חשיבות התגובות בבלוג
לאחר דיון סוער בקבוצת הפייסבוק שלי אודות תגובות והמשמעות שלהן, אני רוצה לסכם כמה נקודות שעלו מתוך הדיון כי הוא מאוד חשוב.
הנחת יסוד: בלוגים נוצרים במנעד של מטרות
בלוגים נכתבים משלל סיבות ולטובת מטרות רבות. יש בלוג שנפתח בשביל לשווק עסק, שני נפתח בשביל לספק במה דיגיטלית למחשבות והגיגים, אחר לטובת פרנסה פאסיבית מהבלוג עצמו, רביעי לטובת יצירת קהילה והעלאת מודעות לנושא מסוים ועוד ועוד.
כמספר הסיבות והמטרות של הבלוג, כך גם התשובות – האם תגובות בבלוגים הן חשובות או לא.
מדוע? כי בלוגים זה עניין של התפתחות.
בלוגים זה עניין של התפתחות. לכתוב בלוג, לא משנה לאיזה מטרה, גורם לכותבים אותו להשתנות, להתמקד, לדרוש כך או אחרת מהקוראים, ולהיתיחס בצורה שונה לבלוג עצמו. ולכן, יתכן ובשלב מסוים ההתייחסות לכמות התגובות תשנה את משקל הכובד של התגובות לכותבי הבלוג, בהתאם להתפתחות של הבלוג בכתיבה ובצורך של הבלוג עצמו לכותב אותו.
לפני שאתייחס לשאלה האם תגובות הן חשובות או לא, אני רוצה לענות על השאלה:
איזה סוג של תגובות קיים בבלוג?
אפשר להוסיף את רכיב התגובות של הבלוג עצמו, כמו רכיב של וורדפרס או רכיב של ויקס.
רכיב של המערכת עצמה – המשמעות היא שהקוראים צריכים, כל פעם מחדש (לרוב) להקליד את הפרטים שלהם לפני שהם מגיבים. (שם, כתובת ואימייל ורק אז התגובה). היתרון שהרכיב הזה הינו חלק מהמערכת של התוכן ועל כן התגובות שמורות בתוך הבלוג עצמו, כולל גיבויי התוכן של הבלוג. החסרון – הקורא מתעייף רק מהמחשבה להקליד את הפרטים שלו לפני כתיבת התגובה.
אפשר להוסיף את רכיב התגובות של פיסבוק –
המשמעות היא שהקוראים, במידה והם לוגד אין במחשב שלהם בפייסבוק, כבר רואים את האווטאר שלהם ברכיב התגובות, והם ימלאו את התגובה מבלי צורך בזיהוי נוסף. יתרון נוסף שהם כבר רגילים לכתיבת סטטוסים בפייסבוק, דבר שמקל על היד על המקלדת לכתיבת תגובה. החיסרון הוא שזה רכיב חיצוני לבלוג, ולכן כל עדכון של פיסבוק עלול לגרום לטעויות ולבאלגנים עם רכיב התגובות ואף להעלמותם. בנוסף, במידה ואתם משנים את הכתובת של הפוסט, לאחר שכבר נכתבו התגובות, הן יעלמו כליל. (שימו לב בלוגים שאין להם דומיין משלהם שבעתיד רוצים לקנות דומיין לבלוג).
יש בלוגים שעובדים כך או כך, זה מאוד ענין אישי. עם זאת, האופציה הרווחת היא לשלב בין 2 רכיבי התגובות הללו, גם של מערכת ניהול התוכן של הבלוג וגם של פייסבוק.
אז למה חשוב לבלוג שיהיה לו תגובות?
כי זה בלוג, זה יומן אישי שכתוב במדיום דיגיטלי שקשור לעולם הweb 2.0, קרי – שיתופיות, שיח, אינטרקציה. אחד הרכיבים (מני כמה) שמפרידים בין אתר לבלוג זה רכיב התגובות. זה המקום שבו נוצרת האינטרקציה בין הכותב לקורא. השיח האמיתי, המהות שלשמה הבלוג נכתב. כי הבלוג נכתב בידיעה שיש מישהו בצד השני של המסך.הבלוג מפתח מערכת יחסים בין הכותב לקורא, ולעיתים משמעות התגובות היא רמת חוזק מערכת היחסים ביניהם.
לרוב, המטרה המשנית (העיקרית היא לכתוב) של כותבי הבלוג היא להניע לפעולה את הקוראים להשאיר תגובות בסוף הפוסט עצמו.
איך מניעים לפעולה את קוראי הבלוג להשאיר תגובה?
שאלת השאלות. צריך להכיר את הקוראים של הבלוג בשביל להבין מה עובד עבורם. זה לוקח זמן להבין איך להניע את הקהל של הבלוג, בדיוק כמו שלוקח זמן להבין איך לכתוב פוסט קוהרנטי.
