בלוגים שעושים כבוד ל > בלוג אישי

האתר שלי מכיל תוכן מגוון שיצרתי לאורך תקופות שונות בחיי, בנושאי רגש, שכל ומה שביניהם, כשהוא בא לידי ביטוי בכתיבה יצירתית, איכותית, מצוירת וייחודית, עם מסרים עמוקים משני חיים.

אני מתייחסת לאתר כתיק העבודות שלי לפיתוח קריירה כיוצרת תוכן ומרצה השואבת את השראתה מחייה הפרטיים ומהקריירה האקדמאית שלה, וכפלטפורמה להכרת אנשים מיוחדים וליצירת קהילה.
בפועל, האתר כולל: סיפורים, מאמרים, פוסטים, הרצאות, מדיה וכו’, ואף נותן במה לתמונות נוף יפהפיות שנשלחות לי על ידי צלמים מוכשרים.

אז אם אתם רוצים להוסיף קצת אתגר ועומק לסביבה שהרבה פעמים מתאפיינת בשטחיות, ואם אתם רוצים לקבל טריגרים למוח שיעזרו לכם להתקדם ולהתפתח ולהיות מאושרים יותר, מקומכם איתי באתר שלי.

אז כנסו לאתר! תגיבו! תהיו חלק! ואל תשכחו להירשם כמנויים כדי לקבל עדכונים על תכנים חדשים.

מקווה שתהנו!
יובל שפר, יוצרת תוכן ומנהלת האתר.

הבלוג שלי מנוהל על וורדפרס, וכיום הוא מעין בלוג-מגזין קונספטואלי, היחידי בארץ, שמשלב בין תחומי זוגיות ורומטיקה לבין תרבות הלייף סטייל והפנאי. מתוך הרצון שלי לעזור לקוראות להפיק מכל רגע את המיטב, התוכן בבלוג נשען בעיקר על עונות השנה וחגים לצד ימים מיוחדים ומקוריים, ומשתנה בהתאם.

בבלוג שלי אני משתפת את הקוראות בהמלצות, חוויות, חלומות ותקוות, במטרה לרגש, לעניין ולעורר בהן השראה. זה מה שעושה אותי מאושרת ונותן לי סיבה לקום בכל בוקר. בין היתר אני כותבת על חופשות, אטרקציות, רעיונות לדייטים ולמתנות, מסיבות קונספט, טיפים לניהול הזמן ולסידור הבית, המלצות לשופינג אונליין תוך חיסכון בכסף, טיפים לבלוגרים ועוד.

הקוראות של הבלוג הן נשים ישראליות בגילאי 25-45, שנמצאות בזוגיות ומעוניינות לשמור על הפרפרים בבטן. הן נשים מתקדמות, שאפתניות, אוהבות לתכנן, אוהבות לטייל מבלי להתלכלך, נמשכות לאסתטיקה, אוהבות להשקיע באירוח, אוהבות לסדר אבל פחות לנקות, אוהבות להשקיע, לתת ולהעניק, מלאות תשוקה לחיים ורצון להוציא מכל רגע את המיטב – החל מניהול זמן נכון שמאפשר קריירה לצד זוגיות ותחביבים אישיים ועד לאירוח מושלם.

כיום יש לבלוג עשרות אלפי קוראות, מאות מנויות והמון ביטויים שממוקמים בגוגל בעמוד הראשון, מה שמאפשר לגורמים רבים שאיתם אני עובדת בשיתוף פעולה פורה לקבל חשיפה מקסימלית לקוראות שמגיעות לאתר.

הבלוג מבריאה בתים נולד, כמו הרבה דברים טובים, במקרה. בניתי אתר לעסק שלי והמעצבת שעיצבה לי אותו הוסיפה בלוג, זה טוב לטרפיק, היא אמרה.

ההפתעה האמיתית הייתה כמה אני נהנית לכתוב בו, במקום שהוא רק שלי, שרק אני מחליטה עליו.

אני כותבת בו כמו שכותבים ביומן, על מה שמעניין אותי, על המחשבות שלי, ההשראה שלי וגם על  זיכרונות הילדות.

ממליצה על בלוגים נוספים שמרגשים אותי, על מקומות מקסימים שאשמח שתכירו גם, מראיינת מעצבות מוכשרות  על הקשר בין עיצוב בתים לרגש ובאופן כללי מורידה מחשבות מהראש לדף.

אני מאוד אוהבת יצירה וDIY  ונהנית במיוחד לגרום לנשים נוספות ליצור, אז הבלוג מלא בהדרכות יצירה.

אז, ברוכות הבאות לבלוג שלי מבריאה בתים, מקווה שתהנו לפחות כמוני.

לבלוג קוראים La petite fleur rose שזה אומר פרח קטן וורוד בצרפתית. בחרתי בשם הזה בשל האהבה שלי לפרחים בכלל ולפרחים ורודים בפרט. כשאני חושבת על פרח ורוד ויפה עולה לי הרדוף הנחלים – יפה ועדין אך רעיל וקטלני, כאשר כאן אני באה לידי ביטוי. הבלוג יתמקד בחלקים היפים יותר בחיים שלי ובאלו שקצת פחות ויחולק לשלושה תחומים; טבע, מינימליזם והפרעות אישיות.

אתחיל מהסוף ואדבר על הפרעות אישיות ועל שלושת האשכולות אליהם חילקו את ההפרעות השונות בדגש על אשכול ב', שם אני נמצאת. אפרט איך זה לחיות עם הפרעת אישיות ואיך היא משפיעה על חיי, על הסטיגמות שמגיעות איתה ועל הטיפולים השונים שעברתי.

אמשיך בלספר על המשיכה שלי לטבע. אחרי שנים של טיפולים פסיכולוגים שונים, הבנתי שהפסיכולוג הטוב ביותר שפגשתי הוא הטבע. האנרגיות שאני סופגת, היופי עוצר הנשימה והמחזוריות המדהימה שהטבע ממשיך לקיים בכל יום הקסימו אותי. בין אם בהרים ירוקים מלאי צמחייה בצפון או במדבריות עם נחלים שבוקעים מסלעים בדרום – הטבע מחבק ומכיל, לא שופט ומאפשר חופש אינסופי.

אסיים במינימליזם – זהו תהליך שהתחלתי לא מזמן והוא מתקשר גם להפרעות אישיות וגם לאהבתי לטבע. אנחנו מגיעים לעולם ללא דבר וכך גם נעזוב אותו. לחפצים אין ערך כשלעצמם, אלא רק את הערך שאנחנו בוחרים שיהיה להם, ולכן הדברים המקיפים אותנו צריכים להיות מעטים ולשרת אותנו. יצירת מרחב נקי מחפצים מיותרים מזרימה אנרגיה חיובית להתמודדות הנפשית שלנו ולהבנה שלנו מה באמת חשוב. וכמו שלכל דבר בטבע יש מטרה, כך גם לחפצים המקיפים אותי.

מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע ולהירשם לבלוג.

à bientôt

הבלוג שלי עוסק ברבדים שונים של למידה וחינוך בימינו אנו. אפשר להגיד שצמחתי וגדלתי יחד איתו, כי כשפתחתי אותו עוד לא ידעתי לאן הוא יוביל. פשוט ידעתי שאני רוצה לעשות משהו, לשחרר את מה שאני רוצה להגיד, את מה שאני מאמין בו. יחד עם הבלוג עברתי שנים רבות בהן צמחתי, למדתי וגדלתי, והבנתי מי אני ומה אני רוצה להיות.

אני מאמין שכולנו צריכים ללמוד בעולם החדש, לא משנה מאיזה גיל, ולמידה בעולם החדש מתחילה ברכישת מיומנויות.

בבלוג עצמו אני כותב על ההזדמנויות הרבות בחיי ללמוד, על האופן בו אני מתנסה בדברים חדשים ויוצא מאיזור הנוחות, וגם על הכישלונות הגדולים שלי. אני מנסה לנתח תופעות שונות הקשורות ללמידה וחינוך – כמו השימוש בטכנולוגיה ומסכים, שיעורי בית, ועתיד עולם התעסוקה.

תחת הבלוג נמצאים גם שני פודקאסטים.

