הכל אודות זכויות יוצרים ברשת – עו"ד יורם ליכטנשטיין
זכות גדולה לארח היום בבלוג שלי את עו"ד יורם ליכטנשטיין, מומחה לדיני רשת, זכויות יוצרים, קנין רוחני, שיח ברשתות חברתיות ועוד. עם עו"ד יורם אני מתייעצת מדי פעם, במהלך שנות עיסוקי באינטרנט, פעם בנוגע לתקנון אתר, ופעם בנוגע להעתקת תכנים מהבלוג שלי, פעם בנוגע לשיח ברשתות ולשיימינג ופעם בנוגע לסמל מסחרי. תמיד טוב שיש עורך דין מומחה בתחום לצדכם.
בכל פעם כשאנחנו משוחחים, אני בשוק עד כמה התחום הזה של דיני אינטרנט הוא גמיש ומשתנה ומרתק. אני חושבת, שאם לא הייתי עושה את מה שאני עושה, יש מצב שהייתי הופכת לפילוסופית בתחום דיני האינטרנט. זה פשוט עולם שנוצר כעת.
לפני הפוסט הנוכחי ביקשתי מחברי הקהילה שלי בפייסבוק שישאלו שאלות על מנת שנקבל את המידע שרלוונטי לעולם הבלוגים והתכנים הדיגיטלים.
ממליצה בחום להאזין לחלק מהתשובות לשאלות נוספות של מקרים ששלחתם אלי גם בפודקאסט שבו ראיינתי את עו"ד יורם. רוצים לראות אותנו בשידור? הנה הסרטון המלא.
עורך דין יורם ליכטנשטיין, ספר לנו קצת עלייך:
אני עו"ד מסחרי וליטיגטור שמכין הסכמים, מנהל תביעות בבתי משפט ומייעץ בלי סוף.
אני בעלים של משרד עצמאי כבר הרבה שנים ולמעשה "כתבתי את החוק" לאורך השנים, כשעוד לא היה חוק. האתגר והעניין הכי גדול שלי (והחשש הכי גדול שלכם) הוא שלא תמיד יש חוק שפותר את הבעיה הספציפית שלנו, ולשם כך צריך עורך דין מומחה שמבין מה קורה ויכול לכוון אותנו. זה אני.
אני גם יושב הראש של ועדת הקניין הרוחני הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל.
ההתמחות שלי היא בתחום דיני הדיגיטל, האינטרנט והקניין הרוחני עוד מ-2001. משפט הרשתות חברתיות זו האהבה שלי. אני למשל ייצגתי את גיא לרר יחד עם עוה"ד הלל סומר וגבריאלה שוורץ בסכסוך שהיה לו מול ערוץ 10 על דף הפייסבוק של הצינור. ניצחנו היה מרתק.
מה זה קניין רוחני?
אין חוק ישראלי שנקרא חוק קניין רוחני. אלו מספר זכויות ספציפיות שמתייחסות לנכסים וירטואליים (לא מוחשיים). קניין רוחני כולל:
– זכויות יוצרים: הכי רלוונטיות. חלות בגדול על מאמרים, צילומים, תמונות, יצירות, איורים, ציורים וכדומה. תכף ארחיב.
– פטנטים (עליהם לא נדבר היום): הגנה של המחוקק להמצאות טכנולוגיות ופרמצווטיות. פחות רוונטיות לנושאים שלנו. לא קשור בעיצוב. רק מבנה שמשיג תוצאה.
– סימני מסחר: כמו לוגואים ושמות. כאן יש נגיעה מסויימת לפוסטים מסויימים, אבל פםחות רלוונטי. אתייחס רק אם יהיו שאלות.
– עיצובים (מדגמים): העיצוב של כלים פיזיים. לא ההמצאה שמאחריהם.
– רבים אחרים כמו למשל זכויות מטפחי צמחים וכדומה.
