ביום שני הקרוב אילת לנדאו תגיע להאבבלוגינג לטובת הרצאה וסדנת אומן אודות הבלוג.
בחרתי את אילת כי היא עברה מסע שלם באמצעות הבלוג. מסע של כתיבה, צילום, התפתחות אישית ומקצועית. עולם ומלואו.
אילת שייכת לדור החלוץ של הבלוגים, לדור שכתב את הבלוג עוד בבלוגר והעולם לא התמוטט. בלוגריות שאותן חקרתי לפני 6 שנים, לאחר שעשו, כבר אז, מספר שנים לפני כן, כברת דרך. בלוגריות, שמבחינתי הניחו את פיקסלי הדרך למה שקורה היום בבלוגוספירה הישראלית. ועל כך אני כל כך מעריכה אותן.
לאילת יש סיפור מעניין שיכול לעניין לא רק בלוגריות ובלוגרים, אלא את כל נשות הטיפול למיניהן שרוצות לדעת איך לגעת ואיך להגיע לאותם אנשים מבלי להיחשף או לחשוף, לכל הנשים שרוצות להוציא לאור בלוג לספר במימון המונים ולכל אלה שרוצות שינוי מקצועי ומפחדות.
אני כל כך אוהבת את הנחישות של אילת שמגיעה ממקום כל כך רך וצנוע. פשוט כל כך להתאהב בה.
הזמנתי את אילת להתראיין אצלי בבלוג, כי לא כולן מכירות את כברת הדרך והמסע העמוק שהיא עברה עם הבלוג, ועל כך היא גם תדבר בהרצאה שלה בהאבבלוגיגנ ביום שני הקרוב, ועוד יותר לעומק.
מתי ולמה פתחת את לולה?
פתחתי את
לולה בספטמבר 2011. זה היה במהלך חופשת לידה ורציתי לקדם את העיסוק שלי כמעצבת פנים. די מהר הבנתי שממש לא מעניין אותי לכתוב על עיצוב פנים והתחלתי ללקט השראות מהרשת, בעיקר פייסבוק. אני מאד אוהבת אנשים מוכשרים ויצירתיים וכך יצא שהתחלתי לכתוב פוסטים על יוצרים ובעיקר יוצרות שפועלות ופועלים בארץ וגם בעולם.
מפה לשם הבלוג הפך עבורי למעין עבודה של אוצרות. חיברתי בכל פעם מספר יוצרות וכתבתי על עבודותיהן ועל האופן שבו אני מושפעת מהן, בעיקר ההשפעות הרגשיות. גיליתי שנוח לי לבטא רגש בהסתמך על רפרנסים מבחוץ, בעיקר כי היה לי קשה לשים את עצמי במרכז ודרך הצגת היוצרות השונות יכולתי להציג גם את עצמי. מה שנקרא win win situation.
כשאני חושבת על זה בתכלס, זה גם מה שאני עושה היום עם
חשופה מציגה נשים מרתקות שאני זוכה לפגוש ולצלם ובעזרתן גם מציגה את עצמי.
למה שינית את זווית הכתיבה בלולה מזווית שיווקית לעסק לזווית אישית
כפי שציינתי, די מהר הבנתי שאם אמשיך לכתוב על עיצוב פנים – כנראה שאשתגע. הרגשתי שאין לי את הכישורים הנכונים לכתיבת פוסטים מהסוג הזה והבנתי שזה פשוט לא הקול שלי. מאד נוח לי לכתוב מהבטן וככל שגיליתי שסגנון הכתיבה הזה נוגע בקוראות ובקוראים נוספים ובעיקר עושה לי טוב החלטתי ללכת בכיוון הזה. זאת בהבנה שאין כאן שיווק או מטרה לרווח כלכלי אלא "רק" רווחה נפשית (שלפעמים חשובה לא פחות, אם לא יותר). הבלוג הפך עבורי לכלי תראפויטי ואני מאמינה שבזכותו צמחתי לעשייה שהיא כל כך משמעותית עבורי כיום, הן בחיי המקצועיים והן בחיי האישיים.
