אין לי קוראים, אף אחד לא מגיב, הסטטיסטיקות לא טובות, יש אחרות שעושות את זה יותר טוב ממני, אין לי זמן, אין לי חשק, לא שווה לי.
כל כך הרבה תירוצים לעזוב את הבלוג. הרי בהתחלה זה לא מתגמל, לוקח המון המון זמן מהיום ומהלילה, לפעמים פוגע בזוגיות ובמשפחה, ובסופו של דבר אף אחד לא קורא.
ואת חיבת לכתוב, פשוט חיבת. זה כמו טיפול פסיכולוגי, שיחה עם חברה טובה, פורקן.

רגע, לפני שאת מתיאשת מכתיבת הבלוג, ורוצה לעשות אנפבלישד לכל הפוסטים, כדי שלא יראו את הפאדיחה של בלוג פיל לבן, חכי.
תחשבי רגע כמו מי את רוצה להיות, מי הבלוגרית שנותנת לך השראה. מצאת אותה? יופי.
עכשיו לכי לבלוג שלה, תחפשי את הארכיון, תפתחי את הפוסט הראשון ותתחילי לקרא.

הפתעה.

הפוסט הראשון לא נראה כמו הפוסטים שאת עוקבת אחריהם עכשיו. נכון?
תמשיכי לקרא פוסט אחר פוסט, רשומה אחר רשומה ותגלי, שגם הבלוגרית שאותה את מעריצה עברה שינוי, תהליך, חיפוש, שאלה שאלות, פנתה לקוראים, התלבטה, ניסתה דבר אחד, עברה לדבר שני ולאט לאט את מבינה שהפוסטים הופכים להיות הפוסטים שאת רגילה לראות.
תסתכלי על התאריך שבו פורסם הפוסט – הבלוגרית כנראה עברה כבר כברת דרך, אולי חצי שנה, אולי שנה, אולי שנתיים לקח לה זמן עד שהיא מצאה את הדרך את הקוראים, את הנישה שלה את השפה שלה.
אני ממליצה גם לסמן לך דברים שאהבת בבלוג שלה, דברים שאת יכולה לאמץ לבלוג שלך, שיראו מתאימים גם לדרך שבה את חושבת על הבלוג והכתיבה שלך. הכוונה היא לא לגניבת תכנים, חס וחלילה, אלא פעולות שהיא מבצעת כדי להגביר חשיפה, פניות שהיא מבצעת לקהילות שונות, פיתוח רעיונות יצירתיים כדי להגביר קהל.

מה הסוד? כנראה שהתמדה. כן, כמו בדיאטה. לא קל. בטוח שלא קל, כי כמו בדיאטה רק את מרגישה את השינוי והמאמץ של לעמוד בדיאטה,  ואילו הסביבה לא יודעת, לא מרגישה, לא רואה את השינוי.
ולפעמים את יורדת במשקל ולפעמים לא, צריכה למצא את הדרך שבה הכי קל לך לעמוד בדיאטה.
ולאט לאט מתחילים לשים לב,בהתחלה מהססים "תגידי, את עושה דיאטה?" ואחר כך באות המחמאות " וואו איזה יופי ירדת במשקל", ובסוף מגיע גם הפרגון "תמשיכי ככה, את מודל להערצה"".

לכתוב בלוג זה ממש כמו לעשות דיאטה. בהתחלה אף אחד לא יודע, לא קורא, את מרגישה שרק את בסיפור הזה, ורק אם מתמידים וממשיכים לכתוב ולכתוב ולפרסם פוסט אחר פוסט, רק אז יגיעו קוראים, תפוצה, פתאום ירשמו לבלוג שלך כמה קוראים קבועים, יתחילו להגיב, הבלוג יכנס לקבוצה של בלוגריות בתחום, יתחילו לעשות שיתופי פעולה, המלצות, פרגון, רעיונות חדשים יצוצו לך, התרחבות של הבלוג. ופתאום, בלי לשים לב, הבלוג שלך הופך ללב הענין.

מספר בלוגריות שראיינתי, הכרתי אותן כבר שהן היו באמצע הדרך. ולפני הראיונות שאני מבצעת אני קוראת מהתחלת הבלוג – כן, כן מהפוסט הראשון, עד הפוסט האחרון. לפעמים אני ממש מתרגשת לקרא  את האבולוציה שהבלוגריות עוברות במהלך השנים. 
רוב הבלוגריות  לא ידעו לאן הבלוג יוביל אותן, לא היה להן חזון ברור בתחילתו של הבלוג, החזון נבנה עם הכתיבה והבניה של הבלוג עצמו. ולכן כח ההתמדה הוא זה שבונה את הבלוג. ההחלטה לכתוב ולכתוב ולכתוב בנתה את הבלוגריות, את הדמות שלהן את המיתוג, השפה, ההתנהלות מול הקוראים.
באינטרנט יש אפקט פרפר, היום את כותבת ומחר מגיעה הזדמנות. ככל שתכתבי יותר ותתמידי בכתיבה כך משק כנפי הפרפר האינטרנטי ינועו בחוזקה יותר ויותר.

סוד מספר 1 של הבלוגים – התמדה