כששואלים אותי איפה גרת כשהיית ילדה, אני אומרת "אנחנו משפחת הmovers", עם אבא בצבא קבע ואמא אשת קריירה עם קוצים בטוסיק, אי אפשר להיות במקום אחד יותר מחמש שנים.

אז כך עברתי בין ערים שונות ברחבי הארץ, ובכיתה י טסנו לשלוש שנים לגור בפריז. בהמשך ההורים שלי עברו למקסיקו לשליחות נוספת, אני היתי בארץ אבל לא ויתרתי על להגיע אליהם לאתנחתא בין שנה א ל-ב של לימודי התואר, שלא לדבר על ניצול השהות שלהם במקסיקו לטובת ירח דבש. בהמשך גרנו שנה בארה"ב אני והמשפחה המצומצמת שיצרנו ביחד, ורק לאחרונה התמקמנו בכפר סבא.

אבל מדגדג, מה זה מדגדג לי לנסוע שוב לתקופה ארוכה, מדהים איך חופשה מעולה שחוויתי בחודש שעבר באמסטרדם, נשכחה, כאילו לא היתה.

בטיימינג מצוין לדגדוגים, מיכל מנור בן ארי מהבלוג רואה עולם, חגגה השבוע שנתיים לבלוג שלה, ובתור בלוגרית שעברה תהליך מדהים של הפיכת התחביב למקצוע מכניס באמצעות הבלוג, אני מרגישה זכות גדולה לראיין אותה בבלוגריסטית.

כשמיכל נרשמה לפרלמנט שלי אני די התפלאתי, הרי הבלוג שלה מוכר ואהוב, מה היא כבר יכולה ללמוד אצלי. מסתבר שיש הפתעות בחיים.

איזה כיף שאני יכולה לראיין בלוגריות שכל כך קרובות ללב שלי.

(לינק על התמונה יעבר אתכן לפוסט הרלוונטי ושם קרדיט על התמונות השונות)

מה גרם לך לפתוח את הבלוג רואה עולם לפני שנתיים?

הייתי במשבר מקצועי. עבדתי כבר שש שנים כעיתונאית במגזין 'להיות הורים' , הילדים גדלו והרגשתי שהעריכה והכתיבה בעיתון הורות כבר לא מרגשת אותי. התחלתי לחשוב על שינוי קריירה ואפילו שקלתי ללכת וללמוד ביבליותרפיה.

במקביל התחום שכן הלהיב אותי, בעת ההיא, היה התחביב שטיפחתי, שלא לומר התמכרתי –  לטיולים בחו"ל. לא שנסעתי הרבה, אבל במשך השנה בין נסיעה לנסיעה תכננתי את הטיול הבא, קראתי סיפורי טיול של אחרים והייתי פעילה מאד בפורום טיולי משפחות, שם מצאתי מכורים כמוני.

אחרי שכתבתי את סיפור הנסיעה שלנו לסלובניה בפורום, פנתה אלי בלוגרית אהובה בשם איילת גזית ואמרה לי "למה שלא תפתחי בלוג בעצמך,  נראה לי שתאהבי את זה מאד".

את עולם הבלוגים הכרתי בזכות מדור האינטרנט שערכתי בעיתון שם המלצתי על בלוגים של אימהות. (תראו, גם עלי מיכל המליצה וכל כך התרגשתי!!)

באוקטובר 2013 פתחתי בלוג בבלוגר וכתבתי בו את יומן המסע של סלובניה, כל כך התלהבתי מהכתיבה וארגון התמונות, שמייד הכנסתי לבלוג את כל הטיולים הקודמים שערכנו.

בתחילת נובמבר פרסמתי את דבר הולדתו של הבלוג לכל חברי בפייסבוק ומחוצה לו.

התגובות היו טובות ולי דיגדג בידיים להמשיך ולכתוב. אבל כבר לא נשארו לי טיולים שלא כתבתי עליהם. מה עושים?

חזרתי לאהבתי הישנה לכתיבת כתבות מגזיניות בנושא תיירות והתחלתי לכתוב פוסטים על נושאים שונים המשלבים בין תרבות, סגנון חיים ותיירות כגון המלצות על שווקי עתיקות, ממתקים ברחבי העולם, מוזיאונים של צעצועים ועוד.

במקביל גם פתחתי את הבלוג לאירוח של חברים שסיפרו על הטיולים שלהם. וכך כמעט מבלי להתכוון התחביב הקטן של 'טיולים בחו"ל' הפך לעיסוק המרכזי שלי ובעצם פתר את המשבר המקצועי.

מה השתנה בבלוג במהלך השנתיים האלה?

אני חושבת שבהתחלה התייחסתי לבלוג כאל תחביב וכתבתי לעצמי ולקומץ חברי. היום אני מבינה שבניתי מגזין  עם קהל קוראים רציני ואני מאד משתדלת לתת תוכן בעל ערך שפונה לקהילת הקוראים שלי. בנוסף, הקורס של 'הפרלמנט'  בו לקחתי חלק בשנה שעברה, נתן לי שפע של כלים בתחום התוכן, העיצוב והשיווק שאותם יישמתי ועדיין מיישמת בבלוג.

