התפתחות הבלוג ובקשות מהקהל כתבתי פוסטים עם המלצות לאטרקציות ובתי מלון, הסברים על קניות בסופר כולל רשימת קניות לתייר המבקר בהולנד וגם על ספרי קריאה שעלילתם מתרחשת בהולנד, כהכנה ורקע להיסטוריה והתרבות בהולנד, ופוסטים בנושאים נוספים ומגוונים הקשורים לנושא.

לפני כחודשיים נאלצתי לעבור לפלטפורמה אחרת ועד כה עדכנתי והעלתי חמישה פוסטים ישנים אל הפלטפורמה החדשה. לאט לאט אעדכן ואעלה את כל הפוסטים של הבלוג לפלטפורמה זו ובמקביל אכתוב פוסטים חדשים שגם הם יעלו לבלוג. 

בבלוג אני אוהבת לתת מידע מעשי שיכל לעשות לתיירים את החיים יותר קלים גם בעת התכנון וגם בזמן הטיול עצמו ביחד עם מידע נוסף שנותן עומק ומדייק את המכלול.

אם אתם חובבי הולנד או מתכננים חופשה בהולנד, אל תשכחו לעבור גם על עמוד הפייסבוק שלי "אמסטרדם החוויה האמיתית עם צלמת מקומית" שם תמצאו מידע שוטף על אירועים עדכניים בהולנד ובעיקר באמסטרדם, כולל סיפורים והמלצות ושלל תמונות.

מוזמנים להתחבר ולתקשר איתי דרך הבלוג, באמצעות המדיה החברתית וכמובן כאן באמסטרדם.

הבלוג שלי משלב בין שני דברים שנותנים לי השראה ורוח גבית בחיים – הצילום והכתיבה. בבלוג אני מתעדת בעיקר טיולים שאני עושה על פני הגלובוס – בארץ ובעולם – אך לא רק.

בתחום הטיולים אני משלבת סיפורי טיול עם טיפים והמלצות לטיול במקומות מוכרים ופחות מוכרים. אני כותבת על טרקים בהם צעדתי, טיולים אורבניים, טיולים משפחתיים ומסעות ארוכים. בעיני המקום בו מטיילים הוא רק תפאורת רקע ומה שבאמת "עושה את הטיול" הוא כל מה שמעבר, שיוצר את החוויה אותה ניקח הביתה ונשמר כזכרון יקר.

בבלוג אני משתפת את הקוראים בחוויה האישית שלי ובנקודת מבטי הייחודית על המקום עליו אני מספרת, ובזכרונות שנשארו לי מאותו המקום.

כטיילת ותיקה אני יודעת כמה השקעה נדרשת בכדי לתכנן טיול טוב. ולכן, אחד המדורים הפופולאריים ביותר בבלוג הוא מסלולי טיול שהכנתי עבור הקוראים שלי להורדה ולהדפסה.

בנוסף לטיולים יש בבלוג פינה חמה ומיוחדת למה שאני מכנה "החיים עצמם". פינה זו מוקדשת לכל מה שנוגע בחיים שלי. זה יכול להיות סיפור משפחתי אישי, זכרונות ילדות, המלצה על ספר או תערוכה שנגעו בי במיוחד ועוד.

כל אלה לא היו קיימים מבחינתי ללא הצילום, שהוא חלק בלתי נפרד מחיי ולכן בלתי נפרד מהבלוג. פעמים רבות צילום מתחיל אצלי מחלום, מזיכרון רחוק, מתחושה, רגש, מראה ואפילו ריח. כל אלה באים לידי ביטוי בתמונות שתמיד תמיד אני מקפידה שיספרו סיפור. לספר סיפור בתמונה זו אומנות בפני עצמה ואני מקדישה לכך זמן ומקום בבלוג שלי.

אני חושבת שבסיכומו של דבר מה שהבלוג שלי משקף בצורה הנאמנה ביותר – הוא את הפרספקטיבה שלי על העולם. מזמינה אתכם לצלול פנימה, לשטוף את העיניים, לרגש את הלב ולהתחיל לתכנן את הטיול הבא שלכם.