הראשון "MindED -חינוך בעולם החדש" נותן נקודת מבט רחבה על חינוך. חינוך בעולם החדש לא מתקיים רק בבית הספר. גם בחיינו הבוגרים, גם מחוצה לו, אנחנו מתפתחים ומשנים את דפוס החשיבה שלנו.

הפודקאסט השני- "Skills- מיומנויות העולם החדש וכיצד ללמוד אותן" מתמקד בלמידה בכלל, ובמיומנויות בפרט. המטרה שלי היא לעזור לכל אחד להבין איך אפשר ללמוד ולסגל מיומנויות, וגם למה לעשות זאת.

הבלוג שלי נולד בצ'ילה הרחוקה, הריתי אותו ביום ההולדת ה – 43 שלי וכעבור חודשיים הוא נולד. לפני שהגעתי לשליחות בצ׳ילה הייתי בטוחה שהאוכל הלטיני הוא בעיקר אמפנדס, אלפחורס ואסאדו. כמה לא הבנתי וכמה התאהבתי.

התאהבתי באנשים, בנופים, במוסיקה ובשמחת החיים. התאהבתי באוכל ובאלכוהול וידעתי שאני חייבת להעביר את זה הלאה, לגרום לעוד ועוד אנשים להכיר מקרוב ולהתאהב כמוני בתרבות האוכל הלטיני.

בבלוג הטעים שלי יש כל מה שתרצו לדעת של המטבח הלטיני:

איזה מטבחים שייכים למטבח הלטיני, באיזה תבלינים וחומרי גלם מיוחדים משתמשים (ידעתם שמרקן זו הפפריקה החריפה של צ׳ילה ואחי אמריו הוא הפלפל החריף של פרו ואפילו הצלחתי לגדל אותו בגינה שלי ויש עוד).

אגלה לכם כל מה שגיליתי על השילוב המרתק בין המטבח הפרואני לאסייתי (כמו לומו סלטדו).

כמובן שלא אדלג על מנות טיפוסיות כמו פסטל דה צ׳וקלו, עוגת טרס לצ׳ס, פיסקו סאוור ועוד.

בבלוג שלי תוכלו למצוא גם סיפורים על מקומות שטיילנו בהם בדרום אמריקה כמו: פוקון, פוארטו ואראס, בואנוס איירס, מדבר אטקמה ועוד. מאז שחזרנו לארץ נוספו בבלוג גם סיפורים על טיולים מרחבי העולם וישראל.

בזמן הדיכאון שעברתי, מתוך החושך הגדול שאפף אותי, היה בי פחד שאני לא באמת אצא מזה. שאהיה חולה לעולם. שבעצם – החיים שלי נגמרו; ושמה שמחכה לי מכאן ואילך, זה קיום עלוב ונורא.

ידעתי שאפשר להחלים מדיכאון, כי זה מה שהסטטיסטיקות אומרות. אבל בקושי הכרתי אנשים שהתמודדו עם דיכאון כמו שלי וחזרו ממנו. הייתי זקוקה לתקווה. הייתי צמאה להוכחות חיות, לסיפורי הצלחה – אבל לא פגשתי אותם.

רציתי לדעת שאפשר לעבור את מה שאני עוברת, להחלים, ולזכות לחיים של טוב.

את הבלוג הזה, אני כותבת בראש ובראשונה לכל מי שמתמודדת עכשיו עם דיכאון. אני משתפת מהחוויה שעברתי כדי להעניק הזדהות מחד, ואופק ותקווה מאידך. ואני כותבת גם עבור חברותיי לגורל, – בוגרות הדיכאון – מתוך מחשבה שדיכאון היא חוויה משנת חיים, שמותירה רושם עז גם הרבה אחרי שהוא מתאדה.

לבסוף, אני כותבת גם עבור החבֵרה / קרובת המשפחה של מי שחווה דיכאון. קשה מאד למי שלא נחשף מקרוב לדיכאון להבין על מה בכלל מדובר. כתוצאה מכך, נוצרים מצבים של חוסר הבנה, פגיעות הדדיות ובדידות שהולכת ומעמיקה. אני מאמינה שכתיבה אישית על ההתמודדות הזאת עשויה לשפוך מעט אור על הנושא הכאוב הזה.

בבלוג אני מתייחסת לדיכאון שהיה לי, וכמו כן לדברים שמרכיבים היום את חיי – ההתמודדויות, הגדילה והטוב. הוא מורכב מפוסטים שכתובים כפסקאות קצרות, משירים וממאמרי עומק. הכתיבה מיועדת בעיקר לנשים, אם כי זה בלוג פתוח לכולם

הבלוג נולד אחרי שהסטארט אפ שעבדתי בו נסגר, ומצאתי את עצמי מחפשת עבודה.

התראיינתי המון, עשיתי מלא תרגילי בית, ופתאום חלחלו לי הרבה תובנות – על תהליך החיפוש, על התפיסה של תפקיד מנהל המוצר בחברות השונות, ועל האנשים שפגשתי בדרך.

אחד הדברים שהבנתי היה, שאני לא רוצה עוד ״עבודה״. אני רוצה להרגיש משמעותית, אני רוצה להנות מהעבודה שאני עושה, אני רוצה לעבוד עם אנשים טובים וחכמים, וכמובן – מוצר שאני מתחברת אליו.

מעבר לזה, חשבתי הרבה מה אני יכולה לעשות עם כל הידע שצברתי בתהליך, ואיך אחרים גם יוכלו להפיק מזה משהו. אחרי הכל, מידע על התהליכים שהייתי בהם, טיפים לתרגילי בית שעשיתי, ודיעות לגבי החברות שהתראיינתי בהן.

בגלל שלמדתי לראיונות עם ספר ספציפי, הדבר הראשון שעלה לי לראש היה לכתוב ספר. אבל ספר הרגיש קצת מוגזם ולכן הרעיון הזה נגדע באיבו…

ואז באחד מימי השישי, בהם ישבתי לקפה עם חברים ושיטחתי בפניהם את עלילות השבוע שהיה, עלה רעיון כתיבת הבלוג!

לקח לי כמה ימים להתבשל עם זה, ובעיתוי מושלם, בדיוק נפתח קורס בלוגריות מטעם ויצ״ו הרצליה – נרשמתי, התחלתי לכתוב, ופתאום – התאהבתי!

וזהו – משם, הכל היסטוריה 🙂

הבלוג עוסק בעולמות התוכן שלי ודברים שמעניינים אותי, הכתיבה עוזרת לי לארגן את העולם והמציאות.
כל אחד מאיתנו, מייצר לו פיסות "גן עדן" – שעליהן הוא אחראי ויכול להעניק אותן לאחרים ואת זה אני משתדלת לעשות בבלוג שלי.

לפעמים אני כותבת על טיולים, חוויות, אנשים שאני אוהבת ומעריכה ולעיתים משתפת  במחשבות, הגיגים ורעיונות שפשוט חייבים לצאת לכתב ולקבל חיים משל עצמם. אני קצת מכל דבר ומשתדלת לא להגדיר את עצמי במשפט אחד… וכך גם הבלוג שלי.

אני כותבת לאחרים (בוחרת אותם בפינצטה), יוצרת שיתופי פעולה מסחריים, אבל מתוך בחירה רק של אלה שאני אוהבת.

את ״משחקת בצבע״ פתחתי בהתרגשות חגיגית בעשרה בנובמבר 2019, ביום בו מלאו לי 39 שנים. מבחינתי הבלוג הוא ממש ״אני אונליין״ – ואני מנסה למלא אותו בכל הדברים שאני הכי אוהבת וחושבת.

בבלוג אני כותבת על יצירתיות, אמהות, ארגון ועיצוב, מיינדפולנס וגם על מקומות שנכנסו לי ללב. בבלוג מופיעה הפינה ״ירושלמיות משמחות״ המוקדשת לנשים ירושלמיות שיש בעשייתן דבר מה משמח: טוב, חיוביות וצבעוניות.

אני מקדישה בבלוג מקום מיוחד למה שאני קוראת לו ״פלאות היומיום״: כל רגעי היופי והקסם הקטנים שמקיפים אותנו בכל רגע, אם רק נרשה לעצמנו לשים לב אליהם. נוף שנשקף מהחלון, צחוק של ילדה, מגע של בד נעים – מדובר בדברים פשוטים. המורכבות היא בהתמדה שלנו במיקוד תשומת הלב אל המוקדים הנכונים.