מה השתנה בך בעקבות הכתיבה בבלוג?

חזרה לי חדוות היצירה ושמחת הכתיבה.

ברב שנותי הבוגרות היה לי בקנה פרוייקט יצירתי בו השקעתי את זמני ומרצי. החל ממשחקי המחשב לבנות שפיתחתי וכלה בספר על פעילויות לאימהות ותינוקות. התקופות בהן עבדתי על הפרוייקטים הללו היו מאד פורייות ואינטנסיביות בחיי.

העבודה על הבלוג בשנתיים האחרונות מחזירה לי את התחושות הטובות לעיל. אני קמה בבוקר בשמחה  עם הידיעה שגם היום אעשה משהו עבור הבלוג שלי.

אילו קשיים חווית בתחום ואיך התגברת עליהם?

טוב, אז ברור שהקושי העיקרי היא עובדת היותי מתגוררת במדינת ישראל ומבקרת בחו"ל "רק" פעמיים בשנה (במקרה הטוב). אני מקנאה בבלוגריות שגרות באירופה ויכולות לקפוץ כל סופ"ש למקום אחר ולתעד אותו. מצד שני שפע המידע באינטרנט מאפשר לנו לקבל השראה וידע מכל מקום בעולם. גם חברי המטיילים מספקים לי מצידם תכנים והשראה נוספים.

קושי נוסף הוא עצם העיסוק בנושא שהוא מאד אסקפיסטי, מצד אחד זה נהדר לאפשר לאנשים לברוח ממציאות היום יום שלהם דרך הבלוג, מצד שני יש לי מודעות חברתית ולפעמים קשה לי רק לעסוק בהנאות וטיולים בחו"ל. הדרך בה התגברתי שבפוסטים המגזיניים שלי אני תמיד ממליצה ומפרגנת לכמה וכמה יוצרות ובעלות עסקים קטנים בארץ שקשורות לנושא הפוסט ובכך אני מרגישה שקצת תרמתי חברתית.

בחודש האחרון אני מנהלת סיעור מוחות עם שתי בלוגריות נוספות מעולם הטיולים, זיוה רענן ורבקה קופלר, במחשבה כיצד להכניס ערכים חברתיים לפוסטים שלנו.

איזה פוסט את הכי אוהבת?

כולם היו בני….מאד קשה לבחור פוסט אחד, בעיקר שיש לי גם פוסטים מגזינים וגם יומני מסע ולכן בחרתי אחד מכל תחום.

בפוסטים המגזיניים אני מאד אוהבת  פוסט שנקרא 'בנתיב האריחים' שהוא חלק מהסדרה בה אני מטיילת בעקבות חומרים. הפוסט  הינו מסע בעקבות אריחים ופורצלן ברחבי העולם. אני אוהבת  לבחור נושא  שכאילו לא קשור בכלל לטיולים והוא הופך להיות הפריזמה של הפוסט, דרכה אני ממליצה על שלל מקומות וצבעים. חוץ מזה יש בו המון צבע ותחושה של חומר  והמלצות שוות למקומות מיוחדים.

ביומני המסע אני מתחברת במיוחד לפוסט 'גיבור מקומי' המתעד את השבוע שגרנו בהיילנדס בסקוטלנד. זו הייתה חוויה מדהימה, הן בשל הבית המושלם ששכרנו על אחד האגמים הסקוטים והן בגלל הטיול עצמו שהיה עוצמתי.

איזה מדינה את הכי אוהבת? למה?

זה ממש קל. אני אנגלופילית ולפיכך אני אוהבת את בריטניה רבתי.  האהבה שלי לבריטניה נעוצה בחיבה שיש לי לתרבות הבריטית.  גדלתי על ספרי ילדים אנגליים ואני חובבת מוזיקה אנגלית. כאשר אני מגיעה לאנגליה אני מרגישה כאילו חזרתי הביתה ומכיוון שבטיולים שלי יש תמיד אלמנט של חיפוש אחר המקומי, איכשהו באנגליה, אולי בגלל השפה, אני באמת מרגישה מקומית.

באיזו מדינה עוד לא היית והיית שמחה לכתוב עליה?

שוב שאלה קשה. יש כל כך הרבה מקומות שהייתי רוצה לבקר בהם ולכתוב עליהם. במאמר מוסגר אומר שעצם הכתיבה על הטיול משדרגת לי אותו כי כבר במהלכו אני כבר מתכננת מה אכתוב כאשר אחזור לארץ וזה מכניס נופך יצירתי לטיול. אירלנד היא מושא חלומותי, לא הייתי בה ואני מאמינה שאוהב אותה ויהיה לי הרבה מה לכתוב עליה. לאחרונה פיתחתי כמיהה גם לפורטוגל וניצוץ של סקרנות למזרח הרחוק, דרום קוריאה למשל.