הבלוג שלי נולד אחרי שנים של מחשבות עליו,
שנתיים אחרי שפתחתי בלוג בתוך האתר המקצועי שלי
הרגשתי שאני צריכה מקום אחר לכתוב בו,
חיפשתי מקום שיאגד את כל הדברים שאני אוהבת ביחד ולא רק את הצילום-
אלא גם את הילדים שלי, את האימהות, את הכתיבה ,
את הזמן בית שלנו ואת הזמן בחוץ.
את התחביב שלי לצלם פרוייקטים
ואת הנשים שמעוררות בי השראה.
ואני חושבת שהצלחתי ליצור מקום שמחבר את כל העולמות שלי ביחד
ומקווה שגם אתם תהנו מהפינה הפרטית שלי.

השם של הבלוג הגיע בעקבות פטירתה של סבתי האהובה ויולט.
כשהיא הפכה להיות סבתא צעירה בגיל 42 היא ביקשה שאף אחד לא יקרא לה סבתא
כי היא תרגיש זקנה ודרשה מכולם לקרוא לה ממה.
מאז אני מסתובבת בתחושה שאני רוצה איכשהו להנציח את השם שלה
כי היא באמת היתה דמות מאד מרכזית ומשפיעה בחיים שלי.
ושחיפשתי שם לבלוג זה היה ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות

תוכלו למצוא בבלוג את פינת ראיון האימהות בה אני מצלמת ומראיינת אימהות אחרות מהרשת,
טיפים לצילום, רעיונות למשחקים פשוטים עם הילדים בבית, את מדריך המתנות לילדים
המלצות לטיולים עם הילדים , את אתגר צילום הילדים שלי ועוד הגיגים שלי על האימהות ועל החיים.

אחרי כל כך הרבה שנים של צילום, אני רואה את המציאות בפריימים.

הולכת ברחובות ורואה רגעים, סיפורים קטנים, שאני חייבת להנציח.

היום אני מרימה את המצלמה בלי שום בעיה ברחוב, אבל כשהייתי תלמידה בקמרה אובסקורה וקיבלתי משימה לצלם ברחוב, הייתי משותקת לגמרי. פחד אמיתי אחז בי ולא הבנתי איך אפשר בכלל לצלם אנשים זרים בסביבה לא מוכרת. פחדתי שיכעסו עלי, שיאיימו עלי ובכלל ראיתי את זה כחוצפה, לקחת מאנשים תמונה…

בבלוג שלי אני נותנת המון טיפים לצילום רחוב וצילום בכלל. רוצה שכולם ירגישו בנוח לצלם בכל מקום שבא להם ושיביאו את המיטב שלהם לקדמת הבמה.

מה עוד תמצאו בבלוג שלי? חוויות מסיורי הצילום שלי עם הסטודנטים, סיפורים אישיים והגיגים שלי ובלי סוף צילומים.

מכירים את זאת שתמיד מבקשים ממנה המלצות?

נעים מאוד.
שילוב של אישיות פיינשמקרית עם טיולים משפחתיים כל קיץ כשהייתי ילדה פיתחו אצלי מומחיות לאתר מקומות שווים, לא משנה איפה.
כשבן זוגי העלה את ההצעה לעבור לברצלונה, אחד הדברים שעברו לי בראש, אחרי תסריט האימה של הרילוקיישן בפני עצמו, היה איפה אני אוכל.  בכל זאת, ספרד היא לא המדינה הכי ידידותית לצמחונים עלי אדמות.

הבלוג התחיל מהמלצות אוכל ידידותי לצמחונים (כאלה שמתאימים גם לילדים וגם למי שלא צמחוני) ומהר מאוד התרחב להמלצות על מה לעשות בעיר ומחוצה לה. סופי שבוע ארוכים וכמות חופשות לא סבירה הביאה אותנו כמשפחה לטייל המון וגם מהטיולים הללו נוצרו פוסטים רשימה חלקית – פריז, פראג, מרוקו, פארוס, אתונה ועוד).