כל הצילומים המופיעים בפוסטים בבלוג ובעמודי האתר הם שלי (וגם ניתנים להזמנה כפרינטים) ומהווים בעצמם ביטוי של אותם פלאות יומיום.

כל כך אשמח שתבואו לבקר אותי בקרוב.
קפה?

לטייל עם גילי – הוא בלוג שנולד מקילומטראז' של כמה עשורים כעיתונאית, צלמת, טיילת, במהלכן פרסמתי טורים וכתבות בכל עיתון מוביל במדינה, בכתיבה אישית על מגוון רחב של נושאים וגם פינות טיולים בערוץ 2 וברשת ב'.

הבלוג שלי הוא מינימליסטי עם שלוש קטגוריות: המלצות, חוויות, נהנית לבד. האחרון זו מיומנות שאני מדגימה בגוף החוויה, איך לזמן דברים בלי לחכות שיקרו. אני כותבת אותו לכן-נשים, כי זו השפה שאני מדברת ויכולה להעצים במסר: להעז לעוף רחוק. בבלוג שלי, אני משתפת, מתלהבת, מנדבת טיפים, מציעה רעיונות.

טיולים מבחינתי זו מטרייה רחבה שתחתיה, יש לי סדרה מצולמת של אמנות רחוב מרחבי העולם, סיפורים שכותבת ובעיקר מגוון יעדים בהם טיילתי וגיליתי פנים אחרות מהמסלול "הקלאסי". לאחרונה אני מראיינת אמנים שנתנו לי השראה (גיל שוחט, יהושע סובול, אתגר קרת, יסמין לוי), שצעדו איתי "במסע עם כוכבים", טור שבועי שהיה לי בתיירות של Ynet, מיזם של פוטו-סיפור.

המזוודה שלי תמיד ארוזה, תמיד מוכנה, תמיד קרובה לדלת היציאה. ספונטנית כבר אמרתי? המוטו שלי: גם אם אתן לבד, אל תפחדו וצאו לדרך. החיים והעולם מזמנים לנו בעיקר טוב ואני פה כדי לחלוק אותו אתכן.

דבר הוביל לדבר ואז הגיעה לי עוד הארה…

לפני כשבוע שאלתי אתכן בקבוצת הפייסבוק של הבלוג על מה הייתן רוצות שאכתוב פוסט?

והתשובה של רובכן היתה מן תערובת של – עליך, על איך את עושה כל מה שאת עושה, ואולי מה בדיוק את עושה , איך מספיקים , ישנים…

תערובת של דברים שנראו לי מאוד הגיוניים. אז אני לא בטוחה שיהיה לי בדיוק את כל התשובות כי לפעמים אני בעצמי לא יודעת איך…
אבל קבלו אותי מא ועד ת…

או עד שאחד הילדים יתעורר כהרגלו באמצע הלילה ויקטע את רצף המחשבה הזה.

נתחיל מהבייסיק:

ספיר אדלר

בת 34

אמא לבן, דור וסהר – ולא אני לא מחכה לבת! יש לי בנים ואני מתה על זה!

נשואה לאלעד – בחור חמוד סך הכל

גרה ברמת גן

עומדים מול המדפים ולא ממש יודעים מה לבחור כי כל ה20 גרסאות נראות לכם בדיוק אותו דבר?

אז כאן אני נכנסת לתמונה, תחשבו עליי כעל אני השכנה הזו שקופצים אליה לעצה טובה לגבי סבון הכלים שבאמת עושה את העבודה או החידוש האחרון בתחום ההוא. על הדרך ברור שנשמע קצת מה חדש פה ושם ונתלונן ביחד על האתגרים שהחיים מזמנים.

את ישראל עזבנו ביולי 2016 בעקבות תת התמחות ברפואה של בן זוגי.
תכננו להיות שנתיים בטורונטו ולשוב.
כיום שלוש וחצי שנים מאוחר יותר, אנחנו ברילוקיישן השני שלנו, מרכז מדינת ניו יורק.

מעיר גדולה עברנו להתגורר בעיירה קטנה וציורית.
ללא ישראלים, כמעט ללא יהודים.

ממרצה עסוקה ומנחת קבוצות בישראל, מצאתי את עצמי בטורונטו עסוקה בבית ובמשפחה.
ובכל זאת סיימתי את הדוקטורט, הובלתי מספר מחקרים באקדמיה וגיליתי מחדש את התשוקה שלי לכתיבה.

הילדה גדלה, בן הזוג קיבל הצעת עבודה שווה, ובשמחה רבה הגענו לארצות הברית-
אבל אז גילינו- שאין לי אישור עבודה.

מפה הרגשתי שיש לי הזדמנות להגשים חלום ולהתפנות לכתוב במשרה מלאה. לשתף בחוויות המטורפות של חיים בפריפריה של המדינה המפורסמת בעולם (ניו יורק).

לספר על המציאות של "לחיות את החלום" ברילוקיישן. לכתוב על החלום. על שיברו. על החיים הישראלים שלי באנגלית. על אוטובוס בית ספר צהוב, בית פרטי ושלג חמישה חודשים בשנה.

על משברי זהות – הזהות הישראלית, המקצועית, החברתית, השפתית. על הבדידות, חיפוש אחר שייכות ופערי תרבויות.

את "מיס מנדלה" פתחתי לפני כחמש שנים כבלוג בבלוגר, בו כתבתי בערך פעם בחודש וחיפשתי את הדרך בעולם הכתיבה. אחרי כמה זמן מצאתי את התחום שעניין אותי – פינות עבודה. החלטתי להתמקד בנושא הזה ולכתוב תכנים רלוונטיים אליו.

בניתי אתר חדש בוורדפרס והפכתי את הבלוג למגזין על נשים, עסקים ומרחבי עבודה. לאורך השנים עלו במגזין תכנים רבים: סיפורים של עסקים, המלצות לפינות עבודה, פוסטים אורחים שנכתבו על ידי נשים מתחומי עשייה רבים, פוסטים אישיים ומדורים נוספים. בזכות הכתיבה והמגזין הכרתי עשרות אם לא מאות של נשים מתחומי עשייה שונים, ואני מרגישה שזה העשיר את חיי וגם שינה את נקודת המבט שלי לגבי עצמאות ועסקים.

במרץ 2020 פתחתי את מדור "נשים ועסקים" שמטרתו לחזק עשייה נשית בימים האלו, ונשים רבות כבר התראיינו לכתבות במדור זה.

אתם מוזמנים להיכנס ולהכיר

הבלוג הזה נפתח בסוף שנת ה-40 שלי. שנת הגילוי הגדולה. השנה שבה בהרבה מאוד דם, יזע ודמעות (וואו כמה דמעות!), התעקשתי למצוא את עצמי באמת, להתמודד עם השדים שלי, להשקיע בי, להבין אותי ולהגשים לעצמי חלומות. אחד החלומות הכי גדולים, הסתבר, הוא לספר סיפורים.

אז אני מזמינה אותך, האמא העייפה שמנסה למצוא את עצמה מחדש, שבמשבר או שלא, האישה שמשנה כיוון בקריירה, זאת שאוהבת להשקיע במשפחה שלה גם אם זה לא יוצא הכי מוצלח בעולם, זאת ששמה את עצמה עכשיו במרכז, העובדת, הרצה, המבשלת, המסיעה, המכבסת, המשתנה, המתבגרת, השורדת והפורחת, לבוא ולקרוא את הסיפורים שלי.

״סימני דרך״ נולד 4 שנים אחרי שפתחתי את הסטודיו שלי, ״נעמה מגשימת מתנות״.

הרגשתי שהסטודיו והמתנות שאני מעצבת לא מבטאים את כל מה שאני רוצה להגיד, והבלוג נועד לספר את הסיפורים על מאחורי הקלעים של מתנות מיוחדות במינן, בעיקר כאלה שעיצבתי לאנשים הכי קרובים אלי.

הבלוג עוסק הרבה בהורות יצירתית, ובפוסטים האלה חשוב לי להראות שיצירתיות עם ילדים לא חייבת לכלול נצנצים, צבע או דבק (עם שני בנים אנרגטיים נצנצים זה לא כזה להיט). יצירתיות היא תפיסת חיים ובאה לידי ביטוי בכל אספקט בהורות, מהתמודדות עם פחד מגנבים ועד ״ניתוח״ לבובה אהובה שנהייתה מסמורטטת.

