מה עושים כשהקוראים מתמרמרים
את התזה שלי סיימתי. אני חושבת שכבר אפשר לפרסם את המודל שפיתחתי. אבל, אני לא אעשה את זה בבת אחת, אלא בשלבים. כל פעם כשאתקל במשהו ברשת, שקשור לבלוגים ולמודל, אני אעשה זום אין וזום אווט למודל.
ראיתי משהו אתמול, שאמרתי "וואלה, זה מתאים בול, הגיע הזמן".
דנה ישראלי, שהיא כבר שם דבר בתחום האמנות השימושית, החליטה להזמין את הקוראות, בפוסט האחרון לגראג' בוטיק (סייל) שהיא החליטה לעשות, בשל שינוי בתחום ההתענינות שלה.
או כפי שהיא תיארה את זה, בצורה מאוד אישית :" בד"כ שינוי פנימי אצלי מתבטא גם ברצון לשינוי חיצוני, פתאום בא לי לעשות קעקוע, לגלח חצי ראש וכאלה…"
ולמה אני מצטטת דוקא את המשפט הזה? כי בלוג הוא מדיה שמשתנית כל הזמן, היא מתפתחת, יחד עם ההתפחות האישית של הבלוגרית. הרי אתם לא מצפים שאם בלוגרית עושה פנקסי סקראפינג, היא תתאר שוב, ושוב, ושוב, ושוב את פנקסי הסקראפינג שלה, נכון? נראה לכם שאם כל פוסט יהיה דומה למשנהו מישהו בכלל יקרא את הבלוג שלה? האם היא תוכל להשתנות ולהתפתח בתור בלוגרית ובתור אמנית? אני בספק.
אז מה הבעיה? הבעיה מתחילה כשקהילת הקוראים של הבלוג, לא מבינה שיש קשר ישיר בין הבלוגרית, תחומי ההתענינות שלה, הרצון להתפתח והיכולת לעשות כן, הרצון להרוויח את לחמה, והיכולת לעשות זאת, והבמה שהבלוגרית בנתה לעצמה, בעשר אצבעות, שבה היא יכולה גם, אפילו, "רחמנא לצלא", לשווק את עצמה ואת עשייתה. הבמה השיווקית יכולה להיות באמצעות באנרים, שיתופי פעולה, הזמנה לארועי מכירה, קישורים לחנויות של מוצרי הבלוגרית ועוד. ואז מתחילה ההתמרמרות. או כפי שנכתב בתגובות בפוסט האחרון:
היו כמובן שצידדו ותמכו בבלוגרית:
בלוג, שהופך לעסק, ועוד יותר מזה, בלוג שהופך לעסק מצליח זה ברכה. אין פה ענין של תחרות, לכולם יש מקום, ולא כולם יודעים איך להפוך את הבלוג שלהם לעסק, את היצירה שלהם לעסק, את הידע שלהם לעסק. ולכן, אולי התגובות הן של עין צרה.
המודל שפיתחתי מדבר על הפיכת הבלוג מתחביב למקצוע מכניס. אחד השלבים הראשונים של הבלוגרית היא בעצם היותה יוצרת, זאת אומרת, היא מתעסקת בתחביב, כזה או אחר, ויוצרת בביתה דברים. אז עוד בכלל היא לא חושבת על הבלוג. מפה לשם, בעקבות מספר פרמטרים ותמריצים היא מתחילה לכתוב בלוג (על התמריצים אני אפרט בפוסטים אחרים), בעקבות תמריצים נוספים, היא מתחילה לעשות סדנאות ובעקבות תמריצים נוספים היא מאמינה בעצמה שהיא יכולה גם להפוך לעסק קטן, בקונסטלציה כזה או אחר.