מה זה זכויות יוצרים ומה זו הפרה – הסבר כללי
המקור של השם הוא "זכות ההעתקה" – COPYRIGHT. הזכות התחילה בזמן של מכבש הדפוס של גוטנברג. המלכים אז השתמשו בזכות כדי לגבות עוד מיסים ממדפיסי ספרים. היום המטרה השתנתה – להגן על יוצרים ועל הציבור.
זכות יוצרים על הרבה סוגי יצירות: יצירות ספרותיות (טבלאות, הרצאות, מאמרים וגם תוכנות מחשב), אמנותיות (ציור, רישום, פיסול, מפות, תרשימים, צילומים, תמונות), דרמטיות (מחזות וסרטי קולנוע. גם קטעי וידאו, מחול, פנטומימה) ומוסיקליות (אודיו לסוגיו).
זכות יוצרים היא לא מונופול. זה איסור לבצע שימושים שקבועים בחוק בלי לקבל את הסכמת בעל הזכות. כלומר, אם פעלתם וקיבלתם הסכמה לשימוש שביצעתם – אתם בסדר. רק תזכרו לתעד את ההסכמה (גם מייל זה בסדר אבל אל תסתפקו בשיחת טלפון. הנטל להוכיח מוטל עליכם).
הבעיה – חוץ מקריאה, מרבית השימושים אסורים. כך למשל אסור:
להעתיק – זה ברור. COPY-PASTE זו המחלה הדיגיטלית והיא אסורה ללא הסכמה.
ביצוע פומבי של יצירה (למשל העמדת מכשיר טלוויזיה בקיוסק), שידור של יצירה (כולל שידור משנה), השכרה של יצירה.
ושני שימושים חשובים אחרים: יצירת יצירה נגזרת (כלומר – תרגום, או שינוי של היצירה) והעמדה לרשות הציבור (באינטרנטית זה נקרא לתת לינק. ויש ויכוח משפטי על ההיקף של הזכות הזו אבל לא נכנס אליו בשל חוסר הזמן).
בכל זאת, זכות היוצרים אינה מגינה על כמה דברים חשובים: – רעיונות, תהליכים ושיטות, מושגים מתמטיים, עובדות ונתונים וחדשות. מה שכן מוגן זו דרך ביטויים. כלומר, אני יכול לצפות במשחק כדורגל (או בפריימריז של הליכוד) ולתאר אותו, ולכם יהיה אסור לקחת את התאור שלי ולהעתיק אותו ללא הסכמתי. מותר יהיה לכם לצפות בו ולתאר אותו בעצמכם.
גם הנושא של שיטות, ובעיקר שיטות לימוד, חוזר על עצמו בפרקטיקה: שיטה אינה מוגנת. מה שמוגן הוא אופן ביצועה. היכן עובר הגבול – זו החלטה של בית המשפט שישב בתיק. אני מקווה שלפני שהתחלתם לעבוד התייעצתם אתי או עם כל עורך דין מומחה אחר שהסביר לכם מה הגבולות.
אני מנהל עכשיו תיק – תביעה של מרצה שטוענת שמרצה אחרת העתיקה שאלות שאותה מרצה הכינה. אלא שכשקיבלנו את עותק התביעה וראינו את ההוכחות שיש, ראינו ששתי המרצות מרצות על אותם נושאים, שתיהן שואלות על אותם נושאים אבל הניסוח של השאלות – שונה ואיפה שיש דמיון – זה כשמדובר הגדרות מקצועיות מקובלות. די ברור שבמצב כזה אין באמת הפרה, גם אם אפילו יוכיחו שהיתה העתקה.
התייחסות ליצירות יתומות
לאחרונה דרך אגב היה תיקון 5 לחוק שהכניס נושא מאוד חשוב והוא התייחסות ליצירות יתומות. זה תיקון שיש לו חשיבות רבה.