יש קוראים שמשאירים תגובות כשמבקשים מהם להחזיר את הכדור, קרי לבקש מהם שיכתבו מה הם למדו מהפוסט, או האם הוא דיבר אליהם, מה הם למדו ממנו.
יש קוראים שמשאירים תגובות כשמבקשים מהם לשתף את הנושא מזוית הראיה שלהם, קרי, אם יש להם דוגמה נוספת למה שנכתב בפוסט עצמו.
יש קוראים שמגיבים כשמבקשים מהם יפה להשאיר תגובות כי כתוב בבלוג שזה ממש חשוב לאותו כותב בלוג שישאירו לו תגובות, ומה זה השקעה של 3 דקות בכתיבת תגובה לעומת 8 שעות בכתיבת פוסט.
ויש קוראים שלא משנה מה, לעולם לא ישאירו תגובה. למה?
למה קוראים לא משאירים תגובות?
בואו נתחיל מנקודת יסוד עצובה שהקורא הדיגיטלי הוא קורא עצלן, הוא מרפרף, הוא מדפדף והוא גולל. כשהוא קורא מהר (במיוחד בסלולאר) הוא שם בשביל שהמידע יענה על צרכיו, ולא בשביל לעשות שיעורי בית. אז הבקשה להשאיר תגובה היא בקשה חריגה, במיוחד לאור העובדה שהוא רגיל להשאיר תגובה באפליקציות בעלות מבנה תגובות מסוים כמו אימייל, ווטסאפ, פייסבוק ודומיו.
עובדה נוספת היא שלעומת האורך של הפוסט, הקורא מרגיש חסר ערך להשאיר תגובה קצרה. נכון, זה מאוד לא רלוונטי אורך התגובה, אבל אנחנו יצורים שמשווים כל הזמן בין הדברים, ולכן בתת מודע האורך קובע. ולכן, הקורא יעדיף לשתוק מלהגיב, מה שלחלוטין הפוך מהצורך של כותב הבלוג.
אחוז השארת התגובות הוא מאוד נמוך, כאחוז אחד מכלל קוראי הבלוג, תפצלו את זה בכל המקומות בהם הפצתם את הבלוג ושמתם לינקים בפייסבוק, במייל ובאינסטגרם – האחוז הזה מתפצל לאורך כל המדיה, ולכן אם הגיבו בלינק ששמתם בפייסבוק כשהפצתם את הפוסט, הסיכוי להשאיר תגובה גם בבלוג הוא כמעט אפסי.
ייתכן והם לא משאירים תגובות כי הם לא מודעים לחשיבות של התגובה עבורכם. אז הם לא משאירים. אם תגידו להם למה זה חשוב. יתכן וזה יעלה את רף התגובות בבלוג.
ולבסוף – האם אתם מגיבים לבלוגים אחרים? באמת מגיבים, מתוך עניין ואהבה ורצון טוב? ולא תגובה "מהממת מהממת" אלא תגובה שמראה שקראתם את התוכן והוא באמת עשה לכם משהו? לרוב, בלוגים מגיבים לבלוגים בגלל שהם יודעים מה החשיבות של הדבר עבורם. אגב, זה עובד לא רק בבלוגים, אלא בכלל בתור התנהלות דיגיטלית ברשת. תגובות לאנשים יוצרות תגובות שרשרת, זה אחד המאפיינים של אסטרטגית התגובות. תבדקו את עצמכם רגע, מתי בפעם הבאה השארתם עקבות דיגיטליות אצל אחרים?
ניסיתי הכל, ועדיין לא משאירים תגובות
יתכן ונושא הבלוג לא מושך תגובות בפרהסיה. יש בלוגים שהנושא שלהם מאוד רגיש כמו כסף, מיניות, יחסים, שגורם לקוראים להישאר מאחורי המקלדת והמסך בתור קוראים פסיבים.
יש בלוגים אישיים, שלפעמים נקראים אבל לא מייצרים רצון להגיב כי הסיפור הוא כל כך אישי שאין צורך לקהל להגיב.
לפעמים זה פשוט עניין של סגנון קוראים שלא מעוניינים להגיב.
האם התגובות חשובות לך?
לפני שתתחילו להתבאס על נושא התגובות, אני ממליצה לחשוב רגע בצורה כנה ואמיתית "האם התגובות חשובות לך?" אם התשובה "לא כל כך" מצוין, תמשיכו הלאה. אם התשובה היא "כן!" אז השאלה הבאה היא "למה? מה המשמעות של התגובות עבורך בבלוג?" כי מתוך המשמעות אפשר להבין מספר דברים על התפקיד של הבלוג בחייך. על זה אני מלמדת בקורס און ליין שלי בלוגינג למתקדמים, מה התפקיד של הבלוג בחיינו. (נשמע פלצני, אבל זה בדיוק החיבור בין העשיה שלנו לבלוג)
האם הבלוג נכתב בתדירות המתאימה את התפקיד של הבלוג עבורך בשביל לייצר תגובות? או שהבלוג מופיע פעם בחודש חודשיים בפיד של הקוראים שלך? כי כתיבה לא תדירה גורמת לקהל לחשוב שהבלוג הוא "לא רציני" או "לא עקבי" (סליחה, סליחה על השאלות הללו, הן ממש קשות לעיכול לפעמים..)