את המפה שלי שכוללת את כל המקומות הכי מדליקים בברצלונה תוכלו להוריד בחינם.
מוזמנים לבקר, אני כאן. או בטיול.

את ״משחקת בצבע״ פתחתי בהתרגשות חגיגית בעשרה בנובמבר 2019, ביום בו מלאו לי 39 שנים. מבחינתי הבלוג הוא ממש ״אני אונליין״ – ואני מנסה למלא אותו בכל הדברים שאני הכי אוהבת וחושבת.

בבלוג אני כותבת על יצירתיות, אמהות, ארגון ועיצוב, מיינדפולנס וגם על מקומות שנכנסו לי ללב. בבלוג מופיעה הפינה ״ירושלמיות משמחות״ המוקדשת לנשים ירושלמיות שיש בעשייתן דבר מה משמח: טוב, חיוביות וצבעוניות.

אני מקדישה בבלוג מקום מיוחד למה שאני קוראת לו ״פלאות היומיום״: כל רגעי היופי והקסם הקטנים שמקיפים אותנו בכל רגע, אם רק נרשה לעצמנו לשים לב אליהם. נוף שנשקף מהחלון, צחוק של ילדה, מגע של בד נעים – מדובר בדברים פשוטים. המורכבות היא בהתמדה שלנו במיקוד תשומת הלב אל המוקדים הנכונים.

כל הצילומים המופיעים בפוסטים בבלוג ובעמודי האתר הם שלי (וגם ניתנים להזמנה כפרינטים) ומהווים בעצמם ביטוי של אותם פלאות יומיום.

כל כך אשמח שתבואו לבקר אותי בקרוב.
קפה?

הבלוג של אנדה יואל "יומנה של צלמת" כולל צילומים וסיפורים מאחורי המצלמה. אנדה מומחית בצילומי ניובורן, צילומי משפחה, צילומי הריון ובוק בת מצווה בתאורה טבעית.

אני מדבר בכתיבה לסובבים אותי.
מדימוי למחשבה . מתמונה למילה אני קורה לזה .
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים – זה נכון יש תמונות שאומרות המון מבלי שתיאמר מילה, אבל אותי מעניינת המילה , אותי מעניין ההקשר, אותי מעניין הרגש שמעוררת בי התמונה , את היכולת שלה ללוות מילים ומחשבות ולתת להן את האפשרות לצאת לאור.

בשנים האחרונות בהן אני נמצא עמוק בתוך הפוטותרפיה , גיליתי שלעבודה עם דימויים מצולמים יש כח רב ביכולת שלהם לחולל שינוי . נכון, זה דורש לעיתים התמודדות וחשיפה של מקומות שהיו מוצלים או נחבאים אך מנגד יש לחשיפה הזאת כח עצום ביצירת תהליך של התמודדות והשלמה.

הבלוג הזה הוא אישי. חשוף מאוד. ההקשרים לתמונות לפעמים באים לפני ולפעמים אחרי. ההקשר תמיד בראש שלי – מקווה הם מתחברים גם לראשים אחרים.

בלוג התהווה לפני כמה שנים מתוך הצורך בלשמר זיכרון.
בתור צלמת אוכל ולייף סטייל, שסבתא שלי נפטרה והייתי צריכה לרכז את הזיכרונות והטעמים במקום אחד, ככה שהמתכונים הפכו לחלק בלתי מבוטל מחיי יחד עם המקצוע שאני כל כך אוהבת וזה אפשר לי לבטא את עצמי בעוד דרך וגם מאפשר לי לשמר את הזיכרון שלה ואת הזיכרון המשפחתי שלנו.

בנוסף הבלוג מרכז מגוון נושאים בנושאי צילום וסטיילינג בהמשך לסדנאות שמועברות.

האתר שלי בנוי משני חלקים עיקריים. אתר עסקי שבו אני מציע את שרותי כצלם סבתות וצלם משפחה. וחלק שני. הבלוג. רב הבלוג הוא רשמים וצילומים מהצעידות היומיות שלי על חוף הים. האתר העסקי הוא עסק בצילום.

