5 עובדות מעניינות אודות קיפודים

1. יעל מגדלת 3 קיפודונים חיילים. שלישיה. וואו!
2. יעל היא אמנית רב תחומית – בעצם, כל דבר שעובר תחת ידיה הופך לפלא.
   (קרמיקה, ציור, תפירה, נגרות, עבודות ניר ועוד ועוד ועוד)
3. הדבר היחיד שמנע מיעל לחזור  לנגן בגיטרה היה בנית הציפורנים.
   לאחר 3 שנים הגיטרה ניצחה והציפורנים הוסרו לאחר כבוד.
4. יעל אוהבת חללים קטנים שבהם היא עושה סדר ורה ארגון, בדיוק כמו בפינת היצירה שלה
5. הבית של יעל הוא ההשראה שלה. לא פלא. תראו איזה יופי של דבר.

איך קיפודים נולד?

*קצת לפני הבלוג – כל ענין היצירה התחיל בפרויקטים של מתנות למשפחה.
מתנות יומולדת להורים, לימי נישואים, פרויקטים יצירתיים ולאורך זמן, ובתחומים רבים ושונים.
כשאמא שלי היתה בת 70 הכנתי את פרויקט שירת האבנים המרשים

*כניסה לעולם האינטרנטי – הרגשתי צורך להתיעץ בנושא של דבק מפיות ונכנסתי לפורום של ynet.
בהתחלה בשם לא מזוהה, ולאחר מכן פשוט התחלתי לעקוב אחרי הפורום וגיליתי עוד משוגעים כמוני.
הפורום סיפק תחושה של זה בסדר להתעסק בשטויות בלתפור, יש עוד אנשים כאלו.

* התחלה של חברות אמיצה – אחרי המון זמן של חברות סמויה, הפורום התארגן למפגש,
אז כתבתי שם "יופי, שיהיה לכם בכיף"
ומנהלת הפורום (שהיום היא חברה טובה שלי) כתבה "רגע רגע, מי את? למה שלא תצטרפי, למה את לא באה?"
ולאחר מכן, הכל היסטוריה!

*פתיחת הבלוג קיפודים – אחרי המפגש יצאתי מהמקלדת והחלטתי שגם אני פותחת בלוג.
למה? כי ראיתי במפגש שכולם נורמלים, לא פחות טובים ,לא יותר טובים, נורמלים.
כמוני.
כשמכונת התפירה החדשה שהזמנתי הגיעה מחו"ל, תפרתי בובת ברווז שהוא הפוסט הראשון אצלי בבלוג.

איך האינטרנט משפיע על תהליך היצירה?

*אינטרציה עם יוצרות נוספות באינטרנט – כשגיליתי את העולם האינטרנטי, מה שמצא חן בעיני מאוד היה ענין ההחלפות.
ההחלפות מדרבנות אותי לעשיה, למחשבה, לתהליך של פרויקט יצירתי.
עד שנכנסתי לענין ההחלפות בינינו, הייתי עושה 4-5 פרויקטים בשנה לימי הולדת למשפחה וזה לא הספיק לי מבחינה יצירתית.
וההחלפות של היצירות בין החברות נתן לי עומק של עשיה, שאותו חיפשתי.
אני נהנית בהחלפות לקחת פרויקט ולהתחיל לשבור את הראש מה אני עושה ולמי אני עושה ואיך אני עושה.

* פוסט אחד בשבוע על שלוש יצירות – כשפתחתי את הבלוג ידעתי שאני מתחיבת לכתוב פוסט אחד בשבוע.
במשך שנתיים העליתי פוסט אחד בשבוע. ובממוצע העליתי בכל פוסט 3 דברים שעשיתי השבוע או בשבוע שעבר משלושה תחומים שונים לגמרי.
השתדלתי לכתוב פוסט לא סתם ללא תוכן אלא רק אם יש חומר לפוסט וגם לעשות קישור בין הדברים, והחזקתי ככה כמעט שנתיים – פוסט בשבוע מלא בדברים שיצרתי,
וכל זה במקביל למשרה מלאה שאני מחזיקה ביום יום.

*ותודה לקהילת הקוראים – המחויבות הזאת כלפי הקוראים נוצרה כי פשוט התחלתי לקבל מילים ותגובות די מהר, ודי מהר הבנתי שהבלוג הזה חזק ומדרבן אנשים גם ליצור.
אני משתדלת להיות נגישה, אני משתדלת תמיד לענות ואני גם לא מסתירה את הידע שלי, אין לי בעיה לשתף בידע שלי, כי אח"כ יהיה ידע נוסף ואחר.
כשאנשים פונים אלי ושואלים אותי שאלות, ואני רואה כמה שזה גורם אנשים אחרים לעשייה, זה הדרייב הכי גדול שגורם לי לעשות הרבה יותר.
אני נורא רוצה להכיר אותם, חלק גדול מהמגיבים אני מכירה פיזית, בחלקן אלו חברות ועם חלק נפגשתי, חלק אני מכירה ויש מגיבים קבועים כי הם קבועים ויש גם חלק שאני לא מכירה.
חשוב לי שמי שקורא ידע שכל אחד יכול לשלח לי מייל ואני אענה, ואני אשתדל לעזור. אני אענה בדרך כלל מיד גם על דברים שדורשים ממני התעסקות עם התשובה ולהקדיש לתשובה לפעמים חצי שעה ולמצא באינטרנט אבל אני לא אשלח מישהו בלי תשובה.