הרבה פעמים, אנחנו לא באמת יודעים של מי התמונה וממי צריך לבקש רשות. במצב כזה התיקוןם מאפשר לנו בכל זאת לעשות שימוש בתמונה בכפוף לכמה תנאים שחייבים לקיים אותם.
אני לא מדבר על מצבים בהם אתן לא באמת מחפשות. ההיפך. אתן תצטרכנה להוכיח שחיפשתן, ולא מצאתם מי הבעלים.
במצב כזה אתן צריכות להוכיח:
1. שחיפשתן בשקידה סבירה,
2. שכתבתן בצורה ברורה לצד היצירה את הטקסט שהמחוקק הכתיב (אתן בטח רואות אותו לאחרונה בכל מהדורות החדשות),
3. שציינתן את זכות הבעלים לפנות אליכן ולדרוש שתפסיקו להשתמש,
4. אם פנו אליכן – הפסקתן מיד את השימוש או שקיבלתן רשיון שימוש מהבעלים.
חשוב שתבינו – זה לא כיסוי תחת. לא סתם להגיד "אני לא יודעת מי הבעלים". החובה היא עליכן לחפש באמת ולעמוד בכל דרישות החוק וחשוב שתכירו אותן ותעמדו בהן.
מתי אפשר לקחת תמונות מגוגל?
אין תמונות בגוגל. גוגל הוא מנוע חיפוש. הוא מפנה אותנו לאתרים בהם נמצאות התמונות, ולתמונות כאלו באופן עקרוני יש תמיד בעלי זכות יוצרים. רק במקרים חריגים אין.
רבים מלקוחותי הם כאלו ש"מצאו תמונה בגוגל", ב"ווג" או בכל מקום אחר, השתמשו בה ואחר כך קיבלו תביעה על הפרת זכויות יוצרים מהצלם. לקוחות כאלו, עם כל הצער שבדבר, ביצעו הפרת זכויות.
מותר להשתמש בתמונה בשלושה מצבים בלבד:
- כשאתם צילמתם את התמונה.
- כשמישהו אחר צילם אותה ונתן לכם רשות "רשיון".
- כשמישהו אחר צילם את התמונה, השקעתם משאבים אמיתיים בנסיון לאתר מי הוא הצלם, לא מצאתם ופעלתם בהתאם לדרישות החוק.
כלל הבסיס הוא – לא משתמשים בתמונה שלא אתן צילמתן או שלא קיבלתן רשות מהצלם.
דרך אגב, אני כל הזמן מדבר על רשיון. גם אתרי תמונות נותנים רשיון. חשוב שתקראו את הרשיון ותבינו מה מותר לכם ומה אסור לכם. למשל בחלק גדול מאתרי התמונות בתשלום, ישנן כל מיני הגבלות ברשיונות (למשל איסור על שימוש בפרינט בלא תוספת תשלום, איסור על יותר ממספר פעמים של שימוש בתמונת וכאלו).
האם יש הגנות?
החוק גם קובע רשימה של שימושים מותרים, הגנות. רובם מאוד ספציפיים למקרים מסויימים ולכן לא אכנס אליהם. הדוגמא הקלאסית היא צילום של יצירת אמנות אדריכלית המוצבת בפומבי דרך של קבע. מותר לי למשל לצלם את מגדל אייפל ולמכור תמונותיו מבלי לשלם לגוסטב אייפל תמלוגים.
ההגנה שאנשים מכירים היא הגנת השימוש ההוגן, אלא שבפועל, בית המשפט הישראלי אימץ אותה רק בפעמים בודדות בלבד.
ככלל, צריך שהשימוש ביצירה יהיה למען אחת מהמטרות המפורטות בחוק (לימוד עצמי, מחקר וביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך) אבל לא מספיק.
צריך גם שארבעת המבחנים שנקבעו בחוק יצביעו על כך שיש לקבל את ההגנה. משקל הבסיס ניתן לשימוש המסחרי מצד אחד מול הפגיעה בשוק הפוטנציאלי בעל הזכויות מצד שני.