מלבד מסורות משפחתיות שכל אחת יכולה ליצור גם אצלה בבית, הבלוג שלי טובל באווירה נוסטלגית ובניסיון לשמור על ילדוּת פשוטה עם תחושת קסם והנאה אמיתית מדברים קטנים.

כשאני כותבת ומצלמת רגעים יצירתיים בחיים שלי, מה שמניע אותי הוא המחשבה שקשרים בין אנשים ראויים לזרקור של אהבה, ושהמבט החיצוני והאוצרוּת שהבלוג מספק מעצימים את הרגעים הללו ונותנים להם משמעות.

ברוכים הבאים לבלוג יערה ממליצה.

כל הנושא של סדר, ארגון, תכנון ועיצוב מאז ומתמיד דיבר לליבי.
כבר המון שנים שאני נכנסת לבלוגים, פורומים, קבוצות והדרכות שקשורות לנושאים האלה, ולומדת כל הזמן איך לשכלל את החיים שלי.

בבלוג שלי אני אחלוק את השיטות, הטריקים, הטיפים והטכניקות שפיתחתי לאורך השנים.

שיטות לסידור וארגון הבית, עיצוב יעיל ומוצלח של פינות שונות, דרכים להשתלט על הבלאגן שקיים עם חפצים של ילדים, ארגון וניהול זמן ומשימות, וכל מה שתצטרכו כדי לחיות חיים מאורגנים יותר.

מבחינתי חיים מאורגנים יותר הם חיים מאושרים יותר, חיים שיש בהם היגיון ואוויר וזמן ומקום לנשום, ואפשרות להגיע רחוק ולהגשים חלומות ומשאלות.

הבלוג עוסק גם בעוד דברים שעושים לי טוב בלב – שופינג, איפור, טיפוח, לייף סטייל, וגם המלצות שונות שקשורות לילדים, לזוגיות ועוד.

כל הדברים האלה שבזכותם אנחנו יכולים לחיות חיים מאושרים יותר.

הבלוג "עלילות זיק" הוא בלוג פיננסי, אבל באופן קצת שונה. הבלוג נולד כשהחלטתי לצאת אל המסע לפרישה מוקדמת לפני משהו כמו שנתיים. בראשיתו של המסע הזה הרגשתי שכבר יש לי הרבה ידע פיננסי שאני יכול ורוצה לחלוק עם העולם וגם חיפשתי מקום שבו אוכל לתעד את המסע הגדול של חיי. כך נולד הבלוג.

הבלוג מורכב מ-4 חלקים:

תיאור המסע לפרישה מוקדמת – חלק זה של הבלוג, המסודר בתוך ספר מקוון, כולל רצף של פוסטים שמתחילים מהילדות, דרך רגע ההפנמה שאני יוצא למסע לפרישה מוקדמת ודרך אבני דרך של המסע כפי שהן קורות בזמן אמת. התיעוד של הדברים מסייע לי להתמיד במסע שלי, לעקוב אחר ההתקדמות תוך הצבת יעדים מדידים וגם מאפשר לקוראים הצצה ייחודית למסע אל פרישה מוקדמת שקורה בזמן אמת.

פוסטים בנושא השקעות ועצמאות כלכלית – חלק מהותי של הבלוג מוקדש להצגת רעיונות בהשקעות בדגש על כאלה שיכולים להניב הכנסה פסיבית ולהוות תשתית לפרישה מוקדמת. דגש מיוחד ניתן למדריך שלב-אחר-שלב של הקמת תיק השקעות פסיבי בניהול עצמי ולאופן המשיכה ממנו באופן אופטימאלי בהיבט מס.

מסע פיננסי משפחתי – המסע שלי לא מתרחש בואקום ולא ניתן לנתקו מהיותי איש משפחה נשוי עם 2 ילדים. אני רואה חשיבות לספר את סיפור המשנה שמאפשר את הבנת המסע אל החופש בקונטקסט של היותי איש משפחה. זה חשוב בייחוד נוכח התפיסה השגויה שרק רווק יכול לפרוש מוקדם. אני נחוש להראות כיצד ניתן לעשות זאת כאיש משפחה.

כלים לתיכנון פיננסי – באתר מגוון של מחשבונים פיננסיים וכלים מתקדמים לתיכנון של פרישה ותיק השקעות פסיבי שמאפשרים לקורא לתרגל את החומרים וגם לתכנן בעצמו את הפרישה המוקדמת שלו. כל הכלים הם פרי פיתוחי ומשולבים באתר ללא עלות.

בבלוג אני חולקת סיפורים אישיים שלי, את החוויות שלי, ואת אורך חיי :
צמיחה, עשייה, הכוללת את תרבות הפנאי, עם מסר: שהכל אפשרי!

הפוסטים בבלוג נועדו לעורר השראה, מוטיבציה, שירות לציבור, לחלוק עם הקוראת חוויות, ושפה מאפשרת ומקדמת. שהכל אפשרי!

כמאמנת אישית ועסקית החזון שלי שכל אישה תדע לבחור את הדרך שלה, עם כל נסיבות החיים, וכל העניינים.
שלכל אישה יהיה לפחות דבר אחד שתעסוק בו רק עבור עצמה!

אחת לחודש באופן קבוע עולה פוסט סיכום טיול של מאירות שביל ישראל נשים מטיילות יחד.
הפוסט נועד: לשחזר את החוויה ולהיות נוכחות היכן טיפסנו וטיילנו, ולהיות גאות בעצמנו.
ולאלו שנבצר מהן לטייל בשבילים, לפחות שיטיילו איתנו וירטואלית.

חשוב שניצור את הדרך שלנו!

אז.. מה זה החיים הטובים?
החיים זו דרך.

לכל אחת יש את הדרך שלה!

וזה הבלוג שלי: החיים הטובים זו דרך חיים! וזה אפשרי! בדוק!

הבלוג הוא בשבילי בית לאוסף החוויות והזיכרונות, לפיסות החיים, לאוצרות שאני אוספת בדרך, לעצמי, לשתף אתכם ולעיתים להמליץ.

• כל פוסט מביא את תמצית החוויות שלי ממקום כלשהו בעולם. את השהייה יחד עם המשפחה, הילדים, חברות, את הדרך המעניינת ביותר בה הצלחתי לחוות מקום מסויים, את נקודות המבט השונות בכל מקום אליו הגעתי. מקומות מחוץ למסלול המוכר לצד כאלו מוכרים שהגעתי אליהם בהסתכלות שנייה ושלישית, עם העמקה וירידה לרזולוציות עם טיפים וסודות של מקומיים.
• פוסטים על דברים שעושים עם הידיים. כאלו שנוגעים בחומרים שונים, שנוגעים בטכניקות של אמנויות מסורתיות, כאלו שנשארים למזכרת בלב.
• מסעות נשים ליעדים שונים בעולם. גם כאלו רחוקים, ארוכים, אקזוטיים, אבל גם כאלו במרחק נגיעה, קרובים, נגישים. המסעות אותן יצרתי הגיעו מהאהבה שיש לי לטיולים בעולם, מהאהבה לטייל בחברה נשית ומהאהבה שלי לחקר תרבויות חדשות ואומנויות מסורתיות. מסעות נשים יוניק – בוטיק, תפורים במיוחד, בהתאמה מקסימלית למשתתפות ולמקום בדגש על אומנויות וקראפט מקומיים מסורתיים ואוכל מקומי אותנטי, עם סדנאות ייחודיות.

"כאשר ההשראה לא באה אליי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך"  ~ זיגמונד פרוינד
אני מזמינה אתכם לפגוש אותי בחצי הדרך, להצטרף אליי ולקבל השראות.

לפני עשר שנים הגענו שני הורים ושני ילדים לסיאטל במדינת וושינגטון בארה"ב.

ידעתי שאנחנו יוצאים להרפתקה של כמה שנים אבל לא הבנתי אז עד כמה היא תשנה לי את החיים.

הרילוקיישן גרם לי להרגיש כמו תינוק שלומד הכל מההתחלה- איפה הכי טוב לגור, מי רופא המשפחה הכי מומלץ, כמה כסף מקובל לתת בימי הולדת, לאן לוקחים את הילדים בסופ"ש כשגשום בחוץ ועוד ועוד.

