וני, בלוגרית אמריקאית, החלה את הבלוג בעקבות השינוי התזונתי שהיא עוברת, ולאחר שנתיים בלבד, הבלוג גרם לשינוי דראסטי בהתנהלות של רשתות המזון הגדולות בארה"ב.

איך היא יצרה קהילה? איך התפתח הבלוג? איך היא עברה משכירה לבלוגרית במשרה מלאה? ואיך הבלוג השפיע על רשתות המזון הגדולות בארה"ב?

אבל לפני זה – וואו כמה פוסטים יש לי בקנה, ועם זאת, תאלצו לחכות כנראה רק אחרי יולי לפוסט הבא כי אני אמורה לסיים את השיפוץ ולעבור דירה ממש בסוף החודש. יאייי. מעניין כמה זמן יקח לחברת הכבלים והאינטרנט לסדר את הענינים…

ולענינינו. קראתי ראיון סופר מרגש ומעורר השראה של בחורה אמריקאית מקסימה, שהלכה עד הסוף עם התשוקה שלה, ובאמריקה, כמו באמריקה – כשעושים בלוג עם כל הלב, הוא גדל, וכך נוצר גם עסק מהבלוג.

אז נכון, יש לה מליוני קוראים, ונכון, המותגים בארה"ב מתיחסים לבלוגרים כמקצוע, ונכון, החשיפה היא מטורפת בשפה האנגלית, אבל, זה לא אומר שאנחנו לא יכולות גם כן להיות מדויקות לנו, לעשיה שלנו, לנישה שבה אנחנו כותבות.

את כל גישת ה"איך לעשות כסף מבלוגים" אני פחות מחבבת, כי לדעתי, זה בכלל לא הענין (כן, כן, יש בטיוטא פוסט שנוגע בענין הזה של לעשות כסף מבלוג). הענין שאני אוהבת בבלוגים זה היכולת המופלאה שלהם לפתח אותנו למשהו שכל כך נכון לנו. אם זה כרטיס ביקור אינטרנטי, אם זה התפתחות אישית, אם זה התפתחות עסקית ופיתוח קהילה ועוד.  ולכן, היה לי מענין לקרא על ההתפתחות של אותה בלוגרית.

אז נתחיל? את הראיון תרגמתי (לא אחד לאחד, אלא עקרונות חשובים) מהאתר הנחמד social media examiner, שמומלץ בכלל, למי שמתעסק במדיה חברתית.

הסיפור של וני – איך בלוג אחד מתחיל תנועה גדולה?

הוריה של וני היגרו מהודו לארצות הברית מייד אחרי שהם התחתנו. הדבר הראשון שאביה של וני הציג לאמה היה המבורגר של מקדונלד'ס. (כל כך התחברתי לחלק הזה, גם אנחנו, כשהגענו לארה"ב, נתקענו בלי אוכל, והסופר היה סגור אז אמרנו לעצמנו, יאללה נשים בGPS מקדולנדס. מה אומר, איכס, זה היה פשוט איכס…זהו, מבטיחה לנסות להפסיק להפריע).

כידוע, פרות קדושות בהודו ולכן האמא של וני מעולם לא אכלה המבורגר בעבר וההמבורגר פשוט עשה שוק למערכת שלה. התברר שמזון אמריקאי ואמא של וני לא מתחברים בצורה מיטבית ולכן היא החליטה להשאר עם האוכל ההודי שהיא מכירה.

עם זאת, כהורים מהגרים, הם נתנו לוני ולאחיה לאכול מה שהם רוצים, העיקר שירגישו שייכים.

כתוצאה מכך, וני סבלה רבות מבעיות בריאות כילדה: אקזמה, אסטמה, אלרגיות וכאבי בטן. היא לא קישרה אותם למזון, היא חשבה שהם היו במידה רבה ענין גנטי, משום שגם אחיה סבל מבעיות בריאות.

בגיל 30 היא אמנם הצליחה מאוד בקריירה, אבל סבלה מעודף משקל ובעיות בריאות בעקבות תזונה לקויה, שבסופו של דבר גרמו לדלקת חמורה בתוספתן ואשפוז בבית החולים.

אני יודעת, אמרתי שאני לא אתערב, אבל אני כל כך מזדהה עם האוכל הנוראי שיש בארה"ב, אתן יודעות מתי הבנתי את זה? כשפעם אחת קנינו לחם במאפיה בחנות "רוסית אורגנית", והשארנו, כרגיל את הלחם על השולחן. בלחם האורגני זכינו לעובש אחרי יומיים, ואז נפל לנו האסימון, שבמשך חצי שנה אנחנו אוכלים לחם ארוז מהסופר, שגם אם הוא נח לו על השולחן במטבח במשך שבועיים וחצי, כלום, פשוט כלום לא צומח עליו והוא אפילו לא מתייבש. זאת היתה קריאת התעוררות מטורפת ומעוררת בחילה. כמות התוספים ששמים שם בלחם….