* סדנאות לקהל – לא באתי ממקום של בטחון עצמי ולא עלה על דעתי שאני אעביר סדנאות, בפעם הראשונה שהשתתפתי בהחלפה עשיתי כלוב ציפורים.
החברה שקיבלה את הכלוב אמרה "את חיבת לעשות לנו סדנא ללמד אותנו", "מה אני סדנא? אני אלמד אתכן?",
וככה התישבו לי על הראש ואמרו "את עושה לנו סדנא" אז לקחתי חופש מהעבודה ביום שישי בבוקר, והביאו אוכל וארוחת בוקר והיה מה זה כיף וכבר ביקשו עוד ועוד.
סדנת כלוב הציפורים כל כך מוצלחת שאפילו פרסמו אותה בעיתון נישה.
עשיתי לא מעט סדנאות קודם לחברות מהקומונה.
אני מעדיפה להשתפשף על החברות שלי מהקומונות כדי לראות שזה גם עובד מבחינת לוחות זמנים והכל מובן ואפשרי, ואז לעשות סדנא פתוחה לאנשים בתשלום.
הסדנאות עושות לי הרגשה טובה, אנשים יוצאים מפה מאושרים.

* קצת על ההחשיפה באינטרנט – אני בהתחלה לא חשבתי שאני אהיה כל כך חשופה, שידעו על החיים שלי, על הילדים שלי, אני רואה איך אני הולכת ונחשפת.
במידה מסויימת זה גם תהליך התבגרות וגם להגיד "אוקי זה חלק ממני מה אכפת לי",
אין לי מה להסתיר מאף אחד כלום.

(התמונות מתוך אתר קיפודים)

איך הבלוג השפיע על חיי החברה שלך?

*חברות שמתחילה סביב נושא היצירה – מאז שיצאתי מהמקלדת ועד היום העולם שלי השתנה לחלוטין, יש לי עשרות חברות (פעם לא היו לי כל כך הרבה).
זה כל כך נח וקל כשיש סביבנו איזשהו נושא משותף, זה לא חברות שנולדו מהצורך לשבת איתן לספר סיפורים ולשתות קפה.
אני שייכת לקומונה של יוצרות, אנחנו כ 50 בנות.
הקומונה של היוצרות היא בעצם עוד משפחה, אנחנו עושות מפגשים וסדנאות ואנחנו אחת בשביל השניה, גם במציאות וגם באינטרנט.
בתוך הקומונה הזאת אנשים מדברים ומשתפכים על הכל ואת יודעת שזה לא יצא החוצה,כי ככה זה במשפחה.

* הבלוג חידד לי הרבה דברים בחיים – הבלוג הזה שינה לי את החיים.
הבלוג, העולם החברתי שמסביבו, האנשים, הכתיבה, היכולת להיחשף פתאום, זה בא בהדרגה.
חשבתי לעצמי בפוסט  הראשון- "יופי, מי יקרא את זה בכלל?"
הבלוג חידד לי כמה דברים, כולל גם בעולם היצירה וביכולת שלי להאמין במה שאני עושה.
גם ביכולת שלי להבין שיש לי ביד משהו וגם מבחינת העשיה עצמה והקצב של העשיה וההתמקצעות של העשיה והבטחון בעשיה הזאת.
הבלוג והעשיה מסבים לי גאווה כי התחלתי את הכל מאפס וזה נחמד לי וכיף לי.

שאלת השאלות – מאיפה ההשראה לדברים שאת יוצרת?

*המשיכה הטבעית –  שלי למשהו האקזוטי, לצבעים הדרום אמריקאים, לצבעים המרוקאים, לצבעים של המזרח הרחוק.
למה? אני לא יודעת, מרוקאית אני לא, בדרום אמריקה לא הייתי, במזרח רחוק הייתי בצעירותי, אני לא יודעת למה,
אין לי אפילו הסבר למה האתניות הזאת מושכת אותי אבל אלו הצבעים שאני מתחברת אליהם, הבדים שאני אעדיף לקנות, הדמויות שאני אוהבת לצייר.
הבית הוא מקור השראה גדול לפתח דברים, כל מיני דברים שאני עושה בשביל פינות מסוימות, למרות שכבר אין פה מקום אבל אני אמצא.
דווקא מקורות ההשראה שלי כמעט לא מהאינטרנט, באופן יחסי אני כמעט ולא מסתכלת על בלוגים מחו"ל, אין לי זמן לזה. הפינטרסט שלי ריק כי פשוט אין לי זמן.

