[sz-youtube url="http://www.youtube.com/watch?v=Sd86ALL8jO0" /]

כדאי להשקיע 17 דקות מהזמן שלכם, מארוחת הצהרים במשרד אפילו, כדי לצפות בסרטון הזה.
בכללי, מה שהוא אומר: (ציטוט נלקח מפה) "גודין קרא בו לכל קורא ליהפך למנהיג. כבר אז הוא טען כי האינטרנט הוא מחולל המהפכה האזרחית-צרכנית הגדולה ביותר שידענו. אך במקום להתייחס להיבט השיווקי של העניין, כפי שעשה בספרו האחרון, כאן נתן גודין את הבסיס לתיאוריה: האינטרנט יצר שבטים של אנשים, שבטים בגדלים שונים, שנוצרו על ידי אנשים עם מכנה ומטרה משותפים. הרשת, שמאפשרת לאותם שבטים להתקיים, היא גם זו שמולידה את המנהיגים הבאים. אותם אנשים שצומחים מלמטה מובילים את השינוי ומפיצים את הרעיונות והתפישות של השבטים שלהם בעזרת כלי המדיה החדשים שהרשת הולידה."

האם כל אחד יכול לכתוב בלוג?

לאחרונה אני מקבלת פניות רבות בפיסבוק, בבקשה לעזרה בפתיחת בלוג. בלוג אישי או מקצועי, כזה שמיועד למיתוג עצמי או לדחיפת העסק. העיקר – אנשים רוצים לפתוח בלוג. ושואלים אותי שאלות בנושא.
השאלה הראשונה שאני שואלת את אותם אנשים – מה המטרה של הבלוג שלך? למי הוא מיועד? איזו בשורה הבלוג יביא לקהל שלך?
ורק אחרי שאותם אנשים עונים לעצמם על השאלות הללו, אני בהחלט מתפנה לעזור להם. כי אני חושבת שבלוג זה כלי מופלא, נהדר, המצאה גאונית, שבעזרתו אנחנו יכולים רק להשתפר.

כל אחד יכול לכתוב בלוג, כל אחת יכולה לכתוב בלוג. לא בטוח שהבלוג יזכה לתהילת עולם בשנה , שנתיים, שלוש הראשונות, אבל כל פוסט הוא הזדמנות ליצירת קשר, להוביל דיעה, ליצור שינוי. גם אם הבלוגרית קובעת שעליה לכתוב פעם בשבוע, ולו רק כדי להשאר במיקום גבוה במנועי החיפוש של גוגל, יתכן כי ההתמדה יוצרת לה את ההזדמנות לדבר הגדול הבא.

מחקרים רבים מראים, כי עצם הכתיבה העצמית, של היומן האישי, היא דרך מצוינת להתפתחות אישית, לזיקוק הרעיונות, למציאת האני, ולאחר מכן ליצירת קשרים, למציאת אנשים בעלי כשרון משותף, או בעלי תחומי ענין משותפים.
עם הזמן הבלוגרים מוצאים את השבטים שלהם – אם זה שבט הקוראים או שבט הכותבים. ולשבטים יש יכולת השפעה.

באיזו מערכת הכי כדאי לכתוב בלוג?

חלק יגידו וורדפרס, חלק יגידו בלוגר, ואחרים יגידו פורטלים. האמת, זה קצת משנה, לפי תחומי הענין, ולפי המטרות של הבלוג, אבל אם יש בך את הרצון המיידי לכתוב בלוג, ואת יודעת על מה את רוצה לכתוב, קחי את המערכת הקלה ביותר לשימוש על ידך, ותתחילי לכתוב. בצד, על ניר, תכתבי את המטרות של הבלוג שלך, תפרטי לאן את רוצה שהבלוג שלך יגיע, לאיזה קהל, איזו התיחסות תתני לקהל שלך, מה השינוי שאת רוצה לעשות בעקבות הבלוג שלך – שינוי אצלך, או אצל האחרים. ותתחילי ליישם את זה באמצעות הבלוג.

חברה ישנה, שיש לנו קשר דם (הכלב שלה נשך אותי באוזן כשהיתי בכיתה ג, ואחרי שעברתי דירה בכיתה ד הקשר ניתק) יצרה איתי קשר לאחרונה, וכתבה לי "תודה שחשפת בפני את עולם הבלוגים, בזכותך פתחתי בלוג". ובפוסט השני שלה, היא מתארת משהו שמפריע לה, ואין לי ספק שגם לאחרים נוספים, ולכן – סלונה (בו היא פתחה את הבלוג שלה) החליטה לקדם את הפוסט שלה בעמוד הראשי של האתר ובעמוד הפיסבוק.