איפה עבר הגבול בין חשיפה לחושפנות בבלוג?
שאלה טובה…הגבול לא ברור. היו תקופות שהתאים לי לחשוף יותר והיו תקופות שפחות. בדרך כלל זה עשה לי מאד טוב, משום שזכיתי להמון אהבה ופרגון מצד הקוראות והקוראים וכנראה שמאד הייתי זקוקה למבטים ולחיזוקים החיצוניים הללו.
היו פוסטים מאד מאד מאד חושפניים שהיום כבר לא מופיעים בבלוג, בעיקר בעקבות היותי מטפלת באמנות וזקוקה כיום ליותר גבולות מול הקוראים.
לעיתים רחוקות הרגשתי שממש התערטלתי ואז התחושות שעלו בי היו מאד קשות אבל תמיד השתדלתי להקשיב לקולות האלה וכשנהיה לי לא נעים למדתי לעצור.
אני חושבת שאני כותבת מאד מהרגש ומהנשמה אבל גם משאירה די הרבה מקום לדמיון ולא באמת חושפת את כל הקלפים וכך בעצם שומרת על עצמי.
מצד שני, היו פוסטים שכתבתי שאני באמת מאמינה שבזכות החשיפה העצמית המאד גדולה שלי עזרו להרבה נשים וגברים להתמודד עם חוויות משמעותיות שהם חוו במהלך חייהם וזה מבחינתי מאד מספק ונעים לדעת. הפוסט הכי נקרא שלי למשל הוא
פוסט שכתבתי על חוויות שלי מהלינה המשותפת הקיבוצית, קראו אותו כ-11,000 אנשים, ועם כל הקושי שבחשיפה אני מאד גאה בו ובעצמי על שהוא יצא לאוויר העולם.
בעבר היית שותפה לקהילת בלוגריות (בבלס) מה זה נתן לך בתור בלוגרית?
קודם כל זה גרם לי לגאווה עצומה. להיות חלק מקבוצה של בלוגריות כל כך מוכשרות ומדהימות היה מאד מאד מרגש ומילא אותי בתחושת ערך ושייכות. זו הייתה אבן דרך בתהליך המדהים שנוצר דרך הבלוג. כמובן שההשתייכות לקבוצת ה"באבלס" גם איפשרה חשיפה עצומה שלא הייתה מתממשת אחרת בעיניי. יש לי המון חברות מהתקופה הזו ומאד כיף לראות לאן כל אחת התפתחה מאז (אני חושבת שכבר עברו בערך ארבע או חמש שנים מאז ועדיין כל חברות הקבוצה מגיעות להישגים מדהימים, כל אחת בתחומה). זו גם הייתה תקופה של התנסויות חדשות עבורי ויציאה מתוך השבלול שלי (אני אדם מאד משתבלל ). אני זוכרת שאחד הפרויקטים המשותפים שלנו היה לכבוד חג פורים ואני החלטתי ליצור תחפושת ולהשתפשף ב- D.I.Y. זה ממש לא נגמר טוב, בואו נגיד שכישורי התפירה שלי שואפים למתחת לאפס. חשוב לדעת גם את הדברים האלה, במה אנחנו פחות טובות. זה טוב לאגו בעיניי…
מדוע החלטת לסגור את לולה?
ראשית כל, לולה עדיין קיימת במרחב הוירטואלי. היא לא פעילה במיוחד אבל היא קיימת. אני מטפלת באמנות ועובדת עם סוגים שונים של אוכלוסיות ולפני שנתיים בערך הרגשתי שהחשיפה לא נכונה לי ולמטופלים שלי. זו הייתה החלטה מאד קשה לסגור את הבלוג וממש העלמתי את כל התכנים. אני אדם שמאד פועל לפי הרגש ובאותו הזמן הרגש אמר "לסגור". אחר כך קצת נרגעתי והעליתי שוב את רוב הפוסטים לאוויר (כאמור, יש פוסטים מעטים שנותרו חסויים ומהווים עבורי חשיפה גדולה מידי). מבחינתי "לולה" היא מעין מוזיאון שיצרתי שאוצר בקרבו את כל המעלות שבי והוא מאפשר לי לשוב אליו מידי פעם ולהיזכר בכל הערך שקיים בי. כן, יש תקופות שאני זקוקה לתזכורת הזו וכיף לדעת שהוא שם. האם אשוב לכתוב בו באופן רציף? אין לדעת. אבל הוא קיים ונעים לי לדעת את זה.