האם מספיק לשים קרדיט בשימוש בתכנים שאינם שלי?
עד עכשיו דיברנו על זכות היוצרים, הזכות החומרית.
למולה נמצאת הזכות המוסרית, שהיא זכות משפטית לכל דבר ועניין.
הזכות המוסרית מתחלקת לשתיים:
1. זכות האמהות על היצירה, ובעברית – הזכות לקרדיט כראוי בנסיבות,
2. הזכות למנוע שינויים שפוגעים ביצירה או ביוצר.
אתן לא באמת רוצות להשאיר בידי בית המשפט את הצורך להחליט מה ראוי ומה לא, ואתן גם לא רוצות שלא תוכלו לשנות ולערוך את היצירה יותר.
מצד שני, החוק אינו מאפשר העברה של הזכות המוסרית. זו זכות אישית. לכן הפתרון הוא שהיוצר יוותר בהסכם אתכן על זכותו המוסרית, ותוסיפו התחייבות שלכם לתת לה קרדיט בהיקף ובצורה שתסכימו.
איך אפשר לשמור על היצירה מול לקוחות?
אני רוצה לציין נקודה שרבים נופלים בה. סעיף 35(א) לחוק. נשמע משעמם, אבל זה סעיף קריטי ליצירות שאתן משלמות עבורן. למשל אם הזמנתן ממישהו שיכתוב עבורכם מאמר או מוסיקה.
הסעיף הזה קובע שהבעלים הראשון של יצירה מוזמנת הוא היוצר שלה, אלא אם הוסכם אחרת.
כלומר, נקודת המוצא היא שהיצירה שהזמנתן אינה שלכן. אכן, אתן מקבלות רשיון שימוש בה בהתאם להסכם ביניכם, אבל אם תרצו למשל להשתמש ביצירה בצורה אחרת, עליכם לקבל רשות מבעל הזכויות, היוצר.
עכשיו, איך מסכימים אחרת? בפסיקה כבר נקבע שתשלום לבדו ברוב המקרים לא מספיק בשביל הסכמה אחרת.
העצה שלי, אל תיפלו כאן. פשוט תקבלו הסכמה אחרת בכתב! בהסכם ואפילו במייל, אבל תבהירו מראש למי ששכרתן את שירותיו שכל הזכויות ביצירה הן שלכן ולא שלו.
גנבו לנו תכנים, הפרו את הזכויות שלנו, מה עושים?
תתחילו בהתחלה. אתן צריכות גם לתעד בצורה מסודרת וטובה את כל מקרי ההפרה וגם את ההוכחות לכך שאתן בעלות זכויות היוצרים.
אחרי שתעדתן, קבלו החלטה ביניכן לבין עצמכן. מה תרצו להשיג: הפסקת ההפרה? המשך השימוש כנגד קרדיט? הפסקת ההפרה ופיצוי? לפי המטרה שתרצו להשיג תחליטו. אם החלטתן שאתן רוצות גם פיצוי, גשו לעורך דין מומחה בתחום.
הפיצוי קבוע בחוק – עד 100,000 ש"ח לכל הפרה.
ברוב המקרים, כל תמונה תהיה הפרה נפרדת.
בפועל, בתי המשפט לא פוסקים כאלו סכומים באופן רגיל. בטח שלא לתמונות. נפסקים סכומים של אלפי ש"ח (בין 5 ל-15 אלף לתמונה) אבל במקרים חריגים היו גם יותר פיצויים. תוסיפו לכך גם תשלום שכ"ט עו"ד והוצאות, וזה כואב להפר. עדיף להמנע.
התובע גם יכול לבקש צו מניעה, כלומר – לאסור את המשך השימוש ביצירה.
ואם אני (בטעות/בתום לב/לא ידעתי) העתקתי תמונה או מאמר של מישהו אחר וקיבלתי דרישת תשלום פיצוי. מה עושים?
