לפני כמה ימים שאלו את בעלי מה אני עושה. והוא אמר להם שאני כל היום בפיסבוק. משום מה כולם צחקו, נראה להם שזה מאוד משעשע לעבוד בפיסבוק כל היום. אבל מי שמבין עד כמה עמוקה החשיבות של פיסבוק מבין שלעבוד בפיסבוק זאת עבודה מלאה.  מאתגרת, חכמה, יפה ופותחת עולמות וקשרים.

שבוע שעבר,  ראיינתי בלוגרית מאוד מוערכת ודיברנו על כך שהבלוג הוא בעצם הלב, היומן האישי (גם אם זה מקום לספר על אמנות או יצירה או השראה, זה עדין יומן) ואילו הפיסבוק הוא כלי שיווק נפלא. אדיר. חכם. גאוני.

הלב הוא הבלוג, הוא בעצם הבסיס והתוכן לכל התוצאות של הבלוג, אם זה תוצאות עסקיות, או הכרתיות, או אפילו תוצאות של התפתחות אישית.   הפיסבוק, לעומת הבלוג, הוא כלי להפיץ את הבלוג למרחבים אינסופיים. הפיד בפיסבוק לפעמים מאוד מעייף, וכן, יש משהו מאוד מוזר בפיסבוק – הוא נותן תחושה שאם אני לא שם, אז המון דברים קרו ואני מפספסת המון, ואז כשאני מגיעה לפיסבוק ואני מריצה את הפיד אחורה וקולטת שבאמת המון דברים קרו, אבל לא תמיד. לפעמים ישנה תחושה של לחץ לא אמיתי של התרחשויות.

הנה הקטע המוזר – אם אני מנותקת כמה ימים (זה ממש כמעט לא קורה, במיוחד לאנשי הסמארטפונים), אז אני יום אולי יומיים בלחץ ש"וואו משהו קורה בפיסבוק ואני מנותקת, עירומה, חסרת ידע, מרגישה שהסנסורים שלי נמחקו, חצי עיוורת/חרשת/אילמת" ואילו אחרי שבוע של התנתקות אני מתיישבת מול הפיסבוק, ומתחילה להריץ את הפיד אחורה. ואז אני מבינה שאין סיכוי, פשוט אין סיכוי לעשות קאט'צ אפ על מה שהיה. אבוד. ומוותרת על העבר.

ופה הכח של הבלוג – אם אני אוהבת בלוג מסוים, אני אקבל ממנו התרעה למייל על פוסט חדש. אם זה מענין אותי אני לא אמחק את המייל הזה עם עוד אלפי המיילים שקיבלתי בתקופת ההתנתקות שלי מהאינטרנט (נגיד והחלטתי להתנתק גם מהפיסבוק וגם מהמייל), או, מצב שהוא בכלל אידאלי לבלוגריות – שאם אני יודעת, שיש בלוג אחד או שניים או שלושה שבאמת, אבל באמת מעניינים אותי, אני אכנס אליהם באופן עצמאי , רק כדי לבדוק אם פספסתי משהו. ואם עכשיו אין לי זמן להכנס אליהם (כי יש לי לענות על 284 הודעות בפיסבוק), אז אני יודעת שדבר ראשון שאעשה בפוסט הבא, זה להריץ את הבלוג אחורה כדי לדעת מה פספסתי.

השעון של הבלוג– אין לו באמת זמן. הבלוג חי בהווה נצחי. כי גם מה שכתבתי לפני שנתיים על X, אולי מנקודת מבט כרונולוגית של הכותב זה כבר נמצא בעבר, אבל מבחינתו של הקורא, הוא קורא את זה עכשיו, והוא חש את ההווה הזה שנכתב בעבר. מדהים, לא?.עוד דוגמא יפה לענין הזה של הזמנים: היום אני רוצה לכתוב פוסט על נושא שכתבתי עליו בעבר,הדבר הכי הגיוני הוא ללנקק לפוסט שקשור אליו בנושא. ואז, יהיו לי 2 פוסטים שמדברים על אותו נושא, נכתבו בזמנים שונים לגמרי אבל נקראים באותו זמן על ידי קוראי הבלוג. אין עבר, אין עתיד, יש הווה. נצחי.

התמונה נלקחה מהאתר the college prepster.
עצה מספר 7286: כשכותבים פוסט, יש לקשר אותו לפוסטים רלוונטים בבלוג. זה גם מעמיק את קריאת הקורא בבלוג, וגם עוזר למנועי גוגל.

ולמה בכלל אני מזכירה את השיווק בפיסבוק וכמה שהוא חשוב?
צוקי עושה שינויים בדפים עסקיים בפיסבוק. כנראה זה בשביל שנקנה את הפרסומות בצד ימין כדי לקדם את העמודים האלה. סבבה, גם לו מותר להורויח כסף כנראה. בכל מקרה, מה שצריך לעשות כדי שהפיד יהיה שוב מעודכן בהודעות של העמודים שאוהבים, זה פשוט ללכת לעמוד האישי, ללחוץ על המקום שבו כתוב עמודים שאהבתי (LIKE) , לעמוד על כותרת העמוד, לחכות שתופיע תמונת הבאנר, לעמוד על הLIKE, לחכות שתפתח חלונית קטנה ואז ללחוץ על GET NOTIFICATIONS

אני לא מצפה מכל עמוד עסקי שיזכיר לי אודותיו, כי גם את התזכורת שלו אני לא בטוח אקבל, ומכיוון ואני כן עובדת בפיסבוק, ונעזרת בכל המידע שאני מקבלת מהדפים העסקיים שאליהם אני רשומה, אני משקיעה חצי שעה ועושה NOTIFICATIONS ברצף.
ואם יש לך עמוד עסקי בפיסבוק, שבאמצעותו את מפיצה את הבלוג שלך, תבקשי מקהילת הקוראים שלך שילחצו על כפתור הNOTIFICATIONS ואולי גם שווה לפרסם בבלוג שלך את הענין.

מכירים את עמוד הפיסבוק של הבלוג? קליק ללייק.

*** הפוסטים בבלוג זה נכתבים בלשון נקבה. ולו רק בגלל שהנחקרות של התזה הן נשים.