תארו לעצמכם כמה שלבים היא צריכה לעבור בשביל להיות עסק. ואת זה בדיוק דנה ישראלי עשתה. גם, ולא רק באמצעות הבלוג. איזה שינוי היא היתה צריכה לעבור, והתפתחות בשביל להמציא את עצמה, לבנות בלוג, קהל קוראים נאמן, מוצרים, סדנאות, קשרים. הקוראים שהיו שם מההתחלה (לא באמת צריך להיות שם מההתחלה בנקודת הזמן המציאותית , מספיק לנבור בארכיון הבלוג כדי להבין את הדרך ההתפתחותית של הבלוגרית), יכולים לנטוש את הבלוג כי אולי כבר התכנים לא מעניינים, כי יתכן והכתיבה משעממת, כי יכול להיות שהנושאים אולי כבר לא מדברים אליהם, מצד שני הם תמיד יכולים לחזור לבלוג, כי בדיוק עכשיו היא כותבת על משהו ששוב מדבר אליהם, אולי אפילו יצטרפו קוראים חדשים ונאמנים לבלוג. יש זרימה תמידית של קהל, כפי שיש זרימה תמידית של תכנים, רעיונות, נושאים ויצירה.
או כפי שדנה מגיבה: "יצירתיות היא גם להפוף כלום למיזם עסקי מצליח"
וכן, יש גם את השיווק בין לבין. נכון. צריך לשים לב, אם את בלוגרית שקוראת את הפוסט הזה, לדעת מה המינון הנכון. לשים לב שאת לא מעיפת את קהל הקוראים שלך בשיווק הרד קור, ושהבלוג שלך לא הופך לעלון שיווק. אין שום פסול לפרסם את עמל כפייך, רק צריך לשים לב למינון ולקהל המטרה.
ולקוראות – לא נעים לכן? אתן לא מקבלות את "התמורה" עבור הזמן שבו אתן משקיעות בקריאת הבלוג (נגיד 3 דקות בממוצע מהחיים שלכן), סבבה, תעברו הלאה. יש מספיק בלוגים. על הגרלה של מוצר או על בלוג קנדי אף פעם לא ראיתי התמרמרות…
ואני לא אשווה את זה לבלוגים באמריקה, הרי שם הבלוגים כוללים באנרים, שיתופי פעולה עסקיים עם מותגים, חנויות און ליין ועוד. הבלוגר הוא לחלוטין דמות עסקית, והקוראים נהנים מהיתרונות שהם מקבלים מתוך הראיה העסקית של הבלוגר עצמו.
כל הסיפור הזה קצת מזכיר לי פוסט שקראתי לפני כמה חודשים בסטטוסים מצייצים. מישהו, מהארץ, כמובן. התלונן על עיצוב תחנות האוטובוס בארץ. וכמה שזה לא בסדר שהתחנות מעוצבות בצורה לא נוחה. שהמושבים מעוצבים בצורה כזאת, שאי אפשר לשבת עליהם, כי הם גבוהים מדי, ושהגג לא מכסה מהשמש ומהגשם. בקיצור – חרא של תחנת אוטובוס.
קראתי את זה, בעודי בבולטימור, (אם עושים הערכה גסה, אפשר להגיד שבולטימור זה כמו כפר סבא), מסתכלת על תחנת האוטובוס ליד הבית שלי בבולטימור (לא בדיוק ליד, יש לי 15 דקות הליכה לשם) וטוענת – שכל מה שצריך לפני שמתלוננים זה קצת פורפורציה…
ולראיה – השוואת תחנת אוטובוס כפרסבאית ממוצעת (מימין) לתחנה ממוצעת בבוללטימור
יעל.קיפודים
מחכים ומעניין.
לעניין תגובות ומרמור, יצא לי לא פעם לקרוא בלוגריות מתמרמרות על היעדר תגובות, בה בשעה שהן לעולם לא מגיבות לאחרות (כשידוע שהן קוראות שם…).
