מה זה להיות בZONE של כתיבה? מאת לילך סיגן
אנשים חושבים שאם אני בבלוגים, אני לא קוראת ספרים. ובכן, אני חייבת להפתיע, אני חולת ספרים! ואני גם אוהבת להעביר אותם הלאה. מסיימת ספר ובוחרת חברה למסור לה את הנכס. למה? כי כשיש לך אלרגיה לאבק, את ממש לא רוצה מדף ספרים בבית….
אני במיוחד אוהבת ספרים שכותבים בשפה בלוגית, קרי, פרקים קצרים, או ספרים שכותבים על בלוגרית (שהגיבורה מנהלת בלוג או קוראת בלוגים) או ספרים שכתובים דיגיטלית.
את לילך סיגן הכרתי בזכות ספרה כפיות. הספר כתוב בחלופת אימיילים בין אהובים שנקרו אחד לחיי השניה. במקרה, בהתכווננות, במסתורין.
יש בספר הזה המון דברים שאהבתי, כולל המשמעות של המילים והכוח שלהן עלינו בתור יוצרות ועל הסביבה, בתור המקבלים את המילים הללו. הכח של המילה הכתובה, המסופרת, המדוברת.
ישר נדלקתי על הספר, ולא עזבתי אותו. מה גם שבמחציתו אני עברתי לסוף הספר בשביל לדעת מה קורה בסוף. כן כן, הכי ספוילרית.
הזמנתי את לילך סיגן לישיבת המערכת האחרונה של הבלוגריות של מועצת נשים כפר סבא, ואחרי המפגש הבנתי שאני חייבת להזמין אותה שוב, כדי שעוד בלוגריות ישמעו אותה, את הסיפור שלה, את הסיפור של הספר ואת התובנות מהשיח.
אז שוב נפגשתי עם לילך. וביקשתי ממנה שני דברים:
1. פוסט אורחת לבלוג שלי אודות דיוק בכתיבה. נושא שעלה בשיח שלנו ופשוט ריתק אותי לדעת
2.להיפגש עם הקהילה. וזה יקרה ב9/8 פרטים בסוף הפוסט של לילך
2.להיפגש עם הקהילה. וזה יקרה ב9/8 פרטים בסוף הפוסט של לילך
תודה לילך שכתבת פוסט מכונן, בעיני. כזה שעוד אשוב ואקרא בו.
אומרים שכדי לכתוב טוב, צריך להיות ב-zone.
רק מה לעזאזל זה אומר, להיות ב-zone?
איך את יודעת, שבאמת הגעת ל-zone ולא לאיזה מקום אחר, דומה, שרק מזכיר אותו? איך מזהים את ״המקום״?
מצחיק איך דווקא את הקלישאות הכי גדולות קשה להבין, עד שלא מפרקים אותן לגורמים.
אפשר, למשל, להתחיל בשיטת האלימינציה.
כשאת חסרת השראה, נבולה, מבואסת, ממורמרת, מרוקנת מאנרגיה או באמצע קריזה, די ברור שאת לא ב-zone, ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה. הבעיה היא שלפעמים נדמה לך שאת כן שם – שאת כותבת הכי אוטנטי שאפשר, אבל זה לא לגמרי נכון.
משהו לא עובר כמו שצריך בטקסט, משהו מזייף, קצת צורם, וגם אם תקבלי עליו מחמאות זה לא יהיה בגלל שהוא באמת נגע במקום הנכון, וקשה להסביר למה.
לי אישית לקח לא מעט שנים כדי להבין שה-zone הוא בעצם המקום המדויק שממנו אני מביעה את עצמי בניקיון.
אבל גם זאת קלישאה. מה זה ״ניקיון״?
ניקיון זה כשאין לכלוך או ערפל או וילון כלשהו שמסתיר לך את האמת, שמפריע לראות.
זאת אומרת שקודם כל, עוד לפני שהדלקתי את הלפטופ, אני מקבלת את מי שאני, ולא משווה את הקול שלי לקולות אחרים.
נזהרת שלא לבלבל בין ״השראה״ לבין ״חקיינות״, ולא מנסה לכתוב כמו מישהי שהייתי רוצה להיות, שזה דבר שקורה לכולנו לפעמים.
ה-zone הוא המקום שבו אני כותבת רק כמו עצמי, בקול הכי מזוקק שלי, גם אם הוא פחות מזוקק מקול אחר.
הקול שלי הוא הקול הכי נכון שאוכל אי פעם להוציא מעצמי, ולכן גם אם אנסה לכתוב כמו מישהו שאני אוהבת או מעריכה או מקנאה בו, אני לא באמת אצליח, וגם אפספס את המטרה האמיתית של הכתיבה שלי.
אז אולי השלב הראשון לכניסה ל-zone הוא לקחת את הביקורת העצמית ולהניח אותה בצד. להכיר במי שאני, בלי שיפוטיות.