אבל בעוד שלתינוק בדרך כלל יש אמא ואבא שדואגים לו ומכוונים אותו, לי לא היה את מי לשאול.

אז חקרתי ובדקתי וחיפשתי ולמדתי והגעתי למקום של שפע ושל ידע בו אני נמצאת היום.

המטרה שלי בבלוג הזה היא לחלוק מהסיפורים שלי עם כל מי שרוצה לקרוא ולשמוע על מנת להקל גם אם במעט את הרגשת הבדידות וקשיי המעבר, שהם חלק בלתי נפרד מהרילוקיישן.

בבלוג תוכלו למצוא סיפורים בשלושה נושאים:

1.       רילוקיישן לארה"ב- הסברים על חגים, תהליכי קליטה במקום חדש, התמודדות עם מערכת החינוך ועוד

2.       המלצות על טיולים באזור סיאטל בפרט ובארה"ב בכלל לדוגמא ילוסטון, שיקגו ועוד

3.       סיפורי הורות כמו איך חוגגים בר מצווה בחו"ל או מה עושים כשבת ה-10 רוצה לצבוע את השיער בכחול

לבלוג יש "כובע נוסף" והוא לשמש בית לפודקאסט שלי "נשים מספרות רילוקיישן".

בפודקאסט אני מראיינת נשים ישראליות מכל רחבי העולם ואנו מדברות על סיפור הרילוקיישן מעורר ההשראה שלהן, על האתגרים שהן חוו ועל דרכי ההתמודדות שלהן.

כמו כל שאר החומרים בבלוג, גם הפודקאסט נוצר כדי לתת במה לנשים לספר את סיפורן, על מנת להקל על הבדידות של נשים הנמצאות ברילוקיישן או מתכננות אחד שכזה.

אז אם אתם כבר נמצאים ברילוקיישן, מתכננים רילוקיישן או רוצים לקבל טעימה מהחיים הישראלים ברילוקיישן אתם מוזמנים להיכנס לבלוג!

ואם אתן נשים (בעיקר, לא רק)- אני מזמינה אתכן לקרוא את הראיונות באתר, להקשיב לפודקסאט ולגלות שאתן לא לבד בתחושות ובחוויות של הרילוקיישן ויחד אנחנו יכולות להתמודד עם כל אתגר הנקרא בדרכנו!

הבלוג שלי נולד אחרי שנים של מחשבות עליו,
שנתיים אחרי שפתחתי בלוג בתוך האתר המקצועי שלי
הרגשתי שאני צריכה מקום אחר לכתוב בו,
חיפשתי מקום שיאגד את כל הדברים שאני אוהבת ביחד ולא רק את הצילום-
אלא גם את הילדים שלי, את האימהות, את הכתיבה ,
את הזמן בית שלנו ואת הזמן בחוץ.
את התחביב שלי לצלם פרוייקטים
ואת הנשים שמעוררות בי השראה.
ואני חושבת שהצלחתי ליצור מקום שמחבר את כל העולמות שלי ביחד
ומקווה שגם אתם תהנו מהפינה הפרטית שלי.

השם של הבלוג הגיע בעקבות פטירתה של סבתי האהובה ויולט.
כשהיא הפכה להיות סבתא צעירה בגיל 42 היא ביקשה שאף אחד לא יקרא לה סבתא
כי היא תרגיש זקנה ודרשה מכולם לקרוא לה ממה.
מאז אני מסתובבת בתחושה שאני רוצה איכשהו להנציח את השם שלה
כי היא באמת היתה דמות מאד מרכזית ומשפיעה בחיים שלי.
ושחיפשתי שם לבלוג זה היה ברור לי שזה הדבר הנכון לעשות

תוכלו למצוא בבלוג את פינת ראיון האימהות בה אני מצלמת ומראיינת אימהות אחרות מהרשת,
טיפים לצילום, רעיונות למשחקים פשוטים עם הילדים בבית, את מדריך המתנות לילדים
המלצות לטיולים עם הילדים , את אתגר צילום הילדים שלי ועוד הגיגים שלי על האימהות ועל החיים.

נעים מאוד , אני טלי בריל ואני חיה ברשת למעלה מעשור.

הבלוג הזה קם אחרי שנים של כתיבת בלוגים במקומת שונים, חלק מהם בשמי , חלק תחת ניקים שונים.
הבלוג ממש כמו החיים עובר גלגולים , תוכלו למצוא בו חלקים נרחבים מהחיים שלי, על הורות, הורות לילד עם צרכים מיוחדים, פעילויות לילדים, צרכנות פנאי, וסודות מדבר.
אני אמא לשלושה ילדים, אחד מהם מיוחד, בדצמבר 2015 עשינו רילוקיישן למדבר הישראלי והתאהבנו בו.

עוד לפני שהחזקתי מצלמה ותיעדתי רגעים בתמונות, הייתי אישה של מילים.

בבלוג שלי תמצאו את החיבור בין המילים שלי לתמונות שאני מצלמת, חיבור של רגעים קטנים אנושיים שיוצרים סיפור שהוא נקודת המבט שלי על צילום, על צילום נשים עצמאיות, על חלומות ועל החיים.

הבלוג שלי נוצר מתוך לחץ חברתי – אין לי דרך אחרת להגיד את זה…

בתור אמא ל-2 מתבגרות (או ככה לפחות הן חושבות) בנות 7 ו-5.5 שהחליטה די בהתחלה שהיא רוצה להיות אמונה כמה שיותר על חינוך בנותייה (בשילוב עם מסגרות החינוך) סיגלתי לעצמי אורך חיים משולב עם הרבה תחומי עניין שאותם אני מעבירה בכייף לבנות בזמן שלנו ובקצב שלנו תוך כדי החיים עצמם.

ככל ששיתפתי בפעילויות שלנו את חבריי לפייסבוק, כך הבנתי יותר ויותר שיש ביקוש לתיעוד ושיתוף ואולי גם ממש לתכנים פשוטים כתובים – ואז נוצר לו הבלוג…
הבלוג הוא מקום שבו לאט לאט אני מאגדת בו דברים שמעניינים אותי, דברים שאני חווה ביומיום שלי ועם הבנות, הצעות, טיפים, וגם סתם דברים קטנים יפים שעושים לי טוב ואני מקווה שגם לכם.

הבלוג הוא הכל מהכל!
הוא אימהות והורות, הוא ילדים ושמחה, הוא מכיל גם קשיים אישיים, הוא בתוך הבית ומחוצה לו, יש שם אוכל טעים, יש שם פעילויות לילדים וגם דברים לנו לנפש.
אני מנצלת את הבלוג לתחביב אהוב (הצילום) וגם לפרוק ולנרמל את הרגלי הסדר והרשימות שלי והכי חשוב – לתרגל את הכתיבה שלי…

החיים הביאו לנו הביתה שקים של שמחה, אושר, בלאגן, שאלות ותשובות, פחד ולחץ, גאווה מטורפת, צחוק, חיוכים וחיבוקים, דאגות (שיש רק לאמא ואבא), נסיון חיים ולמידה שלא נגמרת לעולם – והבלוג הזה מאגד את כולם לאלבום אחד שלם כדי שנוכל תמיד לזכור את "הדברים הקטנים" (הטובים וגם אלו שפחות…).

על הבלוג או למה הכל טוב? 

הבלוג הזה הוא אני. אני משתפת בו מעולמי ומחיי, אני משתפת בו את היצירה שלי ואת הדרך שאני עוברת.
אני משתפת במה שנותן לי השראה ועושה לי טוב. הכל טוב? באמת?

זה נשמע פשוט ואולי קלישאתי. אבל הבחירה בכלל לא אקראית.
לפני שנים ספורות אחותי, כרמית נפטרה.
אחרי שנה לא פשוטה אבל אפשר לומר שדי בהפתעה. השבר היה גדול ותחושת האובדן קשה מאוד.
ההלם הראשוני עבר, ההכרה התעוררה והמציאות חילחלה ופינתה את מקומה לבהלה, לחרדה קיומית לי, לבן זוגי, לילדיי וליתר בני משפחתי.
אף אחד לא יכול להבטיח לי שזה לא יקרה שוב לאנשים שאני כל כך אוהבת.