הנישה שאליה החלטתי לפנות היא צילומים רב דוריים. צילומי סבים וסבתות עם נכדים וצילומי משפחה.

הבנתי שכדי לפרוץ קדימה אני חייב להמציא את עצמי מחדש בצורה ייחודית. בחרתי למתג את עצמי כצלם הסבתות אחרי שבדקתי וראיתי שאין נישה כזו. מצד שני יש דרישה של סבים וסבתות לצילומים איכותיים עם הנכדים. דווקא ללא נוכחות ההורים שמאפשרת צילומים כאשר הסבתות והסבים במרכז העניינים ולא ההורים.

החלק השני באתר הוא הבלוג. בבלוג מתמזגות שלש האהבות שלי, חופים, צילום ושקיעות.

בעונת הקיץ, אני אוהב לצעוד על קו החוף ובתוך המים. מכור לתחושת הקרירות והנעימות שבמגע עם המים. זו הסיבה שקראתי לבלוג "רגליים במים".

בבלוג אני מספר חוויות מהצעידות שכולן נעשות בערב, בזמן השקיעה ובחורף בגלל זמני השקיעה המוקדמת, מוצא את עצמי צועד בשעות החשכה. תוך כדי צעידה העיניים תרות את החוף. אם מצאתי משהו מענין, מיד מצלם. עם הטלפון כמובן. כל התמונות בבלוג נעשו רק בטלפון כשהמוזיקה ממשיכה להתנגן באוזניות…
משתדל להביא בצילומים שלי את היופי של השקיעות בחופים ולהעלות את המודעות לניקיון החוף. כואב לי לראות כמעט בכל צעידה את הכמות הגדולה של זבל שהשאירו הנופשים וזבל שנפלט מהים. האסטטיות בצילומים באה לכסות את הלכלוך בחופים, ולהדגיש את יופי השקיעות.

עוד לפני שהחזקתי מצלמה ותיעדתי רגעים בתמונות, הייתי אישה של מילים.

בבלוג שלי תמצאו את החיבור בין המילים שלי לתמונות שאני מצלמת, חיבור של רגעים קטנים אנושיים שיוצרים סיפור שהוא נקודת המבט שלי על צילום, על צילום נשים עצמאיות, על חלומות ועל החיים.

אני אדם מאוד נוסטלגי, כשקורה משהו שמרגש אותי אני אומרת לעצמי בראש "תזכרי את זה". בדרך כלל אני מנסה להספיק לצלם, לעיתים אני כותבת את זה. לפעמים הרגע חולף ונשאר כזיכרון.

לפני כמה שנים הייתי במשבר. משברון. "משבר גיל ה-37" קראתי לו, אבל הוא לא צחק. הרגשתי שכבר החלטתי הכל, בחרתי הכל, וזהו, זה הכל?! מתוך בלבול המחשבות חברה הציעה לי להתחיל לכתוב בלוג. התחלתי, והבלוג פשוט נבע ממני כמו מעיין. רציתי רק לכתוב ולכתוב ולצלם עוד ועוד.

בבלוג שלי מצאתי את הקול שלי, מצאתי שוב את המבט שלי, מצאתי את עצמי.

הבלוג מסדר לי את המחשבות, עוזר לי להפריד בין עיקר לטפל, מזכיר לי שהזמן רץ, טס, בורח. מזכיר לי לחיות את העכשיו.

לפני כמה שנים עברנו לוונקובר קנדה, לשנתיים. מאז השנתיים הפכו לארבע ואני ממשיכה לתעד את הקורה אותנו בבלוג. קצב החיים פה שונה ואני מתבוננת בתרבות פה ומתגעגעת בכתב ובתמונות לישראל.

הבלוג הוא מקום להניח את המחשבות שלי, דרכו אני מספרת על המשפחה שלי ועל עצמי. אני רואה את הבנות שלי גדלות, מבקרת במקומות חדשים וחושבת על ישראליות.

במקום שלי בחיים, בדיוק כשחשבתי שאני כבר מכירה את עצמי ואת חיי, ושככה הם ימשיכו – הקלפים התערבבו מחדש, והם ממשיכים להפתיע.