השלב השני הוא להיות בתשומת לב
תשומת לב לכל מילה שאני בוחרת ולמיקום שלה במשפט, גם אם אני כותבת טקסט מאוד יומיומי.
ותשומת הלב לא נגמרת בבחירת המילים – אני רוצה גם לוודא שאני כותבת מתוך הכוונה הנכונה.
לפעמים הכוונה היא שיחשבו שאת חכמה, מוסרית, או ידענית, או מוצלחת.
לפעמים הכוונה היא פשוט למצוא חן, כי זה מאוד טבעי לרצות שיאהבו את הטקסט שלך, שיאהבו אותך.
ואגב – למצוא חן זה לא רק להתנחמד – כתיבה מתוך כמיהה למצוא חן יכולה גם להיות גם מאוד בוטה וביקורתית, כדי שהבוטים והביקורתיים יחבקו אותך.
לכתוב נקי זה בעצם לפרק את עצמך לגורמים, ואז לאסוף בזהירות כל גורם ולהניח אותו בצד, כדי שתוכלי להתמקד רק בעשייה.
להיות שם במלוא ההתמסרות לטקסט, אבל בלי שהטקסט הזה יהיה ״עליך״.
לכתוב את הרהורי ליבך אבל בלי המחשבות על ״מה זה אומר עלי שאני כותבת כך״.
נקי מרגשי הנחיתות שלך, מהצורך שלך בהכרה, מהפחד שאולי תפגעי במישהו ואולי תיפגעי בעצמך, נקי מחששות שאולי את לא מספיק טובה ואולי יש טובים ממך, נקי מתהיות על מי יקרא, על כמה יקראו, על כמה כסף זה יכניס, נקי מהכול חוץ מהנושא עצמו.
הרי אחרי שזה יהיה כתוב תמיד תוכלי לערוך, למחוק, לשכתב קצת, לשנות.
אבל הבסיס לכתיבה מתוך ה-zone הוא להיות מרוכזת במה שאת רוצה לומר, באמת המזוקקת שלא עברה דרך עיוותי הפילטר האישי שלך אלא דרך הסיפור והדמויות.
הכתיבה הכי נקייה היא זאת שלא מתייחסת לעצמה
איך יודעים שהיא לא? מתבוננים במחשבות כדי לברר עם עצמי מה הכוונה העיקרית שלי.
מה אני הכי רוצה שיקרה? לקבל הרבה לייקים? לכתוב רב מכר? להתפרסם? לקבל ביקורות טובות? להשפיע על הקוראים,
ולא משנה איך?
בשנים האחרונות למדנו למדוד השפעה בדרכים קצת עקומות… כי הרבה רבי מכר, רבי-לייקים, מפורסמים, פרובוקטורים ומהוללי ביקורות – לא בהכרח משפיעים.
וגם אם הם משפיעים – הם משפיעים בצורה שטחית, כאוטית, לא מתוכננת, לא מדויקת.
הדרך הכי טובה להגיע לליבם של אנשים ולשכנע, לשנות אצלם מחשבה, היא לזקק את הקול האוטנטי, את האמירה האוטנטית, מקולפת משכבות של רצייה חברתית ומחנאות ו״רגשי״ ושאיפה להצלחה ואלוהים יודע מה עוד.
בכל פעם שאדם יושב לכתוב הוא מוקף במשוכות בלתי נראות, כי הוא יצור מורכב עם הרבה צרכים ושריטות וכמיהות.
אם המטרה היא לכתוב מתוך כנות פנימית עמוקה, חייבים לעבור את המשוכות.
המון דברים מפריעים לכתיבה, והקול הפנימי הנקי אמנם נמצא במקום הכי פשוט שלנו, ובכל זאת – ממש לא פשוט להגיע אליו.
מה שכן – כשמצליחים להגיע אליו ולהיות בו, התחושה היא כל כך טבעית ומשוחררת, שפתאום לא מבינים מה היה קשה כל כך.
במקום הזה כבר בכלל לא צריך להתגבר על המשוכות, הן פשוט מפסיקות להתקיים.
ברגע אחד הן מתפוגגות לתוך האוויר ונעלמות.
תודה ללילך סיגן על טקסט מכונן.
את הספר כפיות אפשר לרכוש גם באתר עברית, ועבורכן קוד הנחה: lilach17
כמו כן, אפשר לקבל את הפרקים במייל, כל יום פרק חדש, ממש כמו בחלופת המיילים שבספר.
איפה את כותבת? מאיפה הדיוק של בכתיבה בבלוג? אשמח לקרא אותך בתגובות
*******************************
מפגש בלוגריות אודות כוחן של מילים והדיוק בכתיבה, בשיח עם הסופרת לילך סיגן
יתקיים בכפר סבא ב"בית עם מזל" ברחוב רוטשילד 69
בתאריך 9/8/2017 בין השעות 19:30-22:00
בתכנית: התכנסות ושיח אודות כתיבה, דיוק, והשילוב שביניהם, הכוח של המילים, כתיבת בלוגים, כתיבת ספרים והחיבור בין הכותבת לקוראים.