האם בזמן הזה של פרסום פוסטים רואים אותך אצל אחרים? כי אם כן אז הנוכחות שלך אצל אחרים מהדהדת את האחרים אצלך.
האם הבלוג הוא חלק מקהילה של כותבי בלוגים? כי הם מגיבים מספר 1 לבלוגים בגלל המודעות של הדבר, האם יש לך קהילה? אפילו לא של בלוגים, של אנשי מקצוע? של קולגות? של חברות? האם הבלוג הוא חלק מאותה קהילה?
בלוגים זה לא מדע מדויק וכך גם נושא התגובות
בלוגים זה לא מדע מדויק, זה הרבה יותר עניין של הרגש, הוורבליות, הפתיחות, הקהילתיות, הסטורי טלינג, ולכן אין פה עניין של מדידת תגובות כפרמטר של הצלחה. יש הרבה פרמטרים של הצלחה לבלוג, תגובה זה אחד מהם, אבל לא היחיד. ושוב, תלוי מאוד על מה הבלוג מדבר ומה מטרתו.
מאוד נעים לבלוגים שמשאירים תגובות, אבל השאלה העיקרית היא האם זה לב ליבו של הצורך בבלוג או בפוסט עצמו?
אני אשמח לקרא אתכם בתגובות פה בפוסט, מה דעתכם על נושא התגובות והאם זה חשוב לכם שהקוראים יראו את עצמם בתגובות בבלוג עצמו? או בכלל.
+++++++++++++++++++++++++++++++
לאור הביקוש אני פותחת שני קורסים בקיץ: שווה להירשם במחירי הרשמה מוקדמת
- קורס בניית בלוג בויקס – מוזמנים להגיע עם המחשבים וביחד אלמד אתכם איך לבנות את בלוג החלומות שלכם בויקס. מערכת נפלאה שאני מאוד אוהבת. אין צורך לדעת תכנות או עיצוב גרפי. העבודה היא על בסיס תבניות קיימות. נלמד לכתוב, לבנות ולהפיץ את הבלוג שלכם. 5 מפגשים ויש לכם יופי של בלוג באוויר. פרטים והרשמה אודות קורס לבניית בלוג בויקס
- קורס קיץ – קורס מופלא שנערך שנה שעברה בקיץ, והשנה החלטתי לעשות אותו שוב. נעבוד עם החוברת שבניתי במיוחד לקורס הזה, חוברת של עבודה שנתית על הבלוג שלך. מיועד למי שיש לו בלוג והוא רוצה לפרוץ איתו קדימה. תכנית עבודה אסטרטגית ועסקית מסודרת לבלוג, לפעמים מה שצריך זה הכוונה וסדר וזה בדיוק מה שנעשה במשך חודש עבודה. פרטים והרשמה לקורס הכי חם ברשת מעוניניים ליצור איתי קשר בווטסאפ? קלֱ לחצו על הלינק
- סדנת בלוגינג בסיס – סדנת הדגל שלי, לכל מי שרוצה בלוג ולא יודע איך מתחילים, לכל מי שיש בלוג והוא נתקע בפוסט השלישי בערך, לכל מי שיש בלוג והוא לא זז ואין לו מושג למה. בסדנת הדגל תצאו עם הבנה של עולם הבלוגים, רכיבי הבלוג שלכם והרבה אוויר להמשך הדרך מתוך הבנת הצורך, הרצון והתכן הנדרש. בואו להתאהב בבלוג שלכם, זה שבראש ובלב. פרטים והרשמה פה בלינק
דרור עמרני
יונית,
בוודאי שהפוסט עזר לי.
הוא בהיר ומדויק- מבחינת המבנה. כך שהמסר עובר נפלא.
ולעניין התגובות וחשיבותן. התגובות חשובות ביותר, זה השיח, הדיאלוג, המשוב, השאלות שעולות.
במקרה שלי, החלטתי לפתוח בלוג, במקום לכתוב לתיקיות. הצורך והדחף לכתוב קיימים. אם יגיבו ? אשמח מאוד, ביותר,
אם לא יגיבו?
וואלה
למה לחשוב על ה-לא!
בכל מקרה,
תמיד שמחה להגיב כשיש לי מה להגיד, ולא סתם מתוך חובה. משפט כמו: " תודה על התוכן הנפלא שהבאת, קראתי ועוד אהרהר בו.."
תגובה קצרה ואומרת הכל, מבחינתי. כשאני קוראת תגובה, אני מרגישה מתי היא נכתבה ממקום של חיבור ומתי זה תגובה טכנית.
כמובן, שתמיד משמח לקרוא תגובות ארוכות ומושקעות ושוב, כשזה נכתב מהמקום הנכון.
טוב, את כבר מבינה.