לאחר ההחלמה, וני חזרה לעבודה והחלה במקביל לחקור את נושא הבריאות והתזונה. היא רצתה פשוט להרזות ולחיות חיים יותר בריאים.

וני החליטה ללמוד על מרכיבי המזון שלה, מה האינטרסט של חברות המזון להוסיף את המרכיבים הללו ומה הקשר בין המרכיבים למזון המקורי. במהלך המחקר וני גילתה את החומרים הכימיקלים שחברות המזון מכניסות לאוכל ומה ההבדל בין מזון מעובד ובין מזון אורגני מבחינת תוספי מזון, טעמים וחומרים מזינים.

וני  מתחילה לכתוב בלוג

מקרה הדלקת בתוספתן של וני התרחש לפני 14 שנים, אבל את הבלוג היא החלה לכתוב לפני 4 שנים. הוא נקרא foodbabe.com ותכליתו היתה לכתוב על אימוץ הרגלי אכילה בריאים .

וני החלה לכתוב בלוג מכיוון וחבריה ומכריה לעבודה ביקשו ממנה לכתוב את הבלוג ולשתף בידע שלה. (כמו במודל שחקרתי של התפתחות הבלוג מתחביב למקצוע מכניס, יש חשיבות קריטית לקהילה בכל התהליך של פתיחת בלוג וכתיבת בלוג).

גם בבלוג של וני יש תהליך של התפתחות, הוא לא התחיל מהנקודה בה הוא נמצא כעת, וזה היופי של הבלוג, הוא מאפשר לבלוגרית להתפתח יחד איתו.

בהתחלה וני כתבה על האוכל בחוץ שהיא אוכלת במהלך נסיעות מהעבודה. היא המשיכה לכתוב גם מתכונים וגם לתאר את האופן בו היא מצליחה לשמור על הגזרה, ולהעלות את קצב הלב תוך כדי תרגילי כושר. שימו לב, הוידאו נראה אפילו די אומלל, ככה בדיוק מתחילים – בהתחלה 🙂 מפה יש רק לעלות. (הוידאו עלה לערוץ יוטיוב ב2011, מאז היא עשתה כברת דרך).

נקודת ההתפתחות של הבלוג

ברגע שוני הבינה שיש לבלוג שלה עוד קוראים מעבר לחבריה ובני משפחה שחיפשו מידע על המזון ורכיביו, היא החליטה לעשות חקירות. וני רצתה לשתף במידע חדש וחדשני את הקהל שלה, והחליטה להתחיל מחקר כדי לגבות אותו.

ב2012 אחת החקירות שהיא עשתה נגעה לרשת המזון המהיר צ'יפוטלה, ששמה לה כערך עליון את החומרים הטבעיים שהיא משתמשת בהם במזון. (ממליצה לכם לצפות בקפיינים הדיגיטלים שלהם , אלופי עולם).

וני הלכה לכל סניף של צ'יפוטלה בכדי לבקש מהעובדים את רשימת רכיבי המזון שכתובים על אריזות המזון בהם הם משתמשים, אבל לשווא. היא רצתה לחשוף לציבור את הכתוב מאחורי האריזות, אבל לא היתה לה גישה לכך. היא כתבה על כך פוסטים זועמים בבלוג.

הקוראים של וני החליטו להצטרף אליה למאבק (כך החלה התנועה של מזון מוסדות בריא והנגשת הרכיבים לציבור), ו2000 איש חתמו על עצומה לשחרור המידע אודות רכיבי המזון של צ'יפוטלה לציבור.

ההשפעה של הבלוג על רשת צ'יפוטלה

מנהל התקשורת של צ'יפוטלה, כריס ארנולד, פנה אליה, התנצל ואמר כי החברה תפרסם את החומרים באינטרנט. אבל לפני כן,  הם רוצים לשנות חלק מהמרכיבים. לאחר שישה חודשים הוא שלח לוני מייל עם המילים "טדה" והוסיף את רשימת מרכיבי המזון של  צ'יפוטלה.

וני מוסיפה שהם הראשונים בהיסטוריה שפרסמו את רשימת המרכיבים באינטרנט, ובנוסף, הם רשת המזון הראשונה שהורידה את מרכיבי המזון המהונדס גנטית מרכיבי המזון. הם ממש לקחו את העצומה צעד אחד קדימה.