הימים עברו וחיפשתי דרך. מפלט לנפש שלי.
וחזרתי למקום הכי טבעי ונוח לי. לאומנות וליצירה.
הדגדוג המוכר בקצות האצבעות חזר. ובעידודו של בן זוגי, החלטתי להתחיל לכתוב בלוג.

בחרתי לקרוא לו "הכל טוב" בעיקר כדי להרגיע ולהזכיר לעצמי שהכל יהיה בסדר.
הכל בסדר. החיים חזקים וחייבים להמשיך קדימה.
וגם קצת כדי להעביר מסר ש"הכל הולך".
מבחינתי אין כללים ביצירה ובאומנות והדרך היא החשובה. הכל טוב.

כל בוקר הוא התחלה חדשה, כל חיוך וצחוק של ילד הוא התחלה והבטחה, כל מחווה של אהובים הוא התחלה. כל בחירה שנעשה היא התחלה.
ואני בחרתי להתחיל מחדש ולהמשיך לחיות.
החיים הם כאן ועכשיו. הכל טוב!

אמהות. ילדות. ספרות ילדים. קיימות

נעים מאוד, שמי שירה. אמא ל 3 ילדים בחינוך ביתי. כותבת. בעיקר לעצמי. בדרך להוציא ספר ילדים ראשון.

אנו משלבים עשייה שקשורה בקיימות, אקולוגיה, מיחזור, אורח חיים בריא, טבע, אדמה, יחד עם החיים בעולם המערבי על כל המשתמע מכך (צרכנות, הישגיות ועוד).

כך יצא שאספנו אי אילו המלצות, טיפים ורעיונות מעניינים בנושאים הנ"ל, אותם אשמח לחלוק איתכם במינימום מילים ומקסימום תמונות 🙂

הבלוג הזה נפתח כדי לשתף בגילויים ולאפשר לעוד אנשים להנות מהם יחד עם ילדיהם 🙂

קריאה מהנה!

כשפתחתי את הבלוג בסוף שנת 2018, הכוונה היתה בעיקר ליצור מעין "חדר משלי"

שבו אוכל לתעד ולספר על החוויות והטיולים הרבים שאנחנו יוצאים אליהם כמשפחה,

מתוך מחשבה שכשתום וגיל שלי יהיו יותר גדולים,

יהיה להם ספר זיכרונות וירטואלי ומגניב לחזור אליו, כשירצו לחוות מחדש ולהיזכר.

לא דמיינתי כמה שהבלוג ישפיע וישנה לי את החיים ואת השגרה,

כמה שהטיולים והכתיבה עליהם יעשו לי שמח,

וכמה שהפידבקים הטובים שאקבל על ההמלצות והמסלולים שאני מפרסמת

יעשו לי חשק לעוד ועוד.

בפוסטים שאני משתדלת להעלות כמה פעמים בחודש

תוכלו למצוא המלצות על המון מסלולים שהם לגמרי קידס פרנדלי,

בדרך כלל חינמיים וכמעט תמיד סופר קלילים,

המלצות על טיולים בחו"ל שהתגלו כהצלחות עם הילדים

אבל גם כמה כאלה שמתאימים יותר לחופשת אבא-אמא,

ועוד כמה תובנות וירקות על אימהות, על אוכל ועל החיים עצמם.

על הפלות לא משתפים בפומבי בדר"כ, רק אחרי שאני שיתפתי בפייסבוק שעברתי הפלה התחלתי לגלות שאני לא "מיוחדת", שהפלה זה דבר שכיח, ושהרבה נשים קרובות אליי עברו את אותו הדבר.

ללדת ילד חי זה נס, זה הדבר הכי מופלא שיש, וזה קורה כל יום ועל כך שומעים, משתפים, מפרסמים תמונה ומתקשרים לברך, אבל גם הפלות קורות כל יום ובדר"כ האישה עוברת את זה לבד עם עצמה או עם בן זוגה, כאשר לעיתים היא חווה עוצמות של כאב (נפשי) שקשה להבין או לתאר.

כשאני יצאתי מהרופאה שבישרה לנו שאין לעובר שלנו דופק קיבלתי ממנה הפניה לתל השומר לקבלת כדורים להפלה ו..זהו, בזה פחות או יותר זה מסתכם. אחרי שאת עוברת הפלה (ואפילו כמה) את די לבד במערכה ואין ספר הוראות שמסביר לך איך לקום כל פעם מחדש ואיך לחזור לחייך, איך לחזור לעצמך באמת.

זה לא חשוב באיזה שבוע היית, אם יש ילדים בבית או זה הריון ראשון, יכולות להיות שם תחושות כואבות וקשות עד לתחושה הסוריאליסטית שאני בעצמי חוויתי – שעשית משהו לא בסדר ומישהו מעניש אותך.

אנשים לא יודעים כל כך מה להגיד ובצדק, קשה מאוד למישהו מהצד להבין למה את מתאבלת על מישהו שבכלל עדיין לא קיים.

יצרתי את הבלוג שלי כדי שאף אחת לא תרגיש לבד או לא מובנת.
אני משתפת בבלוג על הירידות התלולות והעליות הקשות, ושמחה באותה נשימה להגיד שאספתי וממשיכה לאסוף כלים, תרגילים, סיפורים ומקורות השראה שעזרו לי באופן אישי להתמודד ואף לצמוח מהחוויה הכל כך לא צפויה הזו.. למדתי שבכל נק׳ משבר יש בחירה, את הנסיבות של חייך את לא תמיד יכולה לבחור אבל איך תתמודדי, תרגישי ותפעלי לאחר מכן את זה את כן יכולה לבחור- זה כן בידיים שלך.

בבלוג תמצאו הגיגים מהיומן שלי על ההתמודדות עם מחלת נפש, דכאון, קשיים חברתיים וחרדות.

לצד זה, אני חולק בו טיפים מנסיוני עם אתגרי היומיום, שרוב האנשים נתקלים בהם: שינוי הרגלים, דחיינות, נדודי שינה, הפסקת עישון ועוד. בנוסף, יש בו הגיגים פילוסופיים על החיים, המוות ומה שביניהם.

את היומן התחלתי לכתוב בהמלצת הפסיכולוגית האהובה שלי. ב-2019 התחלתי לחלוק חלקים ממנו בעם משפחתי. בעקבות התגובות שלהם נולד הבלוג.

הבלוג פונה בעיקר לאנשים שסקרנים לגבי מחלות נפש ולמתמודדים. אבל אני מאמין שכל אחד שמתעניין בשאלות פילוסופיות על החיים יוכל למצוא כאן עניין.

מוזמנים לקרוא ולשתף אותי חזרה במחשבותיכם.

עצמאית במשבר כלכלי שונה מכל דמיון. מתבוננת על המתרחש בעזרת עפרון ודף ועוד כמה כלי ציור.

כך נולד ענף ״זמן קורונה״ בתוך הבלוג הותיק שלי לעיצוב.

״זמן קורונה״ הוא בלוג ויזואלי בהתהוות.

מגיבה לאירועים בעזרת הדמיון וכמה כלי ציור.

והמילים המלוות את הדימויים הן רק רמז לטריגר שהצית את הדמיון והפעיל את היד לצייר…

כל פרשנות היא עליכם.

אני יעל ובשנת 2010 עברתי לידה שקטה בשבוע 37 ו- 3 ימים.
עברתי כל כך הרבה מאז, עם קשר ובלי קשר ללידה שקטה. אני חושבת שקוראים לזה ״חיים״. את יודעת, צחוק, שמחה, אהבה, תקווה לצד עצב, כאב, אובדן.

תמיד ידעתי שארצה לדבר על זה בפורמט כלשהו, אבל משהו בי נמנע, בין היתר כי לא רציתי להיות ״זו שעברה לידה שקטה״. אבל מסתבר, שאני באמת זו שעברה לידה שקטה. אחת מלא מעט נשים שעברו את החוויה הזו.

ההבנה שזה חלק מהחבילה שלי, והרצון העמוק להציע סיפור עם תקווה להמשך הדרך, הם שהביאו אותי לכתוב את הסיפור שלי ולשתף נשים במה קורה אחרי הלידה השקטה עצמה, ואיך החיים יכולים להיראות אחרי.