דיברנו על זה.
נטע פלג
קודם כל תודה על פוסט מעניין חשוב ותורם. רציתי לשאול לגבי העניין של "צריך להשאיר את הפרטים כדי להגיב". אני חושבת על אתרים , אולי גדולים ביחס אלי ולא רלבנטים כמו וואלה וYNET שבהם את לא צריכה להשאיר מייל ושם, אלא פשוט מגיבה, כמובן גם יכולה להמציא לעצמך שם. האם זה כך באתרים האלו כי הם בנויים על פלטפורמה שונה ,אולי יקרה יותר או כמו שקוראים לזה אם אני לא טועה costum made
מיה שגיב סלומון
פוסט מעולה וחשוב. כתבת מדויק ומקיף כתמיד, תודה על זה.
אני מאוד שמחה מתגובות בבלוג, כמובן, כמו כל בלוגרית. אבל אני לא נותנת לזה לנהל אותי, או (לחוסר תגובות) להפיל את רוחי. אני מאוד מבינה למה לא מגיבים, ובעיקר מקווה שקוראים, נהנים ומחכימים
יונית צוק
תודה על התגובה. הסייפא שלך זה העיקר בסופו של שבק. אנשים קוראים נהנים לומדים ויחזרו בזכות התוכן המשובח שלך. נשיקות
יעל עיני
זה נושא ודיון מעניינים.
וכבלוגרית, אני מוצאת שאני שוב ושוב דנה בו עם עצמי.
כל פעם יש לי תשובות אחרות לעצמי ויחד עם זאת, זה כמו הפוסטים בפייסבוק – בסה"כ, כולנו רוצים שיעשו לנו לייק ויראו לנו אהבה <3
יונית צוק
נכון. אני חושבת שזה ממכר הצורך בהכרה. בחיזור. וכן זה משתנה לפי האמוציות שיש לנו בטקסט עצמו. תודה שהגבת
קרן בר
זו שאלה חשובה. האינסטינקט הראשון שלי הוא לכתוב: כן! כן! תגובות! כמה שיותר וכמה שיותר ארוכות… אבל האמת היא שבסך הכל, הכי חשוב לי שאנשים יקראו ויפנימו את התוכן וכמובן יהנו מהבלוג וילמדו ממנו. התגובות, זה בסך הכל הדרך שלי לדעת אם מישהו בכלל קורא, או אם אני יושבת לבד בחושך וכותבת לחלל…
יונית צוק
אני מסכימה איתך. יש דרכים נוספות לדעת אם את כותבת לחלל או לא ואת מכירה אותן – גוגל אנליטיקס, צור קשר ןהנעה נוספת של הקהל. וגם כתיבה לחלל יש בה משהו מאוד מקל ונעים בסך הכל. כשנכתוב פוסטים מתוך חוסר לחץ לתגובות אילו יהיו הפוסטים הכי שווים בבלוג. תודה שהגבת
הדס
תודה על פוסט מעורר מחשבה. אני ממש בתחילת דרכי, פתחתי בלוג רק לפני כחודש וקצת לפני התחלתי לעקוב ולקרוא על כל עולם כותבתי הבלוגים. אני נהנת לקרוא את הפוסטים שלך והם גורמים לי לחשוב מה מטרת הבלוג, כמה חשובות לי נקודות מסויימות לעומת אחרות. נושא התגובות באמת עניין אותי ושמחתי לראות שהוא מעניין בלוגרים וותיקים ומנוסים. והתגובות לפוסט זה גם הן יוצרות שיח מעניין
חן סיון
אצלי בראש יש מונח שנקרא "תגובות-תמרי"
כי בתוך הבלוג שלה, ומתוך השיח איתה בתוכו, למדתי לכתוב כאלה תגובות, ולמדתי גם לרצות באינטראקציה מהסוג הזה.
בלוג הוא אמצעי לתקשורת בין בני אדם
הטבע האנושי הוא כזה, שמעוניין בתגובות על מעשיו, בשיתופים, בזוויות חדשות, במחיאות כפיים, בדו-שיח
.
אני הרי חיה בתוך עולם הבלוגים הרבה שנים, ומכירה בלוגים עצמאיים וגם בלוגים שמאוכסנים בפלטפורמות כמו סלונה ואחרות.