 איזה אוסף בבלוג שלך את הכי אוהבת ולמה?

גם כאן הבחירה לא פשוטה. אני הרבה פעמים נקשרת לנושאים/אוספים שאני כותבת עליהם ומזל שיש את הפינטרסט, שם אני יכולה להמשיך ולאסוף תמונות של אותם נושאים.

לאחר התלבטות אני בוחרת באוסף המפות המאויירות שהצגתי בפוסט 'אנחנו על המפה'. אני מכורה למפות הן מייצגות את אהבת תכנון הטיולים שלי ועל כמה וכמה אני משוגעת על  מפות מאויירות, כי  יש בהן את המימד של האיור והעיצוב שאני מאד מתחברת אליו.

 מה המשמעות של פוסטים אורחים אצלך בבלוג ומי יכול להתארח

אני אוהבת לארח וגם לקרוא סיפורי טיולים של אחרים, אז שילבתי את שתי האהבות יחד ואני מאפשרת לכל מי שרוצה לבוא ולהתארח בבלוג ולספר על הטיול שלו או על כל רעיון אחר שקשור לטיולים.

הרבה מהמתארחות שלי היו יוצרות שהביאו את הפן האישי והיצירתי שלהם בחוויות הטיול. לחלק מהמתארחים אני גם מכינה שאלון שמאפשר להכיר אותם יותר.

הייתי שמחה לארח בבלוג בלוגרית של אוכל. כי אני מאד אוהבת לאכול בחו"ל, אבל הכי גרועה בעולם בבישולים ומתכונים.

 איך את מפיצה את הבלוג

בהתחלה בפייסבוק. בדף האישי והעסקי שלי ובכמה קבוצות קבועות בהן אני חברה.

אני שולחת ניוזלטר למנויי הבלוג ומעת לעת גם מצליחה לשתול לינקים לפוסטים שונים בפורום משפחות של אתר 'למטייל'.

 איך הבלוג הצליח להפתיע אותך?

מה שהכי הפתיע אותי זה הקשר עם הקהל. כעיתונאית במגזין מודפס לא ידעתי מה הקוראים חושבים על הכתבות או המדור שלי ופה יש פידבק מיידי ובכל פעם שמישהו כותב לי שהוא אהב את הבלוג או התלהב מפוסט מסויים זה מרגש ומפתיע אותי כאחד.

איך עלה הרעיון של סדנאות הכנת יומני מסע?

אני מאד נהנית לתעד את הטיולים שלי בבלוג ובאלבום דיגיטלי, אוהבת את העיסוק בעיצוב, בארגון התמונות ואת השילוב שלהם עם טקסט.

שמתי לב שכל כך הרבה אנשים נוסעים, מטיילים, מצלמים ו"לא עושים שום דבר" עם סיפור הטיול שלהם ועם התמונות. מכיוון שאני יודעת, מניסיון, שאם לא מתעדים את הזיכרונות הם נעלמים ומצד שני להרבה אנשים קשה מאד לבחור ולעשות סדר בשלל התמונות, חשבתי שזו הזדמנות להציע את כישורי בתחום לטובת סדנאות שילמדו כיצד לתעד טיולים.

מה את מאחלת לך בשנה הקרובה מבחינת הבלוג?

אני מאחלת לבלוג שעוד ועוד אנשים יכירו אותו, קרי: להגדיל את מספר הקוראים והמנויים. (הערה ממני, הבלוגריסטית – נרשמתם כבר לבלוג? עוד לא? עכשיו להירשם ולהעביר את הטוב הזה הלאה)

מאחלת לי להצליח לקדם שיתופי פעולה עם גורמים בתחום התיירות, כמו חברות שמציעות טיולי קונספט, השכרת בתים וכפרי נופש בחו"ל או  אתרי הזמנת טיסות וחבילות נופש שיפרסמו אצלי בבלוג. (עוד הערה ממני הבלוגריסטית – מכירים? זה הזמן להפנות למיכל, בואו נעזור לה להגשים את החלום)

לסיום, אני רוצה לצרף שיר. כמעט בכל פוסט שלי אני מתחילה ומסיימת עם שירים שקשורים לנושא הפוסט. אחת הפנטזיות שלי זה להיות עורכת מוזיקלית ואני נותנת לה ביטוי בבלוג.

בחרתי את השיר ג'אנק של פול מקרטני, הקדשתי לו בזמנו פוסט שלם ואני מרגישה שהוא מייצג את רוח הבלוג בעיסוק בזיכרונות, צבירת חוויות ואספנות.

נכון שעשיתי לכם חשק לנסוע לחו"ל?

תודה למיכל על הראיון המרתק, מאחלת לך עוד המוני בלוגולדת. באהבה גדולה.