אתם מכירים את הרגע הזה? בניתם סוף סוף בלוג, השקעתם בו המון חום ואהבה, כסף, עצבים ושמחה.
הוא כבר באוויר, עשיתם לו חגיגה ממש גדולה ונהדרת, ואפילו אלה שקרובים אליכם ומכירים אתכם אישית, נרשמו לניוזלטר של הבלוג.

אתם באופוריה של ממש. כי הי, הפכתם לבלוגרים. נהדר.
ואז, אתם מפרסמים פוסט חדש, ועוד פוסט ופוסט שלישי כבר אחרי ההשקה, והמגיבים כבר פחות מגיבים, וההתלהבות של הקוראים קצת נשכחה,
ואתם מרגישים את הכעס הזה שמתחיל לחלחל לכם לקצות האצבעות, ואולי אפילו תסכול מאוד גדול. איפה כולם? למה אתם לא קוראים? מה קורה פה?

ואז מתחילות המחשבות שלא מובילות לשום מקום, חוץ מייאוש:

"בלוג זה המון עבודה, עבדו עלי, בלוג זה לא מצליח, רק מעטים יכולים לכתוב בלוג, בלוגים זה קליקה סגורה שאי אפשר להכנס אליה, אם הבלוג שלי היה נפתח לפני שנים אז הוא היה מצליח,עדיף לעבור לפלטפורמה אחרת,השוק רווי בבלוגים, אין סיכוי שנצליח, הבלוג שלי משעמם, נושא הבלוג מעייף, מי קורה בכלל היום בלוגים, אולי עדיף סרטוני וידאו" ועוד ועוד ועוד מחשבות של מקדמות.

ואז הבלוג ננטש.

לא חבל? כבר עשיתם כל כך הרבה צעדים בשביל להגיע למקום הזה, עכשיו מתחיל הכיף הגדול של אמת. עכשיו אנחנו מתחילים לסלול את הדרך לעבר המטרה לשמה בניתם את הבלוג, מלכתחילה.

מה המטרה של הבלוג?

אתם זוכרים? המטרה של הבלוג, זאת שבגללה בכלל פתחתם את הבלוג שלכם. אני מניחה שהמטרה שלכם לא היתה "שיגיבו  לי מלא אנשים" או "שירשמו אלי המון אנשים"  וגם לא "שיהיה לי טראפיק מטורף".

אתם מבינים את האבסורד? מה שהוריד אתכם מההתלהבות של הבלוג, בכלל לא היתה המטרה שלו, אז איך אתם נותנים לזה משקל כל כך גבוה?

נכון, נרשמים לבלוג ותגובות זה חשוב מאוד, ואין לזלזל בזה, אבל זאת לא המטרה.

תנסו להיזכר מה המטרה שלכם בבלוג, למה בכלל פתחתם אותו? ושימו לכם מול העיניים, עדיף שתדביקו אפילו את המסר הזה על המסך שלכם, כך שכל פעם כשאתם כותבים פוסט תיזכרו במטרה שלכם.

תצמדו לתכנית אסטרטגית התוכן של הבלוג

הבלוג הוא יצור מאוד פלאי. צריך להשקיע בו. זה כמו שתיל קטן שצריך הרבה שמש, השקיה במידה, דשן, קרקע פוריה. הוא גרעין שנמצא בתוך האדמה והוא צריך אתכם בשביל שתתנו לו את מה שהוא נדרש לו, בשביל לצאת לאור.

כן, ההשקה לא היתה היציאה לאור, אלא ההשקה היתה השתילה שלו, וגידור גבולות הגיזרה שלו, בשביל שלא ידרכו עליו.  עכשיו זה הזמן שלכם להיות הגננים שלו.

איך?

הבלוג הכי הכי הכי אוהב תוכן. כמה פשוט. הוא אוהב שכותבים בו פוסטים, תנסו בתדירות של פוסט בשבועיים שלושה, תראו שהוא יגיב לכם מצוין.

ואל, אל אל תתייחסו אם לא מגיבים או לא נכנסים ללינקים שלכם, בזה נטפל עוד מעט.

תכתבו את הפוסטים שלכם בשטף כי יש לכם מטרה, יש לכם קהל שצריך לקרוא את הפוסטים שלכם, את הבלוג שלכם, תסגרו את כל המרעישים למיניהם – פייסבוק, ווטסאפ, עדכונים שונים במייל, ותשבו לכתוב מהתחלה עד הסוף את הפוסט שלכם.

התמדה בכתיבת הפוסטים בונה את עמוד השדרה של הבלוג. לאט לאט עם כל פוסט שנכתב, גוגל ישים לב אליכם ויביא את הקהל הרלוונטי עבורכם.

תקבעו יום של כתיבת פוסט לבלוג, ממש דייט ביומן, זה כל כך חשוב לקבוע את היום הזה ולייצר הרגל של כתיבה.

תפיצו ברשתות החברתיות בלי בושה

הרשתות החברתיות נועדו לקבל מאיתנו תוכן, אם אנחנו לא נספק להן את התוכן, אז איך הם יתקיימו? הרשתות החברתיות יגידו לכם תודה על התוכן שאתם מספקים להם בזכות הבלוג שלכם. והקהל? גם אם תפיצו שמונה פעמים את אותו פוסט , בפעם התשיעית יגיד "וואו איזה יופי של תוכן, לא קראתי אותו עד עכשיו".

למה? כי לא כולם נמצאים בפייסבוק או באינסטוש באותו זמן ולא כולם רואים אתכם שם. אז תתחילו לשים את עצמכם על הבמה של הרשתות החברתיות. זאת השקעה ששווה את זה.  זאת השקעה שמנכיחה אתכם ברשתות וגורמת לבמה שלכם להיות יותר גדולה.