וני הופכת לבלוגרית במשרה מלאה

הטראפיק של וני עלה משנה לשנה. בשנה הראשונה של הבלוג, הבלוג נהנה מסך של 11,000 מבקרים . בשנה שעברה , היו לוני 54 מיליון מבקרים בבלוג .(כן, כן, בלוג באנגלית…)

בשנה וחצי הראשונות של הבלוג, היא המשיכה לעבוד במשרה חלקית ולא הרוויחה ממנו הכנסה. מחקר המזון היה לחלוטין חלק מהתשוקה שלה לדבר. בסוף 2012 וני התפטרה מעבודתה כי היא הרגישה שהבלוג הופך לתנועת מזון והיא נדרשת להשקיע יותר מזמנה. בין היתר היא שינתה את מראה הבלוג ואת הפורמט שלו. בין השינויים היא מיתגה את הבלוג בתמונות שלה, ולא בתמונות מאוירות, כפי שהיה בהתחלה. היא הרגישה שחלק מהמיתוג של הבלוג הביא לכך שאנשים התיחסו ברצינות למה שהיא עושה, ולה זה נתן יותר ביטחון לשתף את הסיפור של הדרך שלה, בצורה יותר אישית.

 לאחר חודשיים, היא החליטה לקחת על עצמה פרויקט עצום ולעתור נגד הוספת צבעי המאכל הלא טבעיים של רשת המזון הענקית kraft מהמק אנד צ'יז. (אחד הדברים הכי הכי הכי טעימים שיש באמריקה…)

הקמפיין של וני נגד קראפט שם אותה באור הזרקורים של התקשורת האמריקאית. היא התראיינה כמעט בכל כלי תקשורת מרכזי. וני מצינת שזה היה גם מרגש וגם מפחיד.

באותו החודש , וני קיבלה הכרה עולמית וקיבלה אלפי מכתבים מהורים ברחבי העולם שהודו לה וסיפרו שהם הוציאו את כל צבעי מאכל המלאכותיים מתזונת הילדים שלהם בזכותה וכי הבריאות של ילדם השתפרה בזכות הבלוג שלה.

איך וני מתמודדת עם הקשיים?

וני לא חשבה להפוך ולהיות אשת דעת קהל בתנועת מזון מסוג זה. לדבריה, הרבה אנשים רוצים שמערכת המזון תישאר אותו הדבר, כי כל כך הרבה כסף מעורב בתחום.

ישנם שני סוגים של מבקרים. מבקרים שהופכים אותה לחזקה וטובה יותר כתוצאה מהביקורת שלהם. ויש גם מבקרים שמשמיצים או שרוצים לקבל פירסום מהשם שלה או שיש להם אינטרסט לשמור על מערכת מזון קלוקלת. מבקרים אלה הם גם חלק מהמסע שלה.

אחד הביטויים האהובים על וני הוא ביטוי בודהיסטי שאומר: "לא בוץ, לא לוטוס." בלי המאבק אין התקדמות. פשוט צריך לקבל את העובדה שהמאבק הולך להיות שם. הרעיון הוא לא לפחד מהמאבק. צריך להבין שיש משימה הרבה יותר גדולה בחוץ ושיש אנשים מאחוריך. יש יקום והוא הגב שלך. "כל זמן שהמטרה שלך היא לעזור לאנשים, אף אחד לא יכול לעמוד בדרך ", אומרת וני. "ואם הם ינסו, כל מה שצריך זה להמשיך ולא לתת להם להסיח את דעתך."

וקצת מאחורי הקלעים על הפצת הבלוג של וני

וני משתמשת בפוסטים כתובים, בתוכם היא משלבת תמונות , שעליהם היא גם כותבת את עיקרי הדברים.

לדוגמא:

כמו כן היא אוהבת להשתמש בסרטוני וידאו קצרצרים, היא אומרת שלפעמים רשתות טלויזיה פשוט לוקחות את סרטוני הוידאו שלה ומשתמשות בהם במקום לראיין אותה ישירות. היא מפיצה באמצעות הטמעת סרטונים ביוטיוב, בבלוג ובפיסבוק.

היא אוהבת לבצע פוסטים אורחים אצלה בבלוג ובבלוגים אחרים, ככה היא מצליחה להגדיל את רשימת התפוצה שלה

ועמוד פיסבוק – הוא מאוד אוהבת להפיץ את התכנים של בפיסבוק. בהתחלה היא סמכה עליו בתור המפיץ הרשמי, אבל הבינה שאין כמו רשימת תפוצה, בה היא החלה להשתמש בשלב בו היא לקחה ברצינות את הבלוג שלה.

אני מאוד אוהבת סיפורי בלוגים שעושים שינוי גם בחיי הבלוגריות וגם בחיי הכלל, ובמיוחד שינוי חברתי מהותי.

לפני כשנתיים כתבתי על הבלוג never second של ילדה בת 9 מאנגליה, באמצעות הבלוג שלה גייסה כסף לבניית מטבח וחדר אוכל לילדים רעבים באפריקה. סיפור שמלווה אותי עד היום בזכות אפקט הפרפר שבו.

אהבת את הפוסט? שתפי והעבירי לחברייך בפיסבוק, שיהנו גם הם 🙂

ועכשיו אליך- האם את אוהבת סיפורי השראה כאלה? מה את לומדת מהסיפור של וני?