פוסט שני שלה וכבר הוא מקודם בעמוד הראשי – זאת הובלה, זאת מנהיגות, זאת התחלה של משהו שמפריע לה, ולאחרים. עכשיו, כל מה שצריך זה להמשיך ולעשות עם הנושא משהו. כמו שסת' גודין אומר " אל תהיה מובל כצאן, אל תשתוק לגבי "חוקים" שלא מוצאים חן בעיניך, תגיב, תדבר, תפעל, תמצא את האנשים שזה מפריע גם להם ויחד תצרו תנועה של שינוי, זה חשוב, אנחנו צריכים להתארגן סביב זה". בלוגרים יכולים להתחיל את השינוי, על ידי העלת המודעות של הנושאים שמפריעים להם, לציבור הקורא.בדרך כלל, אם זה נושא מספיק "חם" שיוצר "בז", המדיה המסורתית גם כן תגלגל את הסיפור הלאה, ותעביר לציבור ה"לא קורא".

היום, במשך ארבע שעות של עבודה, הספקתי לדבר עם אנשים שונים, על נושאים שונים בטלפון, בסקייפ, בגוגל הנגאאוט, בצ'אט במייל ובלינקדאין. וכשסימתי, הבנתי שמה שעשיתי היום זה פשוט לקשר בין רעיונות שיש לאנשים שונים, ובין אנשים נוספים שיכולים לעזור לאותם אנשים. חלקם היו בארה"ב, חלקם באירופה, חלקם בארץ, וחלקם בהודו. קישרתי בין אנשים שונים, שיש להם ענין משותף מסוים, שיכולים לעשות משהו ביחד, להוביל שינוי, אפילו קטן, אבל משמעותי, להם ולשבטים שלהם. ואיך אותם אנשים מכירים אותי? רק מהבלוגים שלי, מעמודי הפיסבוק שלי, ומהפרופיל שלי בלינקדאין.

סת' גודין אומר "אנחנו יוצרים שינוי, לא על ידי הזרמת כסף לחברה, אלא על ידי הובלת רעיון, אלו הם שבטים שמשנים את החברה ,את הפוליטיקה, שיכולים לאחד קבוצות גדולות של אנשים כי הם רק רוצים להתחבר בגין ענין משותף" בדיוק בגלל זה אני אוהבת את עולם הבלוגים, וארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות באינטרנט וברשתות החברתיות, כי שם, אנחנו יוצרים את השבטים ומובילים לשינוי, לרעיונות לצאת לפועל, לזרימה של עשיה.

אז על מה כתבתם היום פוסט?

וחוב מפוסט קודם. קיבלתי מספר מסרים בנוגע לשימוש בבלוגים במערכת החינוך (למה לא פה בתגובות?? למה?) בכל מקרה, הנה כמה מהתגובות המענינות שקיבלתי:

1. מנהלת מגמת תאטרון בבית ספר תיכון בהרצליה כתבה לי :" כך אני משתמשת באינטרנט עם תלמידים, יש לי כמה קבוצות סגורות ובהן מתחוללת פעילות לימודית ענפה, הבלוגים – לא מתאימים לכל תלמיד (לא לכולם יש כישורי כתיבה מפותחים) אבל בקבוצה יש שיתוף ואפשרויות רבות, בינהן גם לכתוב , לדוגמא פוסט שכתב תלמיד שלי לאחרונה בקבוצה: "עוד קצת, עוד פוש אחרון והכל הולך להיגמר, עברתי כל כך הרבה במהלך שנתיים, סיום השנה שלי מגיע מחר ולא עוד 3 חודשים. לכל התחלה יש סוף לצערי, וגם לזה.
גדלתי שם, התבגרתי שם למדתי לצחוק על עצמי, למדתי שלבכות זה בסדר, למדתי להיות מאורגן (קצת), למדתי שאני מוצלח, למדתי לאהוב את עצמי עוד יותר, בורכתי בכישרון, שהתפתח במהלך השנתיים וקצת האלה, מהצוות טכני בכיתה י', שכולם שם נראים מפחידים, ואני כמו טלה קטן מתרוצץ בין זה לזה בין זה לזה לא יודע איפה ימין ואיפה שמאל, לעומת היום. עברתי תהליך, תהליך שהסיום שלו מאוד חשוב אך לא כמו הדרך, את הדרך הזו לא עשיתי לבד, עשיתי יחד, יד ביד, עם עוד אנשים, עם עוד חברים שעמדו לצידי וצחקו ועודדו כשהייתי צריך אנשים שאיתם אני מחר עולה על הבמה, המשפחה השניה שלי, תודה על הכל, לא אשכח אף אחד מכם למשך כל חיי, מה שהשגתי בתיאטרון שום מקום אחר לא היה יכול לתת, זה כל כך עצום שכבר אי אפשר לתאר זאת במילים, כל העולם במה וכל בני האדם רק שחקנים הם, הבמה היא התרופה לכל מחלה, כשאני על במה משחק דמות, באופן אירוני מרגיש הכי אני שיש, על הבמה אני הכי אמיתי, ונכון שהמקצוע הזה יותר קשה מאחרים מבחינה פיזית של זמן, אבל הוא שווה כל רגע, כי בכל רגע אתה לומד משהו על עצמך, אתה הופך להיות מודע לעצמך ומבין שיש שני אנשים שאתה אחראי עליהם, אתה שבהווה ואתה שבעתיד, התבגרתי ולמדתי דברים שלא היו מלמדים אותי במקצועות אחרים זו היא האמת, התיאטרון מוציא בני אדם מוכנים לעולם שבחוץ, נגמרו לי המילים, רק ניצוץ נשאר, ניצוץ שלא יכבה לעולם ועל כך אומר תודה.
ותלמיד אחר כותב ביום שאחרי הפקת י"ב :הו. היום שאחרי. קשה היה לקום ולהרגיש.. את הריקנות. בלי תיאטרון פתאום. איפה הייתי אתמול, ואיפה היום. אנשים התריעו בפני היום הזה, הנה הוא פה. אבל זה לא מדכא. חתמתי תקופה נפלאה של עשייה שהחלה עוד ביוד, והסתיימה בחיוך גדול אתמול. חיוך אדיר של שמחה. תם ונשלם עוד פרק משמעותי. יחי האומנות, יחי משפחת תיאטרון, יחי החיים.
לדעתי זה ממש נהדר, לא צריך בלוג, אפשר לכתוב הכל על קיר הקבוצה