בזכות השראה מופלאה מכיוון לא צפוי בכלל שאופפת אותי ממרץ 2019, סגרתי עסק בן 15 שנים, וחזרתי לטפל באמצעות דיקור ואנפוקו (שיטת מגע יפנית שמתמקדת בטיפול בבטן ובבית החזה).
אני מטפלת בנשים וכמובן, גם באלו לאחר לידה שקטה.

לידה שקטה היא אחד מהנושאים שלא מדברים עליהם, למרות שהם מתקיימים סביבנו.
השתיקה לא יפה ללידה שקטה. הדרך הטובה ביותר לנצח שתיקה היא לומר מילים בקול רם. לבטא את הטראומה במילים. היכולת לדברר את הדברים שהכי מפחידים אותנו, את הקשיים והכאב שלנו, היא יכולת שמלווה בקושי וכאב (ולפעמים גם בושה ומבוכה). אבל זו בדיוק הנקודה בה הריפוי הפנימי, העמוק, מתחיל.

אני טובה בלדברר.
בין אם בקול רם, ובין אם באמצעות המילה הכתובה.
במרץ 2019 החלטתי שאני משתמשת ביכולת הזו, ועל הדרך, גיליתי את המשמעות של הלידה השקטה מבחינתי, שהיא לעזור לנשים שעוברות את החוויה הזו.

KONVALINKA הוא בלוג רב תחומי שמשלב את מרבית העולמות שבהם אני פועלת וחיה.

את הבלוג יצרתי על מנת לחלוק עם לקוחותיי, עם המעצבות שאני מלווה ועם שאר העוקבים שלי את מה שקורה "מאחורי הקלעים" בעבודות העיצוב שלי, בעסק שלי ובחיים בכלל.
תמצאו פה פוסטים מסוגים שונים: רעיונות ומחשבות שליוו אותי בתהליכי תכנון ועיצוב פנים, תובנות וטיפים חשובים מנסיוני כבעלת עסק עצמאי וכמנטורית למעצבות פנים ומלבישות בתים, הדרכות מצולמות לעיצוב ומלאכת-יד, צילומים ממקומות מיוחדים בארץ ובחו"ל, ולמעשה כל דבר שמתחשק לי לחלוק איתכם בתקווה שיהווה לכם השראה או צידה לדרך.
מעבר לאהבתי למילה הכתובה, הבלוג משקף גם את אהבתי לצילום. רוב הצילומים בבלוג הם צילומים פרטיים שלי, אלא אם צויין אחרת. אני מזמינה אתכם לקרוא אותי ולראות את העולם מבעד לעדשה ולזוית המבט האישית שלי.

אני אדם מאוד נוסטלגי, כשקורה משהו שמרגש אותי אני אומרת לעצמי בראש "תזכרי את זה". בדרך כלל אני מנסה להספיק לצלם, לעיתים אני כותבת את זה. לפעמים הרגע חולף ונשאר כזיכרון.

לפני כמה שנים הייתי במשבר. משברון. "משבר גיל ה-37" קראתי לו, אבל הוא לא צחק. הרגשתי שכבר החלטתי הכל, בחרתי הכל, וזהו, זה הכל?! מתוך בלבול המחשבות חברה הציעה לי להתחיל לכתוב בלוג. התחלתי, והבלוג פשוט נבע ממני כמו מעיין. רציתי רק לכתוב ולכתוב ולצלם עוד ועוד.

בבלוג שלי מצאתי את הקול שלי, מצאתי שוב את המבט שלי, מצאתי את עצמי.

הבלוג מסדר לי את המחשבות, עוזר לי להפריד בין עיקר לטפל, מזכיר לי שהזמן רץ, טס, בורח. מזכיר לי לחיות את העכשיו.

לפני כמה שנים עברנו לוונקובר קנדה, לשנתיים. מאז השנתיים הפכו לארבע ואני ממשיכה לתעד את הקורה אותנו בבלוג. קצב החיים פה שונה ואני מתבוננת בתרבות פה ומתגעגעת בכתב ובתמונות לישראל.

הבלוג הוא מקום להניח את המחשבות שלי, דרכו אני מספרת על המשפחה שלי ועל עצמי. אני רואה את הבנות שלי גדלות, מבקרת במקומות חדשים וחושבת על ישראליות.

במקום שלי בחיים, בדיוק כשחשבתי שאני כבר מכירה את עצמי ואת חיי, ושככה הם ימשיכו – הקלפים התערבבו מחדש, והם ממשיכים להפתיע.

אני מדבר בכתיבה לסובבים אותי.
מדימוי למחשבה . מתמונה למילה אני קורה לזה .
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים – זה נכון יש תמונות שאומרות המון מבלי שתיאמר מילה, אבל אותי מעניינת המילה , אותי מעניין ההקשר, אותי מעניין הרגש שמעוררת בי התמונה , את היכולת שלה ללוות מילים ומחשבות ולתת להן את האפשרות לצאת לאור.

בשנים האחרונות בהן אני נמצא עמוק בתוך הפוטותרפיה , גיליתי שלעבודה עם דימויים מצולמים יש כח רב ביכולת שלהם לחולל שינוי . נכון, זה דורש לעיתים התמודדות וחשיפה של מקומות שהיו מוצלים או נחבאים אך מנגד יש לחשיפה הזאת כח עצום ביצירת תהליך של התמודדות והשלמה.

הבלוג הזה הוא אישי. חשוף מאוד. ההקשרים לתמונות לפעמים באים לפני ולפעמים אחרי. ההקשר תמיד בראש שלי – מקווה הם מתחברים גם לראשים אחרים.

חווים סטרס ביומיום?

מרגישים שההתמודדויות של השגרה מאתגרות מידי?

ואולי המוח לא מצליח להפסיק לחשוב? ואנחנו מרגישים שאנחנו עומדים להתפוצץ?
תחושות כמו כעס, תסכול, אשמה דומיננטיות ביומיום שלכם?

תאמינו לי, אני יודעת.
כולנו רוצים להיות מסוגלים להירגע קצת ולהרגיש שאנחנו יכולים לנוח מכל המחשבות שמציפות אותנו בכל רגע ורגע.
”מה היה אתמול?“, ”מה הולך להיות מחר?“
זה רק חלק קטן ממה שמציף את הראש שלנו בכל שניה ושניה.

אני מיכל והמיינדפולנס הציל אותי. 

הבלוג ”מיכל מיינדפולנס“ הוקם מתוך הרצון שלי לעזור לאחרים ללמוד וליישם את המיינדפולנס בחיי היומיום שלהם, כדי לפתח לעצמו כלים ליומיום רגוע, שקט ומאושר. כי אני בטוחה שהמיינדפולנס יכול לעזור גם לכם.

בבלוג אני משתפת את המחשבות, התובנות, הניסיון האישי והידע שלי מעולם המיינדפולנס.
עבורי מיינדפולנס זה מיינדסט, שפה, תקשורת – עם עצמנו ועם הסביבה.
וכולנו יכולים לחיות טוב יותר, אם נצליח להיות נוכחים בחיים שלנו, בחוויה של הרגע ללא שיפוטיות או התנגדות למציאות שלנו.

אני הילה אוטוטו בת 40 ( אבל מי סופר), נשואה לאסף ואמא לסתיו וגור. נעים להכיר

הבלוג "תלתלים" נולד כשנה אחרי שנולדה הגדולה שלי סתיו, בצירוף מקרים מפתיע זה גם הזמן שבו נולדה אמא חדשה, מבולבלת ומעט בודדה. כדי להפיג את הבדידות ולהכניס אסקפיזם ססגוני לחיי, פתחתי בשנת 2014 את ״תלתלים״, שהפך אט אט מקן תפילותי הנידחות (ביאליק וזה…) למגזין אופנה, לייף סטייל ואמהות שלא מפחד לכתוב על מה שלא תמיד מדובר ועושה זאת בסטייל, עם ז׳קט פייאטים וכוס יין אדום.

מה תמצאו בתלתלים?

אופנה ישראלית, אופנה אקולוגית, עיצוב מקומי, מעצבות ויוצרות מקומיות, יזמיות, ובעלות בוטיקים.

עוד תוכלו לקרוא כן על הגיגיי האימהיים ולמצוא שלל טיולים ואטרקציות למבוגרים, לילדים ולילדים בנפשם

הבלוג הזה נועד לשמח אותך ולתת משמעות למסע המורכב שהתחיל כשהפכת לאימא.