במקרה הזה, גשו לעורך דין מומחה להתייעץ. הרבה פעמים תובעים על הפרות זכויות יוצרים הם תובעים סדרתיים שממשיכים את ההפרות שהם תפסו עד הסוף. חבל שלא תפתרו את העניין בשלב הראשוני, כי תביעה תהיה הרבה יותר יקרה.
מול עורך הדין שלכם תבדקו מה עילות ההגנה שעומדות לזכותם, ותראו איך אתם מציגים את הנסיבות בדרך שהכי טובה לכם.
אחר כך, תוציאו מכתב תשובה מסודר ובקשו מעורך הדין שלכם לנהל משא ומתן לפשרה כדי לסגור את הסיפור. אם תגיעו לעמק השווה עם התובע – מצויין. אם לא, כנראה שתאלצו להגיע לבית משפט בכל מקרה.
מה זה לשון הרע?
לשון הרע זה פשוט דברים שאם אחרים שומעים אותם – פוגעים במי שאתן מדברות עליו.
אפילו אם הדברים נכונים, או אם סתם כעסתם – זה לשון הרע.
יתכן שיש לכן עילות הגנה ומותר היה לכן לומר את מה שאמרתן, אבל את זה כבר תצטרכו להוכיח באופן עצמאי.
איך אפשר לכתוב דברים בלי להוציא לשון הרע?
אי אפשר לתת מרשם לכל מקרה. תמיד בית המשפט יבדוק את הנסיבות.
אבל ככלל אצבע – הדרך הכי טובה היא לכתוב רק עובדות שאתן יכולות להוכיח, להשתמש בלשון לא פוגענית ופרופורציונית ובכלל – להיזהר בכבודם של אנשים. "אתה גנב" למשל זו קללה, אבל "גנב" זו גם עבירה פלילית ולקרוא למישהו גנב זה לשון הרע. תצמטרכו להוכיח שיסודות העבירה מתקיימים אצלו. אתן יכולות?
חשיפת אמת היא חשובה. נקמה היא מטרה שהחוק לא אוהב.
לכן – לא לכתוב קללות או בצורה תוקפנית ולא לנקום באמצעות הפרסום במי שהרגיז אתכן. לא לקרוא "אל תקנו אצלם".
אם כבר כתבתם את דעתכן, תבהירו שזו דעתכן. לא "הוא גנב" אלא "לדעתי הו התנהג בצורה פוגעת".
תסתכלו על מה שכתבתם ותבינו שיתכן שמאות אלפי אנשים יקראו אותו ויפעלו לפיו. גם אז אתן חושבות שמה שכתבתן הוא בסדר?
הרבה מאוד פעמים, אנחנו כותבים בשם הצדק, אבל כשאנחנו נתבעים, הצדק לא משלם לנו את שכר טרחת עורכי הדין שלנו. תזכרו את זה. יש גם הגנות בחוק, אבל בראיון הזה יהיה קשה מדי להכנס לכולן. העיקרית היא "אמת דיברתי" ובניגוד למה שאנשים חושבים – די קשה להוכיח אותה.
מהניסיון שלי, כשאנשים כותבים ביקורת הם אף פעם לא עושים את זה בשפה מכובסת וזהירה, וזה אחד מהמקורות לתביעות לשון הרע בתקופה האחרונה. אתן – תשמרו על לשונכן.
למה חשוב לכתוב תקנון אתר או תקנון קבוצת פייסבוק
התקנון הוא סוג של חוק מקומי.
בתקנון אתן מסבירות לחברי הקבוצה כיצד אתן מצפות דשיתנהגו בקבוצה ומה אתן יכולות לעש/ות אם לא יפעלו ככה. שלא יהיה מצב שמישהו "נפגע" או שפעלתן בניגוד להסכמה ביניכן.