איך חשופה נולדה?
בטעות. או יותר נכון, בהזדמנות. אני חושבת שהשורשים של
חשופה נמצאים עמוק בתכנים שעלו ב"לולה" לאורך השנים. התהליך בעיניי הוא מאד יפה, בעצם סיפרתי על נשים יוצרות והיה בינינו שיח נפלא שנותר כולו וירטואלי (בהתכתבויות מיילים בעיקר) וכנראה שהייתי מוכנה לשלב הבא, להיפגש פנים מול פנים. "חשופה" מאפשרת לי את המפגשים הללו והערך של כל מפגש כזה הוא אינסופי עבורי. לצד המשפחה שלי אני חושבת שזה הגורם השני לאושר ולסיפוק העצומים שאני חווה בחיי.
למה החלטת להוציא את חשופה לאור באמצעות ספר ועוד בפרויקט מימון המונים?
בעיקר משום שרציתי לשלוט באופן מלא על הנראות והתכנים שבספר.
מדובר בספר צילום שמאגד בתוכו מפגשים עם שבעים נשים מכל רחבי הארץ ומספר את הסיפור של פרוייקט "חשופה".
ידעתי שאם אוציא אותו החוצה לידי הוצאה לאור כנראה שיתערבו לי בתכנים ולא הייתי מוכנה לכך באותו זמן. אפשר לקרוא לזה "פריק קונטרול", אפשר גם "חטא ההיבריס" אבל מבחינתי זה היה ה"בייבי" שלי ולא רציתי שאף אחד ייגע בו. בדיעבד לא היה מזיק לי להתייעץ יותר והספר לא מושלם אבל כפי שאני אומרת תמיד, הוא שלי ואני אוהבת אותו כפי שהוא, בטוב וברע. בקיצור, לשם השליטה המלאה החלטתי להוציא את הספר באמצעות הדסטארט. זה היה תהליך מטלטל עם המון עליות ומורדות ובסופו של דבר גורם לי לגאווה עצומה על שצלחתי אותו. בדרך הייתי עטופה בהמון אהבה ופרגון וגם נתקלתי בתגובות פחות נעימות, אפילו מרושעות, אבל אני מאמינה שגם מתוך החווייה הזו צמחתי ובדיעבד לא הייתי משנה דבר. או במילותיה של אדית פיאף האגדית – "je regrette rien".
מה גרם לך להוציא את חשופה לסדנת נייר רגיש? מה זה אומר עבורך החיבור של הבלוג לספר לסדנה?
מה שיפה בעיניי בתהליך הוא ההתגלגלות שלו, ההתפתחות שלו, לפעמים מתוך עצמו. חשוב לי מאד שמפגשי הצילום שאני עורכת במסגרת "חשופה" יהיו תראפויטיים בסופו של דבר ואני עדיין מפתחת את התמות הטיפוליות שבדבר. אני חוקרת את הנושא מבחינה תיאורטית וכתבתי את כל עבודת הגמר שלי בתואר השני על הפוטנציאל הטיפולי שבצילום פורטרט. אני מכוונת לשיח טיפולי, בעתיד הקרוב אפתח קליניקה שתשלב פוטותראפיה וטיפול באמנות ומבחינתי הסדנה "נייר רגיש" היא המודל שלפיו הקליניקה תעבוד. החיבור בין עבודה יצירתית באמצעות צילום, אמנות וטקסט ליצירת דיאלוג רגשי נפשי משמעותי. בסדנה אני מאפשרת טעימה מהקסם הזה שקורה כשמשלבים את כל החלקים יחד. אני מתייחסת בכובד ראש הן לסדנה והן למפגשי הצילום ושומרת על גבולות מאד ברורים על מנת לשמור הן על המשתתפות והן עליי.