אני כתבתי לה בתגובה, שאין ספק שהפיסבוק הוא כלי נהדר, אבל היתרון של בלוג, הוא בארכיון שנשמר לאורך זמן. אותו תלמיד, בעוד שנתיים שלוש, אולי ירצה להזכר בתחושה שלו, לאחר ההפקה, יהיה לו מאוד קשה למצא את השרשור הרלוונטי בקבוצה. ועם זאת הוא כתב מדהים!! כל כך יפה לקרא את זה.

כתבה נוספת אודות השימוש בפיסבוק במערכת החינוך, ניתן לקרא פה

ופרויקט אינטרנטי מדהים, שמאפשר שימור התרבות העברית, ניתן לקרא פה

חוץ מזה ניתן למצוא בתפריט מצד ימין גם 'פוסטים אחרונים' ו'ארכיון' של פוסטים בסדר כרונולוגי של תאריכים. בכל פעם שהתלמיד רוצה לכתוב פוסט חדש הוא לוחץ על כפתור 'Add New Post' ומסמן וי ברובריקה של המקצוע המסויים המופיע ברשימה של מקצועות בתפריט מימין. כך הפוסט נשלח ל'כתובת הנכונה'. אפשר להוסיף מקצוע לרשימת המקצועות ע"י לחיצה על לינק בשם 'Add category'. למורים יש גישה לבלוגים של התלמידים ולתלמידים יש גישה לבלוגים של חבריהם.הם לרוב לא מגיבים למה שהחברים שלהם כתבו ולא מתבקשים לעשות זאת. רק ב-Creative writing התבקשו לעיתים להגיב על כתיבה של חבריהם לכיתה. הבן שלי אמר לי שלפעמים כשלא ידע כיצד לבצע מטלה מסויימת או לענות על שאלה הוא בדק כיצד ילד אחר עשה זאת בבלוג שלו וזה עזר לו. בימי הורים הילדים מראים להורים סקירה של עבודות נבחרות באמצעות הבלוג בנוכחות המורה בפגישה. השנה הם כמעט ולא עובדים עם זה. לכל ילד יש אייפד והם שולחים את העבוודות למורים באמצעות אי-מייל.ומוסיפה, כשעשיתי הסבה להוראת אנגלית, היה קורס בשם 'שימוש באמצעים טכנולוגיים בהוראה' שהיה מבוסס על בלוג. נדרשנו להגיב על פוסטים של עמיתים לקורס והציון על שעורי הבית היה ניתן רק אם הגבנו. זה היה כל כך מעצבן, אני זוכרת שהייתי מגיבה ללא חשק, ממציאה תגובה כשלא היתה לי אחת רק כדי לצאת ידי חובה. מאד קשה לעבוד עם זה באופן שייצור מוטיבציה, כלומר צריך להקדיש לזה מחשבה עמוקה."

אני בהחלט מסכימה, שלהכריח להגיב זה שיטה לא מוצלחת, וקצת לא ברור לי הראציונל. אבל, אין לי ספק, שעם הדרכה נכונה של האפשרויות בבלוגים, אפשר להגיע לתוצאות מדהימות.
מישהו מכיר בית ספר שמוכן לעשות את הניסוי הזה? שישלח לי את הטלפון, ואנסה לבנות איתו תכנית פעולה.