עלות: 80 ש"ח נותרו מקומות בודדים, מי שרוצה להירשם שתשלח לי הודעה.
מספר המקומות במפגש מוגבל ל – 30 בלוגריות. (נותרו 13 מקומות בלבד)
*******************************
סדנת כתיבת בלוג – הסדנא שעושה סדר באיך לכתוב בלוג, איך לתכנן בלוג, מה צריך להיות שם בשביל שהבלוג יעבוד
סדנת SEO – המקום האחרון, אולי הוא שלך?
טל בר
פוסט חשוב. תודה לשתיכן.
כל העצות שלילך נותנת כאן על כתיבה מתוך ה-zone לגמרי מדברות בשפה של מיינדפולנס: חוסר שיפוטיות, תשומת לב, התבוננות במחשבות והתמקדות בכוונה.
זה אומר שדרך טובה להיכנס ל-zone היא לתרגל מיינדפולנס ביומיום או לפני שמתיישבים לכתוב.
אפשר לתרגל מיינדפולנס דרך התמקדות בנשימה, כמו בתרגילים שבפוסט הזה שכתבתי http://saloona.co.il/zmanlinshom/?p=5
או לתרגל כתיבת רצף, כמו שמוסבר כאן
https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A8%D7%A6%D7%A3
וכאן http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/832/875.html
הדבר הכי חשוב בכתיבת הרצף הוא לקרוע את הדפים מיד עם סיום הכתיבה. בשום מקרה לא לקרוא את מה שכתבנו. זה מאפשר לנו להשתחרר משיפוטיות ולתרגל חופש בכתיבה. לא חייבים לעשות את זה בבוקר. אפשר גם לפני שאנחנו מתיידבים לכתוב
khk
לגמרי מתחברת למה שכתבת
קרן בר
המפגש בלוגריות עם לילך היה מרתק. ואת הספר גמעתי בשקיקה. יש ללילך את היכולת לכתוב משפט שעוטף אותך ונספג עמוק עמוק.
לילך
היי קרן… שמחה שקראת ואהבת. כיף לשמוע
נויה קומיסר
הכתיבה הכי נקייה היא זו שמדייקות את הכוונה העיקרית שלי.. איזו מחשבה כנה ומעצימה. מעבר לבחירת מילים מאוד מעניינת שמופיעה במשפט הלכאורה פשוט הזה, אני מרגישה שזה מחבר אותי לכוונה העיקרית שלי כשאני כותבת והיא להיות מובנת. שיבינו מה אני כותבת. שיתחברו להתרגשות שלי . למחשבות שלי. שגם אם לא יסכימו איתי ועדיין ייסחפו באושר שלי ליצור משפטים שהינם הרבה מעבר לחיבור מילים . האושר שלי לחבר בין השכל לנשמה שבי. תודה לראיון נפלא.. ולחיבור לסופרת מיוחדת. מחכה כבר ל 9.8 איתה איתך ותודה שהזמנת אותנו לערב שכזה. כן ירבו. זכינו
לילך
מאוד מזדהה עם מה שכתבת.
בעיני טקסט שמצליחים להזרים לתוכו את הרגש, התרגשות, היסחפות – הוא טקסט שמצליחים להפיח בו חיים.
אביטל אנגל
כמה זה מדוייק, להיות את בעצמך ולא לנסות לחקות אחרות או למצוא חן…..תודה על זה
לילך
נורא טבעי ואנושי שזה יקרה, מצד אחד יש לנו כמיהה לבטא את הייחוד שלנו ומצד שני רצון עז להשתייך
נטאלי
וואו בהחלט פוסט מעורר ומאיר.
אפשר לקחת אותו לכל נישה של התפתחות, התבוננות ועשייה בחיים.
במיוחד המשפט : "הקול הפנימי הנקי אמנם נמצא במקום הכי פשוט שלנו, ובכל זאת – ממש לא פשוט להגיע אליו". כל כך מתחבר לי לעולם היוגה והפילוסופיה היוגית.
תודה.
תמרי
פוסט מדוייק לי לחלוטין.
התחברתי לכל מילה ומילה בו כי כך גם אני כותבת. כל פסקה של לילך נוגעת בי חזק .
אני כותבת מהמקום הכי נקי שלי. הכי צלול.
תמיד אומרת שכשאני כותבת אני מזקקת את הקול שלי עד שהוא נקי מכל מסך, ערפל או חומרים לא רצויים, יש לי מעבדה מיוחדת לזה והיא הבטן שלי.
לא פשוט למצוא את הקול שלנו, משימה לעיתים לא פשוטה. תהליך. ארוך, קצר. אבל כשמוציאים יודעים שזה הוא. שהוא כאן.
תודה לילך על הפוסט המצויי והמילים הנכונות החשובות והמדוייקות!!
לילך
תודה לך תמרי
לילך
קלעת בול. אני מתרגלת יוגה כבר 19 שנה 🙂 וזה אכן נכון לכל עשייה, לא רק לכתיבה