באופן כללי, אני רוכשת הרבה כבוד למקצועות הטיפול ומאמינה שהדרך צריכה להיות מושכלת ומאד זהירה ומקצועית. כמובן שאני כל הזמן בחיפוש ואי אפשר להימנע גם מטעויות, אף אחד אינו חסין ואני חושבת גם שחשוב לטעות בדרך, כך המשמעות שלה גדולה יותר בעיניי. בהקשר של הבלוג, אני באמת חושבת שכל ההתפתחויות הללו אולי לא היו מתרחשות ללא נקודת הפתיחה שהייתה "לולה" וסללה את תחילת הדרך ואת הקהל שמלווה עד היום.
3 טיפים שכל בלוגרית צריכה לדעת
1. להיות קשובה קודם כל לעצמך ולנטרל רעשי רקע שאינם מועילים לך. חד משמעית, אם משהו לא מייצר בך אנרגיה טובה – אל תעשי (תקף בעיניי לעוד הרבה תחומים בחיים…)
2. להיות מוקפת באנשים שמאמינים בך ותומכים בדרך. מאד בדומה לסעיף הראשון, אם יש מישהו שמקשה עלייך בדרכך אולי כדאי לשחרר אותו, או לפחות לבקש שלא יפריע.
3. ליהנות מהדרך, גם בעליות וגם במורדות, כל שלב הוא שיעור ושפע של שיעורים מביאים שפע של עשייה ויצירה.
תודה אילת על ראיון מרתק מרתק מרתק. ראיון של מסע, של עליות ומורדות, של אומץ ושל כנות אין קץ.
אשמח לקרא – מה מהראיון עם אילת לנדאו השתקף לכן בעבודת הבלוגינג שלכן?
נותרו עוד מספר מקומות
בסדנת אומן והרצאה של אילת (יום שני 12 מרס 2018 בשבע וחצי בערב, עלות 50 ש"ח) וגם ב
סדנת נייר רגיש שהיא תעביר בהאבבלוגינג (יום א 18 למרס שעה 0900 עלות 280 ש"ח).
מזמינה אתכן למהר ולהירשם.
פעילויות נוספות החודש בהאבבלוגינג:
יום פתוח אודות פייסבוק – הדרכה פרטנית של יהודה לביא אודות פייסבוק, במחיר של שולחן עבודה (80 ש"ח) ניתן להיות בהאבבלוגינג בין השעות 0900 – 1600 ללא קשר לשעת הפגישה עם יהודה.
הרצאה אודות פינטרסט – עינת ספקטור מלמדת אותנו איך אפשר להשתמש ברשת החברתית פינטרסט בשביל לשוק את הבלוג, לאצור השראות, לגרום לרעיונות לכתיבה ויצירה בבלוג. בואו ללמוד על רשת חברתית עשירה באפשרויות.
סדנת בניית אסטרטגית תוכן לבלוג – סדנת הדגל שלי, נותרו עוד 3 מקומות בלבד.
נויה קומיסר
לפעמים המובן מאליו של משמעות ההנאה מהדרך מוצנע, כדרכו של..מובן מאליו. מאוד מתחברת להנאה שמניעה את העשייה של איילת. או במילים הכנות שלה:
בטעות. או יותר נכון, בהזדמנות…
איילת לנדאו
איזה כיף נויה! המובן מאליו הוא תמיד כל כך נפלא בעיניי.
מיכל מנור
את 'לולה' פגשתי ממש בתחילת דרכי כבלוגרית ואמרתי לעצמי 'ככה אני רוצה', מאז עקבתי אחריו באדיקות של מתמכרת ואני זוכרת שהייתי בהלם ואפילו קצת עצובה כשעלה הפוסט של הסגירה, אבל הבנתי מאד את הסיבה. הראיון עם איילת נותן כל כך הרבה השראה לבלוגריות, בכל שלב שהוא. הטיפים בסוף הם נכס ואני מאמצת אותם לליבי, הן לימים טובים והן לימים קשים.