* ההחלפות כמקור השראה – בהחלפות, הפואנטה זה האתגר של "מה אני הולכת לעשות".
אני יודעת מה הנושא לפני שנרשמים להחלפה, אבל ברגע שאני נרשמת אני לא יודעת למי אני הולכת להכין,
תהליך היצירה של החלפה מתרחש לאורך חדשיים – שלושה.
אחרי שאני מקבלת  את שמה של מקבלת ההחלפה, אני מתחילה לשבור את הראש ואני לוקחת רעיון ואני מפתחת אותו ואני משנה אותו וזה נותן לי הרבה.
אחרי ההחלפה יש לי רעיון לדברים שאני אעשה.
הדוגמא עם הפטריות בצבעי התכלת ההפוכים זה בדיוק הגיע מהחלפה.

עולם החימר של קיפודים –

* הצעד הראשון במסע – לפני 4 שנים התחלתי ללמוד קרמיקה.
לאחר שלמדתי ציור, נגרות ונגינה על גיטרה פתאום נמשכתי לרעיון של אובניים.
את הסטודיו המופלא של איילת מצאתי באינטרנט ומאז אני פעם בשבוע אצלה.

*הקמת הסטודיו בבית –
בערך לפני שנה מישהי שבאה לשיעור נסיון בסטודיו אמרה שיש לה בבית סטודיו. פתאום זה הביא אותי להבין שגם אני יכולה!
הרעיון התבשל לי בראש בדיוק שבוע ורבע, מעכשיו לעכשיו הקמתי אותו, זה לא שחשבתי שאני קרמיקאית ואני אפתח סטודיו.
לא האמנתי שאני כזאת מקצוענית, פשוט רציתי עוד שעות על האבניים.

* התמקצעות בתחום הקרמיקה – תוך 3-4 שבועות נהיה פה סטודיו עומד ומתפקד מאלף עד תף.
הסטודיו לאט לאט הופך למשהו מקצועי.
זה ברמה של עוד משרה, אם אני לא עובדת שם מספיק  אני מרגישה שאני לא בסדר.
הכל התחיל בתור שעשוע ולאט לאט זה הופך ליותר מקצועי גם ברמת העבודה וגם מבחינת ידע ולימודים שלי את מקצוע הקרמיקה.
בסטודיו יש אזור של חימר ואזור של צבעים וגלזורות וכלים שנמצאים בשלבים שונים של תהליך.
(הערה של אמאעובדת – ופה, הרגשתי את ההתרגשות של יעל, כי בתנור יש כלים שמחר יצאו לאויר העולם אחרי הגלזורה.
יעל מסבירה לי על הסטודיו, וכל רגע מציצה למד חום של התנור, לבדוק אם הטמפרטורות עלו למקסימום, כי היא מבינה שלאחר ההגעה למקסימום הספירה לאחור תתחיל),
כשפותחים את התנור כל הצבעוניות מתגלה, הפתעה, כשאני פותחת אז הבטן מתהפכת כי מליון תקלות יכולות להיות בדרך כמו פיצוץ נזילה, הדבקות.
אני אבוא מחר הביתה ואני אתחיל לעזור לו להתקרר יותר מהר, הסקרנות…

* החופש שלי לעשות את מה שאני אוהבת – החופשים הכי כיפיים בשבילי (מעבר לנסיעות) זה לקחת יומיים באמצע השבוע על חשבון ימי החופש שלי מהעבודה  בשביל לעבוד פה בבית.
לפעמים אני מרגישה שאני בלחץ של זמן כי יש לי החלפה כי לא הספקתי יותר מדי כלים, אז אני לוקחת חופש מהעבודה כדי לעבוד בבית, זה הכי כיף לי.

וקצת סודות מקצועיים – איפה משיגים את כל החומרים?

ה"קוד האתי" של קיפודים

אני מתיחסת לבלוג כמראה למה שאני עושה.
אני פדנטית, וזה ניכר בכל עבודה שאני מבצעת, ובכל פרויקט.
קיפודים זה בעצם תחביב שאני מתיחסת אליו בצורה מקצועית,
מאוד חשוב לי לעמוד מאחורי מה שאני עושה,
מאוד חשובים לי האנשים שמגיבים לי וקוראים אותי וההתייחסות אליהם,
זה כמו משחק בעסק שהוא לא עסק.
אני נהנית מהיצירה שלי ואני נאמנה למה שיש שם, אז אני לא רוצה לפרסם אף אחד ואני גם לא מבקשת בד"כ שיפרסמו אותי.
התגובות חשובות לי ולכן למדתי מהן את החשיבות של להגיב לאחרים

מה הצעד הבא?

אז בלוג מוצלח יש, קהל קוראים נאמן יש, סדנאות יצירה יש, חשיפה במדיה מסורתית יש,  אז מה הצעד הבא?
האמת, אני יודעת את התשובה (אני , אמאעובדת)
אבל , כמו שאצלי בבלוג יש כמה פוסטים מוחבאים שרק מחכים לזמן הנכון כדי לצאת לאויר העולם,  כך ליעל יש כמה קיפודים שמחכים לזמן הנכון לצאת מהמגירה. ולנו, יש למה לחכות!.