זו רק כותרת. כמו שאת רואה בחייך, מסע האימהות פוגש אותנו במקומות מגוונים, חלקם מפתיעים. אני משתדלת לתת מקום לכולם בבלוג. יש תקופות שאני כותבת הרבה ותקופות אחרות שקטות מאוד. יש תקופות שאני חושבת על עצמי כשאני כותבת, אחרות שיש קוראת מסוימת שנמצאת בראשי בזמן הכתיבה וימים שבהם אני שולחת את המילים כלחם על המים.

את הבלוג הזה פתחתי ברגעי שפל, כשהרגשתי שאני מאבדת את קולי בתוך האימא שאני. רמז: מצאתי אותו, והוא חזק מאי פעם, אבל זה לא כל הסיפור. החוצה ופנימה, פנימה והחוצה – הבלוג הזה הוליך אותי והלך איתי לגילוי החלום שלי. זה היה ועדיין מסע ארוך. המקום הזה הפך לי בית ועזר לי רבות בתהליך הצמיחה שלי, אבל מה שמופלא הוא שהוא עזר וממשיך לעזור גם למי שקוראת אותו. מישהי כינתה אותו 'חיבוק מרחוק'.

כשאת אמא את יוצאת בכל יום מחדש למסע. שותפים בו שלושה: את עצמך – מי שהיית רוצה להיות ומי שאת היום, הילדים – מי שהיית רוצה שיהיו ומי שהם היום, והחיים. זה לא מסע קל. הוא לפעמים בודד, לפעמים ביקורתי. למילים יש כוח לעזור לך לעבור את מסע האימהות ואני אשמח להכיר לך אותו, בבלוג ובחיים האמיתיים.

אני מאמינה שהגוף האנושי הוא מדהים!

הבלוג הוא המקום שלי בעולם הזה לספר על החוויות שלי בחיים, כפיזיותרפיסטית ומורה ליוגה, כאשה, כאמא לארבעה בנים. תמיד אהבתי לכתוב, לשתף רגשות, חוויות, ידע!

כשאני לומדת משהו על החיים האלו, אני רוצה לשתף כמה שיותר, כדי שכולם ידעו ובכדי שאולי, מישהו אחר ימצא את פיסת המידע הזו רלוונטית לחייו הוא. דרך המילים שלי אני מקווה שתוכלו לחוש גם אתם, כמה נפלא הגוף הזה, שאתם חיים בו.

בבלוג תוכלו למצוא:

סיכומים של מאמרים ומחקרים שגיליתי, כאלו שהם רלוונטיים ועדכניים, כתובים בצורה מסקרנת ומעניינת (כדי שיהיה הכי כיף לקרוא וללמוד).

פוסטים עם המידע הכי עדכני בנושאי רצפת אגן ובריאות הגוף (כדי שלא תצטרכו לבזבז זמן בחיפושים בגוגל).

טיפים ורעיונות בנושאי שינוי הרגלים, כיצד לשלב את היוגה בחיי היום היום וסיפורים שלי על החיים שלי,  כאמא עובדת, כאשה, כאמא לארבעה בנים (וכלבה אחת).

מחכה לכם!

הבלוג התחיל בתחילת 2019 כשהרגשתי שבוער בי לכתוב על חווית עבודת השורשים של הבן הבכור שלי, אלון. לפני כן מעולם לא כתבתי , לא במחברת, ולא ברשתות חברתיות. לא חשבתי שיש לי מה לכתוב, לא חשבתי שאני יודעת איך לכתוב ולא ידעתי כמה זה כיף לכתוב!

מאז הפוסט הראשון שלי, אני כותבת לפחות אחת לשבוע, לפעמים זה פוסט קצר, לפעמים משהו יותר ארוך. הפוסטים נוגעים ברובם לחוויות היום יום שלי, כאשר מה שמשותף לכולם הוא המסרים והכלים האימוניים – אימון הורים, אימון ילדים, אימון לסדר, אימון עצמי.

במהלך השנה השקתי שתי פינות – "בשבילי זה עובד" פנית טיפים שאני חולקת איתכם בשמחה, " יומן קורונה" – פוסטים מיוחדים לתקופת הקורונה.

בנוסף, יש לי בלוג בנושא "למצא את ה + שלך" בשיתוף עם חברה שהיא מאמנת ובעלת חברת השמה, שם אני כותבת על אימון קריירה, מציאת עבודה וכו'.

הבלוג רוקחת סיפורים נפתח בשנת 2019, אחרי שהחלטתי שהגיע הזמן להוציא לאור את הסיפורים, המתכונים והעצות שאספתי מסבתא ומכל זקני העולם.

הבלוג משלב עולמות שונים, סיפורי תנ"ך, תלמוד, סיפורי עמים, נסיון אישי, סיפורים של אנשים שונים ומשונים והגיגים על החיים. בין חתולים, כלבים ושאר חיות הגן.

בתור מי שגידלה את עצמה ואת אחותה מגיל 6 לבד, אספתי המון סיפורים ואגדות שעזרו לעבור את היום יום בכל צבעי הקשת ללא תסכול וזכרונות רעים.

את הסיפורים שאני מספרת בבלוג, אספתי מילדותי בבית חרדי עם סבא רב, דרך מפגש עם 2500 ספרים, חלקם נדירים, של אבי, ד"ר לפילוסופיה ומהנדס חשמל, וכמובן הטיול במסלול החיים, הלא שגרתי שלי.

כולי תקווה שתמצאו את עצמכם בחלק מהסיפורים שלי, כי העולם נברא במילה והמילים בוראות את מציאותנו ולא פעם נמצא תשובה באגדה רחוקה שנתפרה במיוחד להתמודדות של היום.

שלום רב ונעים מאד להכיר אותך, שמי דנה סתוי, אני בעלת הבלוג ששמו "זמן איכות" או באנגלית Dana Time המתמקד בטיולים ומסעות בישראל ובעולם וגם במסעות פנימיים של הרגש והנפש ומה שמניע אותנו לצאת לעולם ולכבוש יעדים חדשים ולהשתנות מלכתחילה.

הבלוג נקרא "זמן איכות" מכיוון שאני מאמינה שיש להשתמש בחוכמה בזמן שיש לנו עלי אדמות. המרוץ אחר השגת רכוש וממון או יוקרה ומעמד ברורים לי בעידן הזה, אבל בעיני יותר חשוב ויקר מפז הוא ההשקעה בעצמנו בדברים הקטנים שמשנים לנו את המצב רוח, שמשפרים לנו את היום,  או גורמים לנו להנות מהחיים בדברים קטנים כגדולים, כמו נסיעות, טיולים, הכרויות, מפגשים אנושיים או סתם שיחות נפש קסומות.

זמן איכות

בעיני אם כבר חיים, אז לנסות ולהשתדל להפוך את הזמן שלנו יחד לאיכותי, לבעל משמעות ולמיוחד. וזה יכול להתבטא במציאת זמן לקפסיטו (כוס של קפה טוב) עם אדם שאוהבים, או הגשמת חלום כמו חציית האוקיאנוס האטלנטי בקרוז של נוודים דיגיטליים או לשתות מרגריטה מתוך אננס בקרוז לקאריביים, או לחגוג יום הולדת בטיול למקומות מעוררי סקרנות ותאבון כמו איטליה או טורקיה, ועוד.

ובנוסף, ליצור שיתופי פעולה עם קולגות וחברים ולצאת למשלחות בארץ ובחו"ל בעקבות מקומות שהזרקור שלנו ודאי יתן להם תמיכה וחשיפה רבה יותר כמו המשלחת ליישובי עוטף עזה עם קבוצת בלוגרים מטעם איגוד כתבי הבלוגים בישראל או סיקור סיורי אוכל ותרבות ברומא וברצלונה.

העיקר לפנות זמן לעשות את מה שהלב מבקש. זה זמן איכות בעיני. ולפעמים הוא מאתגר ולפעמיים הוא יותר פשוט מפשוט.

הבלוג שלי מעניק  מקום לכל אלה ומתחלק לנושאים כדי לבטא את מה שהלב שלי מבקש:         יעדים בארץ, יעדים בעולם, יעדים אישים משלי, הגות ומחשבות מתוך נדודיי וגם זרקור על הנקודה היהודית שתמיד מסקרנת אותי במסעות שלי…על כל אלה אני כותבת, מצלמת ומשתפת!