תודה לשתיכן.
איילת לנדאו
מיכל את מרגשת אותי מאד מאד! מקווה לפגוש אותך הערב
הגר אשחר ניר
את איילת אני מכירה כבר תקופה ועוקבת אחריה תקופה ארוכה עוד יותר. האסימון והחיבור המדהים בעולם האמיתי נוצר בעקבות אותו פוסט על הלינה המשותפת בקיבוץ שכנראה הרעיד גם אצלי כמה וכמה נימים. אוהבת את הדרך של טיילת. את השקט. הרוגע. הפרשנות התירפוייטית לצילום ולכל מה שקרה בעקבותיו. זכיתי להיות מול המצלמה והעדשה ואיילת. חוויה שמהדהדת גם היום. אחרי יותר משלוש שנים. לשמוע את איילת זו זכות גדולה וכל הדרך המטורפת הזאת היא ללא ספק מקום להשראה.
איילת לנדאו
אוהבת אותך מאד מאד מאד הגר! איזה מזל שנפגשנו!
סיון קונוולינה
איילת הנהדרת, היתה לי הזכות לפגוש אותה לסשן צילומים ולהכיר כמה וכמה ממעלותיה הרבות.
מעריצה את הדרך האישית שלה, את הנאמנות שלה לקול הפנימי שלה. מדהימה!
איילת לנדאו
סיון אהובה! כמה נחת אני שואבת מהמילים שלך! את כל כך נהדרת
ליאת רסיין פרי
פוסט מקסים. מאוד דיבר אליי, הכי התחברתי לעובדה שלמרות היותה מעצבת פנים, אילת הרגישה שהיא לא מעוניינת לכתוב על עיצוב ויצאה לחפש את הקול שלה.
זה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב עם התחושה הזו אצלי.
עדיין מחפשת את הקול שלי, ולפעמים כשהוא מצליח לבצבץ מבעד לרעשי הרקע, יוצאים פוסטים שאני מאוד אוהבת, ולפי התגובות, אנשים נוספים אוהבים.
לוקחת את הטיפים של אילת להמשך הדרך. חבל שלא אוכל להגיע ביום שני.
אני עוקבת אחרי הפרויקטים של אילת כבר המון זמן וחייבת להודות שבתור אחת ששונאת להצטלם אני תמיד נפעמת מהצילומים של הנשים, כמה רוך ורגישות יש בהן. תענוג.
איילת לנדאו
תודה רבה רבה רבה ליאת! כיף לדעת שהדרך שלי נוגעת כך באנשים. בטוחה שתמצאי את הקול הפנימי שלך ותהני ממנו כל כך.
רחלי
איזו דרך מעניינת עברה איילת. מה שאני למדה הוא שבלוג הוא מעין השתקפות של עולם פנימי והוא נולד בדיוק בעיתוי הנכון, עבור כל אחת ואחד. כך גם עבורי. הטיפים של איילת מאד מחזקים את מה שאני חווה כעת. תודה
איילת לנדאו
כמה נפלא רחלי! תודה רבה!
זיוה רענן
אני שואלת את עצמי איך לא הכרתי את איילת לנדאו עד היום. באמת עולם ומלואו.
ענת בוג'יו
שלום שלום ,איזה מלאות וכמה רגש יש בהצגת "גילגולה של איילת "מאוד התרשמתי מהכנות סביב יודעת לא יודעת ,בסבלנות של מה יגיע האם יגיע ?
וכל תוכן הבלוג מזמין אותי להבין שוב ושוב כי רק צריך להתחיל לנוע ,ישנה הנחת יסוד מרתקת בnlp שמדגישה ש" לעולם לא מאוחר לחוות ילדות מאושרת " אז כל הכבוד איילת את חווה מחדש או כהמשך – ילדות מאושרת !!
תודה ענת בוג'יו
איילת לנדאו
תודה רבה ענת! מסכימה עם כל מילה
איילת לנדאו
נעים להכיר זיוה הכל קורה בזמן הנכון