אני מוצאת שהאינטימיות שנוצרת בבלוג עתמאי היא שונה לגמרי ממה שיכול להיווצר בבלוג על פלטפורמה
מבחינה טכנית מדובר בשתי חיות די דומות: משהו שמישהו כתב והעלה לאינטרנט
אבל בתוך בלוג עצמאי יכולה להיווצר אינטימיות בין הכותב.ת לקוראות.ים, שהרבה יותר קשה ליצור בבלוג שנמצא על פלטפורמה גדולה יותר
יונית צוק
אהבתי גם את תגובות תמרי. באמת משהו מיוחד במינו. ומבחינת הפלטפורמות – נקודה מענינת שלא התיחבתי אליה..תוספת מעולה לדיון בנושא. תודה שהגבת
חן סיון
אני עדיין זוממת פוסט גדול בנושא השוואת פלטפורמות
רק אצא לפנסיה, ואז…
אסנת חן
מקסים בעיני שאת קשובה לקהל שלך בקבוצה ושכתבת את הפוסט הזה בעקבות דיון בקבוצה. אני חושבת שלקבל תגובות מקהל הקוראים זה כייף גדול. נקודה. כל הענין הזה של היזון חוזר הוא חשוב ומשמעותי לנו כבני אדם, בין אם במפגש אישי פנים מול פנים ובין אם זה במפגש וירטואלי במדיות השונות וביניהן בבלוג. תגובות בבלוג הן פידבק מיידי על הפוסט שכתבת והשקעת את כל כולך בכתיבתו והתגובות בהחלט מדרבנות להמשיך ולבנות את הבלוג ולהתפתח עוד דרכו. נוצר שיח מעמיק דרכן, לומדים המון ומקבלים זוויות חדשות להתבוננות שלעיתים אפילו לא חשבנו עליהן קודם. אין ספק שבתחילת הדרך התגובות הן ממש ממש חשובות.
יונית צוק
תודה שכתבת. כל דיון שיחה או שאלה הם קרקע פוריה עבורי לכתןב פוסט. הלוואי והיה לי רק לעשות את זה….
בנוגע לתגובות את מאוד צודקת. אני מסכימה איתך. את יודעת מה יותר כיף מתגובות מיידיות? תגובות שאת מקבלת מאי שם על פוסט שכתבת מזמן שפתאום הגיע למישהו.
טלי סלונים
הפוסט הוסיף להבנה שלי למה אנשים פחות מגיבים או יותר מגיבים, בעיקר לבלוגים חשופים ואישיים. אני מסכימה עם הרבה ממה שכתבה Tamari Slonim Libes מעליי, וכמוה חושבת שתגובה של מילה אחת (אלופה, מהממת ודומיהן), עדיף היה שלא תיכתב. לעומת זאת, אם יש מגיבים שהשקיעו בתגובות מעמיקות, תמיד אגיב להם בהערכה ובעומק דומה. מישהו עצר רגע ליד תוכן שלי, זה תמיד מרגש!
הרבה תגובות לבלוג או לפוסטים שלי נכתבות בפרטי, וזה מרגש אותי שהצלחתי לגעת כך.
אם יש עוד טיפים לגבי איך לעודד עוד מעורבות בג'ונגל התוכן שכולנו חיים בו, בשמחה.
ליאת בלזר
וואוו..מתחברת לכל כך הרבה תובנות כאן..בעיקר לנעמה שכתבה שהתגובות הן כמו איבר בגוף..תיאור מושלם!
אז ככה..מודה שהתגובות עושות לי נעימי בלב בעיקר כשאני משקיעה המון בכתיבת פוסט בבלוג אבל אחרי הדיונים האחרונים אצלך בקבוצה קצת שיחררתי, כי בינינו-יגיבו או לא- אני אמשיך לכתוב כי זה בדמי.אוהבת את זה מאוד.
וכן, זה קצת מבעס כשמגיבים לא מעט לבלוג X מתוך הנאה והערכה לתוכן ולא זוכים לפידבק בחזרה..זה ישר מעלה לי סרטים בראש (שאני מנסה לגרש במחיר 450 ש""ח ל50 דקות אצל הפסיכולוגית).אולי אני לא מעניינת? איך אני יכולה לשפר ולהשתפר?
אני מכבדת כל מגיב.עונה תמיד בשמחה וכמו שתמר כתבה כאן- לעולם לא אגיב על פוסט שלא "עשה לי את זה" רק מתוך רצון להתחנחן..
מקווה לצמוח עם הבלוג. ללבלב יחד איתו.להגיע למקומות חדשים..
תודה על פוסט חשוב ונוגע,כתמיד.
נשיקות
תמרי סלונים ליבס
תודה יונית פוסט חשוב מאין כמותו על נושא שהוא חלק מעורי וליבי.
מישהי כתבה לי פעם באחת התגובות שהגבתי לה (שירי מור אייזן) שאם יפתחו בית ספר לתגובות אני אנהל אותו.
מחמאה שלא לקחתי לי כמובנת מאליה מחמאה שמאוד חייכה אותי…. הרגשתי שיש שכר לעמלי שמישהו מבין שתגובה היא לא רק לצאת ידי חובה.
הנושא הזה הוא משהו שיקר מאוד לליבי והרבה מעבר… עשיתי ועדיין עושה בית ספר לא קטן לאנשים בנושא התגובות בבלוגים ובפייסבוק במודע ולא במודע.
בכוונה לא קראתי את התגובות שנכתבו כאן על מנת שאוכל לכתוב כאן ממקום יותר נקי. אקרא אותן אחרי.