תהיו חברים

באמת.

ברשתות החברתיות האלגוריתם עובד על שיח. ככל שתגיבו לאחרים (לא לייק אלא מלל), כך פייסבוק ואינסטגרם יצ'פרו אתכם בחשיפה לקהל יותר רחב. זה ממש ווין ווין. אז תפנו לכם חצי שעה כל יום, אפשר גם 15 דקות ו 15 דקות במרווחי זמן שונים, ותהיו שם. תשקיעו את הזמן בעצמכם. תחפשו קבוצת פיסבוק שבה אתם יכולים לתרום מהידע שלכם בתחום הבלוג ותתחילו להיות חלק מהשיח. אתם תראו שלאט לאט זה יביא לכם עוד ועוד אנשים בתור חברים ומנויים לבלוג.

שימו לינק לבלוג שלכם תחת כל עץ רענן

וואלה יש לכם בלוג, האם אנשים מכירים אותו? שמעו עליו? ראו אותו? האם הוא מופיע כלינק באודות שלכם בכל רשת חברתית? בביו באינסטגרם? באודות של הפיסבוק? בחתימה של המייל שלכם?
האם הכנתם לו כרטיס ביקור ואתם משוויצים בו בשמחה כשאתם נפגשים עם אנשים? האם אתם שולחים לאנשים רלוונטים מייל אישי עם לינק לפוסט שכתבתם, שהוא בדיוק מה שדיברתם עליו?

לאט לאט אתם תהיו חלק מהבלוג והבלוג יהפוך לחלק מחיי היום יום שלכם, מהמחשבה שלכם, מהמהות שלכם, ואז תוכלו להשתמש בו ולנצל את הפוסטים שלו, כי הם תמיד יקפצו לכם לראש כרלוונטים למישהו שפגשתם, ראיתם, שמעתם.

תצאו מהקופסא ותגרמו לאנשים להירשם לניוזלטר שלכם

הרשמה לניוזלטר זה הדבר הכי חשוב והכי קשה שיש בבלוג, בעיני. כי אנשים מפחדים לתת את המיילים שלהם, אבל אתם זקוקים לזה כי זה הקהל הנאמן הראשון של הבלוג.

כתבתי על נושא הניוזלטר מספר פוסטים שכדאי לכם לקרא, וגם פודקאסט שלם על נושא ההפצה, בו הרחבתי בעיקר על נושא הניוזלטר ואיך אפשר לגרום לקהל להרשם, בדרכים יצירתיות, עד שאערוך את הפודקאסט להאזנה, אפשר לצפות פה.

שליטה טכנית וניהול זמן

אחד הקשיים של הבלוגים זה בניהול הזמן של הכתיבה, הצילום, העריכה וקשיים טכנים של אי שליטה בתוכנה של ניהול הבלוג ושל שליחת הניוזלטר.

זה מאוד מתסכל שלוקח 8 שעות לכתוב פוסט, נכון. יום עבודה שלם. אבל הי, בראיה לאחור, לפעמים השקעתי אפילו 27 שעות עבודה בפוסט אחר, אבל לאורך 7 שנים שיש לי את הבלוג, מה זה כבר 27 שעות… במיוחד כשהן מביאות לי קהל מצוין שנשאר לקרוא פוסטים נוספים ואפילו נרשם לבלוג. אז הכל יחסי, כן.

כמו כן, ככל שתתרגלו יותר זמן בכתיבת פוסטים, כך הדרך תהיה קצרה יותר. היום, יש לי פוסטים שלקחו פעם 8 שעות כתיבה, היום לוקח לי שעתיים וחצי של כתיבה בשביל לסיים פוסט. הנה, את הפוסט הזה סיימתי בשעתיים של כתיבה, עוד שעה של עריכה ותמונות, וזהו, לשלח לקוראים שלי, להפיץ ברשתות החברתיות. סה"כ 4 שעות עבודה. תורידו את לוח תכנון זמן של הבלוג כפי שהכנתי לכם פה, ותנהלו את הזמן של הבלוג שלכם כמו שצריך.

ואם בבית לא נותנים לכם זמן כתיבה בבלוג, תיקחו את הזמן הזה, תייצרו אותו לעצמכם, כמו חוג, פעם בשבוע במשך שעתיים אתם לא בבית, אלא אתם בחוץ – עם הלפטופ, כותבים את הבלוג שלכם.

כשלים טכנים זאת סוגיה מאוד מבאסת, אני יודעת, פתאום מגלים שיש כמה תוכנות שצריך לשלוט בהן. היום, ביחס לעבר, זה ממש קל. ואם זה לא בא טבעי, אל תפחדו להתיעץ עם אנשי מקצוע. לפעמים שווה לשלם על הזמן הזה של הלימוד בשביל שיהיה לכם קל ונגיש לשלוט בתוכנות. זה קריטי. אי שליטה שתוכנות גורמת לכם לתסכול, ותסכול גורם למשבר כתיבה, ומשבר כתיבה גורם לבלוג לנבול. לא חבל? עדיף שעתיים של לימוד והופס, אתם יוצאים אופטימים ובעלי שליטה על הבלוג שלכם. הללויה.

אז מה עכשיו?

הכי קל – תתחילו לכתוב את הבלוג שלכם, מרגע ההשקה ועד לנקודה הבאה שבה תבחנו האם שווה לכם להמשיך או לחדול, צריכים לכתוב לפחות 30 פוסטים בבלוג שלכם, פחות מזה, אין מה לבחון. תנו לבלוג לעשות את העבודה שלו עבורכם, עבור המטרה לשמה הוא נכתב.

ותיהנו מהדרך, היא נהדרת לא פחות, ואולי אף יותר

בהצלחה.