אני רוצה לחשוב שטבע האדם הוא מפרגן, אבל נתקלת ביותר מדי מקרים בהם המרמור שמצטבר (תוך כדי הסתרה ארוכה) פורץ החוצה…
צוק יונית
הי יעל. תודה.אני מסכימה איתך שיש צורך בקהילה מפרגנת, וזה חלק מתהליך ההפצה הטבעי של הבלוג. גם על זה עוד אכתוב פוסט. עצוב לקרא על ההסתרה ועל חוסר הפרגון, הרי זה לא עולה לנו כסף לפרגן, ולא לוקח מאיתנו כלום. (את זה למדתי מקולגה יקרה לעבודה). אני מאמינה ביצר האדם טוב מטבעו (אבל זאת אני והמשקפים הורודים שלי). נשיקות
דנה
הי יונית, מסכימה איתך מאוד. מעניין אותי לשמוע ניתוח על בלוגריות מתמרמרות..
צוק יונית
האמת, שיש הרבה מרמור של בלוגריות, למה לא מגיבים לי (על זה כבר כתבתי), למה לא עושים לי לייק לעמוד הפיסבוק (בקרוב פוסט בנושא), למה בוחרים בלוגרית כזאת ולא אותי לירידים וכו'. בקיצור, המרמור הוא חלק מההתפתחות, אני מניחה, אחרת לא היה לנו לאן לשאוף. יופי של בלוג יש לך! הולכת לחפור בו:)
עלמה7
זה קצת מזכיר את סצינת הבלוגי-אופנה, שבהם יש ויכוח לגבי קבלת מוצרים והזמנה לאירועים של יחסי ציבור.
הבלוגים הנעימים לקריאה שומרים על מינון סביר של דיווחים על כל מיני מוצרים קוסמטיים אזוטרים ואלה שהפכו להיות בלתי נסבלים הם אלה שכל פוסט בהם הוא על משהו שקיבלו חינם.
כמו שכתבת, זו בחירה של כל קוראת אם לקרוא או לא, ואת הבלוגים מהסוג השני, העפתי מרשימת הקריאה שלי.
ולגבי בלוגי יצירה – אני מבינה מאוד את הרצון להתפרנס ולהשתמש בבלוג בתור פלטפורמה שיווקית, אבל זה צריך להיות במינון שיאפשר גם קריאה בכייף.
גם אני מתלבטת אם לעבור לפלטפורמות מחוץ לתפוז (עם בלוג אחר) ואשמח לקרוא את תובנותיך בעניין.
צוק יונית
תודה שקראת. אני מכינה פוסט שמדבר על נושא המעבר מפלטפורמות לא עצמאיות. אני חושבת שלא רק המינון אלא גם התוכן. במדיה והתוכן השיווקי הוא מדבר על "מאחורי הקלעים", על "המחשבות לגבי המוצר", על "ההתרגשויות וההתלבטויות" כזה מן פוסט ש"מלמד" את הקוראות, אז בהחלט זה יכול לענין, גם אם בסוף כתוב:"וזה מה שיצא בסופו של דבר, המוצר X שאני מוכרת אותו החל מהיום באטסי/מרמלדה/חנות שלי/דוכן. הרבה פעמים מענין את הקוראות לדעת מה היה מאחורי הקלעים ואיך הרעיון יצא לפועל.
michalica
היי, אני מיכל שהתחילה את כל הסערה. כמו שאמרת: הכל זה עניין של מינון. אני לא מקנאה ומעולם לא ניסיתי להיות בלוגרית יצירתית במיוחד. אני מפרגנת לדנה ונדהמת מיכולותיה האסטתיות אבל כשפוסט אחרי פוסט אחרי פוסט הוא רק "תקנו ותרשמו לסדנא" זה כבר מרגיז. הבלוג של קרן שביט הפך לבלוג שיווק נטו. אם יום אחד ארצה לקנות משהו אכנס אליו אבל לא אכנס לאף בלוג שהוא פרסומת אחת ותו לא, זה מעקר את כל הגדרת הבלוג.