אדם יוצר, יוצר קודם כל ולפני הכל עבור עצמו… זו מהות היצירה בעיני. לתת לנו במה, חדר מקום להביא אליו את עצמנו בכל דרך שנבחר. להביא את עצמנו למקום שעושה לנו טוב.
כתיבה בעיני היא אחת מהיצירות הכי שוות שיש.
ברגע שאנחנו בוחרים לא לכתוב למגירה אלא לכתוב במקום שהוא גם במה קטנה או גדולה, המקום של התגובות הופך להיות חלק מהכוונה הזו, לצאת לאור בתקווה שנפיץ את הבשורה הלאה.
תגובה בעיני היא פועל יוצא של חיבור. חיבור למילים, לתוכן ומעבר להכל חיבור של חוט רואה ואינו נראה לאדם שכתב את המילים.
אני מאמינה בתגובות אמת לא בתגובות סרק. אנשים שמגיבים לנו ממקום של אמת מייד אפשר להרגיש זאת. זו מיומנות שמתרגלים אותה מהר מאוד.
אני יכולה להרגיש מאוד מהר מי מגיב לי לצאת ידי חובה ומי מגיב לי כי באמת המילים שלי נגעו. לשמחתי בסוג התוכן שלי מגיבים לי אנשים שבאמת רוצים להגיב לי ממקום של הזדהות, שיתוף ופרגון.
לעולם לא אגיב למישהו לצאת ידי חובה. גם לא מתוך חנופה. אבל זו אני. לא אכתוב משהו למישהו אם אני לא מרגישה חיבור למה שהוא כתב או העלה. חייבת להרגיש את החוט הדק הזה שמחבר אותי לתוכן גם אם אלו שתי מילים ותמונה… אם לא ארגיש חיבור לא אגיב. נקודה.
אני מזדהה עם הרבה דברים שכתבת כאן בפוסט. המון.
יש אנשים שלא יגיבו כי המקום חשוף להם מדי, במקרה כזה אני מקבלת הרבה פעמים תגובה לפרטי או למייל… שזו דרך נהדרת להגיב. במקרים כאלה כשזה עובר לפרטי היא מרגשת ומפורטת פי כמה כי האדם שמגיב מרגיש מוגן. בהרבה מן המקרים אלו התגובות הכי מרגשות וטובות שיש. אני גם עושה זאת עם הרבה אנשים שאני קוראת תוכן נפלא שלהם אבל לא מסוגלת לחשוף את עצמי בתגובה לפני כולם.
יש אנשים שהכותב מולם מאתגר אותם. הם מתביישים להתבטא מולו למרות שהם מאוד אהבו את התוכן ולכן הם לא מגיבים…. אבל הם קוראים וזה הכי חשוב שזה עובר הלאה.
ויש אנשים שמגיבים מתוך נימוס מתוך הערכה… וזו גם דרך נפלאה להביע את אשר על ליבם.
אני לא מאמינה בתגובות של מילה אחת, נדיר אם בכלל שאעשה זאת. לפעמים זה מאוד מתאים כי זה תוכן קליל או מיידי ולפעמים עדיף שזה לא ייכתב כי זה רק עושה את הפעולה ההפוכה.
אני מאוד מאוד אוהבת להגיב לבלוגרים בתחילת דרכם. נזכרת בי וכמה התגובות היו משמעותיות לי. ללמוד יותר, להבין איך ומה… גם הערות והארות טכניות כל כך חשובות כאן.
תגובות לבלוגרים מתחילים זה משהו מעצים שעושה כל כך טוב לצד השני. פרגון שהוא רוח גבית כל כך חשובה ומשמעותית.
כשאני מגיבה אני תמיד עושה העתק הדבק. מגיבה בבלוג ומשם ישר לפיד בפייסבוק הפרטי וגם אם הפוסט בקבוצה.
זה לוקח שנייה וזה יכול להקפיץ תוכן ולעשות כל כך טוב לפעמים לפוסטים "שתקועים".
אני יכולה להגיד היום שהתגובות בבלוג שלי ובפייסבוק בנו לי במובן מסויים את הקהילה שלי… תמיד אני עונה בחזרה לכולם לא מפספסת אף תגובה. מכבדת את מי שנתן מזמנו והגיב לי. ועל ידי כך יוצרת קשר, שיח, דיאלוג שממנו לפעמים השמיים הם הגבול. המוני אנשים נפלאים הכרתי מתוך התגובות שהגיבו לי.
דבר אחרון… נאמנות וירטואלית…
אם לא תגיב הרבה פעמים לא יגיבו לך… יש פנקסים במקום הזה לצערי בחלק מהמקרים מוצדקים בחלק גם לא.
שוב עניין של אופי של קשר עם הכותב… של יחסים וירטואלים 🙂 וגם של יחסים מעבר.
לא תמיד לצפות שיגיבו לך אנשים מסוימים.. לפעמים האכזבה מרה….אבל אף פעם אין לדעת גם מה הסיבה שזה קורה. בקיצור לא לעשות סרטים בראש.