רוב התקנון הוא פשוט כללי התנהגות נכונים ברשת, אבל לכל קבוצה יש גם הוראות שמתאימות ספציפית אליה.
חשוב שתשבו, תחשבו ותנסחו תקנון שישמור עליכם ויגן עליכם.
חשוב גם שהתקנון יובא לידיעת החברים בצורה ברורה וחד משמעית. כמו למשל בזמן אישור החברות בקבוצה, בקישור נעוץ בפיד או בצד העמוד.
איך מנהל קבוצה בפייסבוק צריך להתנהל כנגד תלונה על שיימינג בקבוצה
כהתחלה – שיימינג אינו אסור. החוק אינו אוסר על שיימינג. החוק אוסר על שיימינג כשהוא הופך להיות לשון הרע.
בהנחה שמישהוא כתב לשון הרע בקבוצה שאתן מנהלות, אתן לא אחראיות רק הוא.
מתי אתן הופכות להיות אחראיות? כשקיבלתן דרישה מנשוא לשון הרע להסיר אותה. זה מכניס אתכן לסיפור ויש לכן 2 ברירות. האחת – להתעלם ולא להסיר (אם אתן מוכנות להיכנס כאחת מהנתבעות בסכסוך אם תוגש תביעה), השנייה – להסיר ושהשניים יסתדרו בינם לבין עצמם.
מאוד פשוט.
השאלה מקבלת חידוד כאשר עולה שאלה האם זו בכלל לשון הרע. למשל, ביקורת על חנות.
אז נתחיל ההתחלה. ביקורת על חנות היא בהכרח לשון הרע. אלא מה, ישנם מקרים בהם המחוקק יעניק לדובר הגנה. למשל כאשר יש עניין ציבורי בדברים, כל או עיקר מה שנאמר ניתן להוכיח שהוא אמת וכאשר הלשון סבירה ואינה חריגה ופוגעת בנסיבות.
אפשר לבדוק שני ניסוחי ביקורות. תגידי לי את יונית. מה לדעתך נחשב לשון הרע ומה לא?
הראשונה – "תשמעו. ביום חמישי האחרון הייתי בחנות איקס. המוכר חשב שלקחתי שעון והתחיל לצעוק עלי. הראיתי לו שהשעון הזה הוא שלי ולא של החנות והוא השתתק. שכל אחד מכם יעשה חשבון מה דעתו על התנהגות כזו".
השניה – "תזהרו מהנוכלים האלו. ביום חמישי האחרון המוכר בחנות איקס היה נוכל שניסה לגנוב לי את השעון שלי. הוא צעק עלי שהשעון של החנות ולא שלי ועשה לי בושות. תקשיבו – תפסיקו לקנות אצלם. הם נוכלים".
מה את אומרת?
לקבוע איפה עובר הגבול אי אפשר מראש. אבל:
1. אינטרס ציבורי,
2. אמת,
3. שפה סבירה ולא משתלחת הם הבסיס לכל מה שלא יהיה לשון הרע.
מצד שני, למה בכלל להיקלע לתוך הסיפור. הרי גם אם תנצחו בסוף – כסף זה יעלה לכם, עורך דין, סיכון הפסד. למה לכם?
+++ אין האמור בא להחליף יעוץ מקצועי ואישי של עורך דין בתחום דיני אינטרנט. +++
תודה רבה לעו"ד יורם ליכטנשטיין על השיעור הענק פה, אני ממליצה לכם גם לצפות בסרטון למעלה או להאזין לפודקאסט כי שם הכנסתי דוגמאות שונות של שימושים שאנחנו עושים באופן יומיומי בדיגיטל, והתשובות היו פשוט מחכימות.
מוזמנים להיכנס לבלוג של עו"ד יורם ליכטנשטיין בו יש הרבה סיפורים בתחום, זה מאוד עוזר להבין על התנהלות נכונה ברשת. ובהצלחה לנו.