צוק יונית
תודה שהגבת. אני לא בטוחה שזה מעקר את הגדרת הבלוג, כי בסופו של דבר, כל בלוג הוא בפני עצמו. ישנם סוגים רבים של בלוגים, וזה היופי בעצם, כי אי אפשר באמת להגדיר מהו בלוג באופן מוחלט. אני מבינה את התסכול של התכנים השיווקיים כשהם אינסופיים. אבל, אני מניחה, שאם חשובה לך הדמות שמאחורי הבלוג, היתי חושבת לפני הפרסום הקולקטיבי, ואולי שולחת לה הודעה מאחורי הקלעים של "הי, אני קוראת קבועה שלך, רציתי לכתוב לך באופן אישי שהתכנים השיווקיים שלך קצת מפריעים לי בהנאת הקריאה של הבלוג שלך. אשמח אם תקחי זאת לתשומת ליבך". כי את יודעת, (וגם לך הרי יש בלוג), שתגובות זה חשוב לבלוגרית, וכמה שתגובות קשות (ולא משנה כמה תגובות טובות יש באותו פוסט) פוצעות להרבה יותר זמן מאשר הטובות.
michalica
יונית, תודה שהתייחסת בענייניות. את באמת צודקת, עדיף היה אם הייתי פונה אליה בפרטי. שוב אחזור ואומר: אני לא ממורמרת ואני לא דורשת כלום מהבלוגים אותם אני קוראת. לא אכפת לי כשבלוגריות מוזמנות לכל מיני חינמים וכותבות על זה רק השיווק היותר מדי אגרסיבי לפעמים עושה לי רע. אפשר לשלב וזה סוד העניין: פוסט על הבילוי האחרון בים ובסוף: היי תראו, אני מוכרת לוחות שנה או סדנה וכאלה.
Iris Warszawski
אני לגמרי מסכימה איתך יונית, אני מנסה לנתח את הסיבה לתלונות ולהתמרמרות וחושבת שזה מגיע מהמקום של: הי לפני כמה שנים,היינו כמעט באותו המקום,גם לי היו רעיונות כמו שלך, גם לי היה בלוג או שחשבתי לכתוב אחד, ופתאום, צמחת, גדלת, הפכת להיות יזמת ויוצרת התקדמת והשארת אותנו מאחור. ואז מגיעות השפתיים המצקצקות, והדיבורים המעליבים.
היטיב לומר זאת קונפוציוס: "האדם העליון מתפתח כלפי מעלה; האדם הקטן מתפתח כלפי מטה"
צוק יונית
אהבתי את המשפט. מאמצת.
craftifairy
אופסי, בבולטימור זה נראה הרבה יותר רומנטי:)
תודה על הפוסט המעניין.
רעיו לכתיבה נוספת-על מעבר פלטפורמה של בלוג -עלות תועלת. לאחרונה היה גל של מעבר מתפוז לפלטפורמות אחרות, ואני בגל הזה. אשמח לשמוע ניתוח מקצועי:)
ליאת
צוק יונית
הי ליאת. תודה על התגובה. ובבולטימור תחנות האוטובוס מזעזעות!! איןפה שום רומנטיות, בחיי. את מוזמנת לקרא על החיים בבולטימור בבלוג שלי באתר תיכף נשוב http://www.brb.co.il/author/yonitz/ או בבלוג האם אמאעובדת בסלונה http://saloona.co.il/imaovedet/?cat=55932. שימי לב ששני הבלוגים האחרים שלי בפורטלים, ואילו הבלוג המקצועי הוא בדומיין עצמאי שנושא את השם שלי. זה לא במקרה. רעיון מצוין לכתוב פוסט בנוגע לפורטלים מול בלוגים עצמאים. שמתי לב לתנועה הזאת לאחרונה, והיא מובנת מאוד. זה קורה גם בשל היכולת שלנו לשווק את הבלוג באמצעות פיסבוק, פינטרטס ועוד, וגם בשל העובדה שהיום אנשים מכירים מה זה בלוגר, מה שבעבר לא היה. אבל על זה ועוד, כנראה בפוסט הבא. תודה!
צוק יונית
אגב, נהניתי לחפור בבלוג שלך. הוא מקסים!