תודה על הפוסט החשוב הזה!!
חן סיון
תמרי, הבלוג שלך היה הביצפר שלי לתגובות
הצורך בתגובות היה לי ברור עוד מקודם
האותנטיות בתגובות היתה חשובה לי מאוד תמיד. אני מגיבה רק כשיש לי מה לומר באמת
וכשהכותב.ת חשוב.ה לי, אני משקיעה מחשבה בניסוח התגובה, גם אם אין לי תגובה מידית
.
כששירי ואני עבדנו על האתר שלי, הלבטתי הרבה בעניין רכיבי התגובות בו
אחד הצירופים שזכור לי מהשיח הזה הוא "תגובות-תמרי"
עינת
אני אגיב ישירות לתמרי, למרות שדבריה נכתבו בתגובה לפוסט שדורש תגובה בפני עצמו.
פשוט דברייך נגעו בדיוק בנקודה שמדברת אליי הכי הרבה – מקום התקשורת הבינאישית בעולם הוירטואלי שאנו מככבים בו.
כבר מזמן החלטתי שלא אתן למאה ה21 לקחת ממני את ההנאה בלדבר אחד על אחד עם האדם שמולי, וגם אם הוא נמצא בצד השני של המקלדת.
עולם הלייקים והלייקוג׳ים לקחו מאיתנו את הצורך להגיב במילים לאדם ששפך את ליבו בפנינו או שסתם סיפר בדיחה, ואני כאדם שמאוד (אבל מאוד) אוהב לדבר, הרגשתי מנותקת. אז הגבתי.
אני מגיבה לבלוגים ארוכים, קצרים, פוסטים בפייסבוק, באינסטגרם. משתמשת במילים – ארוכות או קצרות, מפורטות או לא, זה בעיקר תלוי במלל או ברגש שנזרק לכיווני.
אבל תמיד מתוך כוונה ברורה ליצור דו שיח, כי זו מהות פתיחת הלב בכל אחת מהפלטפורמות הללו – החיפוש אחר הדו.
תמרי סלונים ליבס
הי עינת, תודה רבה על התגובה שלך. מתנצלת על הדיליי בתגובה שלי…
בסופו של דבר אין בעיני תחליף לשיח בין אישי במציאות חיה מול עיניים שמביטות בנו. הוא בעיני המפתח להכל, אין לזה תחליף בשום צורה.
יש מקומות בחיים שזה מוציא אותנו מאזור הנוחות ואנחנו מעדיפים להתחבא כאן, אבל להתחיל מכאן זה גם משהו…
אני חושבת שהעולם הוירטואלי עשה לנו באיזה שהוא מקום נזק במקום הזה, הרבה יותר קל להגיב כאן, לדבר כאן… לפעמים להתחבא… ומצד שני המקום הוירטואלי מאפשר להרבה אנשים במה לדבר ולנהל דו שיח שאולי בחיים האמיתיים שלהם הם לא היו יכולים לעשות כן מסיבות של מבוכה, או ביישנות או פחד. לא כל דבר אנחנו מסוגלים לומר פנים אל פנים.
דו שיח, מילת מפתח. הוא פותח לב ולפעמים הוא יכול לשנות סדרי עולם על דברים שלכאורה נראו לנו בלתי אפשריים, או בלתי פתירים…
ערן
פוסט מעניין עם הרבה נקודות למחשבה. האמת? יצאתי מעודד מהפוסט כי הבנתי שאני לא לבד בעניין מיעוט התגובות בבלוג 🙂
עכשיו נשאר לחשוב למה זה חשוב לי…
מיכל אגם אליסון
את כזאת רצינית ומשקיענית, מודה לך מאוד על הפוסט ,אין ספק שאצלך למשל אפשרות התגובות קלה ביותר, את כותבת מעניין וכיף לי לקרוא אותך, עזרת לי מאוד במה שכתבת לגבי אחוז התגובות ביחס לקוראי הבלוג, זה משאיר אותי עם טעם טוב בפה (ביד הכותבת חח )
מיכל
אחרי פוסט כזה אי אפשר שלא להשאיר תגובה… אני רק יכולה להוסיף ולהגיד שעם כל השמחה שיש כשרואים תגובות, ואני מאוד אשמח שכך יהיה גם בבלוג שלי, למדתי שגם אם נראה שאף אחד לא קרא אנשים כן קוראים ואת האפקט של זה רואים גם בדרכים אחרות. אם זה בלוג עסקי (כמוני) למשל, אפשר לראות את זה בעליה בפניות ויצירת הקשר סביב פרסום של פוסטים.
אנג'לה
נהנתי לקרוא את שכתבת בנושא התגובות, בכלל אני קוראת אותך בזמן האחרון די הרבה, כי אני בשלבי למידה של הנושא.
אני "שותה" אותך ותודה על כל פיסת חומר שאת מעבירה, כי הצורה והשפה היא כל כך בגובה העיניים שאני ממש לומדת המון.
אייל
תגובות בעבר העסיקו אותי, כיום לא ממש.
נח לי לקיים את הדיאלוג בקהילה החברתית שיצרתי פייסבוק כדי שכולם ייהנו מהשאלה ומהתשובה, עבורי זה משרת בול את התכנית האסטרטגית.
טלי
אין ספק שהעלת כמה נקודות מאירות עיניים ועניין. מודה שגם אני הרגשתי שמיעוט תגובות= עניין הולך ופוחת בבלוג ובתכניו אבל מגיעות תגובות לא מעטות גם בערוצים אחרים, אפילו מפגש אקראי בסופר, אסיפת הורים וכד'.
קרן קטקו איילי
יונית תודה שעשית סדר. אני גם הגבתי בפוסט המדובר. אבל מכיוון שכל הנושא של תגובות בבלוג החברתי שלי הוא אחר לחלוטין. אצלי מגיבים בעיקר באישי, כותבים לי מלא מיילים. לא תוגבות בפרהסיה. כי זה מתייג אנשים לדעות מסויימות וכנראה אנשים לא מעוניינים להזדהות בעניינים שקשורים לפוליטיקה גם. ולכן זה בעייתי. אבל רציתי דווקא להגיד שהגיעו אלי לאתר שלי דרך התגובות שלי אצלך. קרה כבר שהגיעו אלי לאתר דרך תגובה שלי אצלך… כמו שציינת. אכן קרה.
קרן קטקו איילי
אגב פעם אפשר היה לראות את האתר בתגובות אצלך. היום כבר לא?
מיכל מנור
עולם ומלואו הוא עולם התגובות – אפשר ללמוד ממנו פסיכולוגיה באמצעת התגובות והמגיבים, באמצעות אלו ש'אף פעם לא מגיבים' וגם ללמוד הרבה על הרצון שלנו לתגובות…אולי יש כאן רעיון עבורך לקורס באוניברסיטה?
רבקה קופלר
תודה על פוסט חשוב שעוד אשוב ואקרא בשנית ובשלישית. תגובות חשובות להתפתחות הבלוג, מאוד. קהל מגיב הוא קהל מעורב והפוסט הבא שייכתב יראה גם את תגובת המגיבים. יש לי מגיבים קבועים שמוצאים את דרכם אלי ובלבד שלא יכתבו תגובה בבלוג עצמו… השבוע כתבה לי קוראת בתשובה לניוז לטר שלי, שהיא קוראת קבועה ועד היום לא מצאה לנכון להגיב, אבל דוקא היום הבינה שלא תוכל לעשות זאת כי אין לה פייסבוק… מיד עזבתי אתמה שהייתי עסוקה בו והוספתי את התוסף של וויקס, כדי שגם היא ושכמותה יוכלו להגיב. מה רוצה לומר? האינטרקציה עם הקוראים מאוד חשובה!
הדס וילף
שוב תודה על פוסט מדוייק ומלמד.
האמת שאני ממש בדילמה, כבר זמן רב, אם להוסי את רכיב התגובות של הפייסבוק לבלוג, בדיוק מהסיבות אותן פירטת – לטוב ולרע…
עוד לא החלטתי ואני מאמינה ש"אתבחבש" עוד זמן מה עם ההחלטה.
נעמה אורבך
איך פספסתי דיון סוער בקבוצה? חייבת להיכנס להשלים! אני אוהבת מאוד שמגיבים לי כמובן, ובעיקר חשוב לי שהפוסט לא יישאר בודד ונטול תגובות בכלל. אם יש איזה 5-6 תגובות אני מרגישה שאני יכולה להירגע, וכיוון שאני מוקפת בחבורת בלוגריות משובחות שמבינות ללבי, אני יודעת שהן לא ישאירו אותי באוויר בלי תגובות, זה הכוח של הקהילה הנהדרת הזאת. דווקא בגלל שהבלוגריות מבינות ללבי – אני הכי מתרגשת כשקוראות שלי שהן לא חלק מעולם בלוגינג מוצאות לנכון לטרוח ולהגיב. אז אני יודעת שזה פוסט נוגע במיוחד, כי הן לא מחויבות לי, כי זה אותנטי ב-100%. תגובות בתוך הבלוג הן כמו איבר בגוף הבלוג, הן חלק מהדי אנ איי של הבלוג בעיני.
Lian
אם היית שואלת אותי לפני שנתיים, אז התשובה הייתה שונה לגמרי. זה חשוב, וזה נעים לקבל תגובות. אבל זה לא הדבר הכי חשוב. היום יותר מעניין אותי לראות כמה תגובות יש מאנשים שאני לא מכירה. מעניין אותי לראות איזה פוסטים גרמו לאנשים להירשם לבלוג. מעניין אותי מספר צפיות. משמח אותי לראות ששמים את הבלוג שלי או מתייגים אותי בתשובה לשאלה. זה מה שמעניין כרגע. תשאלי אותי שוב בעוד שנתיים ונראה… 🙂