מחשבות על עתיד הבלוגים
פוסט זה נכתב משלושה כיווני אויר.
הכיוון המקצועי מפורט בבלוג זה.
הכיוון האישי מפורט בבלוג האם שלי אמאעובדת
הכיוון מהחיים בניכר מפורט בבלוג שלי באתר ",תכף נשוב"
הכיוון האישי מפורט בבלוג האם שלי אמאעובדת
הכיוון מהחיים בניכר מפורט בבלוג שלי באתר ",תכף נשוב"
היום שוחחתי עם חברה לפיסבוק. היא לא הכירה אותי. אני הכרתי אותה. היא עוסקת בשיווק אינטרנטי, ועושה חיל, כך נראה. שמחתי לשוחח איתה, זה היה מעורר מחשבה, מבחינתי היא דוגמא למישהי שמבינה ענין, ועושה את זה טוב. אחרי שהצגתי את עצמי (כמובן באמצעות הבלוגים שלי) הסברתי לה שאני עושה מחקר על בלוגים של לייף סטייל. בהינף מקלדת היא כתבה לי –
מענין, אני חושבת שהרשתות החברתיות הרגו את הבלוגים.
האמנם?
אחד החסרונות במחקר על בלוגים, הוא המאמרים הרבים , אודות המדיה האינטרנטית בכלל. הבעיה היא שריבוי הנושאים, ונישות המחקר הן אינסופיות, ולכן, כשרוצים לבדוק נישה מסוימת, כמו הבלוגים, או אם לפרט, בלוגים של לייף סטייל, רב הסיכוי שלא נמצא את המאמרים רלוונטים, אלא כאלה שנמצאים ליד .כמו שבולטימור נמצאת ליד הרצליה
חוק יסוד בפתיחת בלוג הוא: "למצא את התחום/הנושא/הנישה המדויק ביותר עליו את הולכת לכתוב את הבלוג". נדמה כי גם בתהליך של כתיבת עבודה אקדמית על בלוגים, חל חוק זה. הבלוגספירה מרתקת במספר כה רב של תחומים, כגון: מחוזות הזמן שלה, שינוים טכנולוגים שמשפיעים על הבלוגספירה , התפתחות התכנים והשפעתם על החיים בבלוגספירה ומחוץ לה, תחום כותבי הבלוגים , קוראי הבלוגים , ההשוואה בין הבלוגים למדיה אחרות בתקשורת, סוגי בלוגים והשפעותיהם על יצירת קהילות ,שימוש בבלוגים בעסקים , בלוגרים מול עיתונאים , בלוגים כמבני תהליכים רגשיים-פסיכולוגים, התפתחות הבלוגים מתחביב למקצוע ועוד רבים נוספים. ולכן, כשבוחרים לכתוב עבודה אקדמית על בלוגים, יש לבחור את הנישה המדויקת שאותה חוקרים, אחרת, אפשר להסחף בקלות, בשל התכונה של האינסופיות בתחום הבלוגים.
הבלוגים החלו למצב את עצמם, כערך, כמדיה, כמקום בעל יכולת השפעה, בעיקר, החל מהמקרה של טרנט לוט בשנת 2002. ואולי גם בשל כך, קיימים סוגים שונים של בלוגים, ותחומים רבים בבלוגספירה.
הבלוגים והאינטרנט משנים את הדרך שבה אנו בונים מותגים, מדגישים יכולות, מקצועיות ותכונות, מציעים הזדמנויות עבודה ועוזרים לאנשים למצא אותנו. במילים אחרות, בלוג הינו מדיום פרסום נוסף, והסיבה שאנשים יקראו אותה ויחזרו לקרא בה, בשל התוכן המשכנע שמשובץ במגוון סוגי מדיה – וידאו, תמונות, תוכן וציור. המפתח העיקרי ליצירת בלוג מצליח הוא תוכן שיוצר השראה, מלמד, מהנה ופותר בעיות- זה מה שמביא אנשים לשוב ולקרא בבלוג.
רשתות חברתיות ובלוגים הם שני דברים שונים. יצירת תוכן וכתיבה זה דבר אחד, לעומת שיוק והפצה שזה דבר נוסף. ללא החיבור בין שני הדברים, הבלוג ישאר אנונימי ולא יממש את הפוטנציאל שלו.
בכל פעם שאת כותבת פוסט, את יוצרת הזדמנות. אולי זאת הזדמנות ליצירת עסקים, אולי זה בשביל לשתף מחשבות ויצירת הובלת דעות חברתית, אולי זה סיכוי לבנות יחסים חדשים. באופן מכני, יכול להיות שזה נסיון לגרום למנועים של גוגל לקדם את הבלוג שלך עוד שורה אחת למעלה, אבל כל פוסט יוצר הזדמנות.
המחקר על הבלוגים עד כה אפילו לא מוצה, אז איך אפשר להגיד שהרשתות החברתיות הרגו את הבלוגים?
בזמנו צוקרברג אמר שהפרטיות מתה. צודק? לא צודק? אנשים אוהבים להגיד קדיש על דברים, במיוחד כשיש טרנדים אחרים. אבל, במשקפיים שלי, הדברים נראים אחרת. הרשתות החברתיות לא הרגו את הבלוגים, להיפך, הן עזרו לבלוגים לצמוח, ולהתפתח. והשילוב בין השניים, הוא שילוב מנצח.
הבלוג היא פרקטיקה סוביקטיבית, המתבצעת על ידי אינדיבידואל, הרגיש מספיק להביא את האישיות שלו לרובד ציבורי, ולגרום להתעניינות של ציבור, אפילו מבלי הצורך להיות חבר שלו בפיסבוק או להכיר את האישיות הסוביקטיבית האמיתית.
לבלוגים יש מאפיין אחד מאוד יחודי – הם משלבים ששה פרמטרים
1. פרסום– כל אחד יכול לפרסם בלוג.
2. ניתן למציאה – משתמשי אינטרנט יכולים למצא את הבלוגים על ידי מנועי החיפוש
3. רשת חברתית – הבלוגספירה היא מדיה של שיח אחד גדול.
4. ויראליות – מידע בד"כ מופץ יותר מהר על ידי הבלוגים , מאשר מדיה אחרות.
5. מידע בדחיפה– באמצעות ניוזלטר, עדכונים למייל ורסס
6. קישוריות – כל בלוג יכול לקשר לבלוג אחר ולכן לכל בלוגר יש גישה למליוני בלוגים נוספים.
תגידו, כן, אבל יש את זה גם בפיסבוק, אז נכון, ולא נכון. כי אם אני מחפשת בגוגל, ומוצאת עמוד של פיסבוק, שחסום רק לחברים, כבר אני בבעיה. וגם, היום פרסמתי 4 סטטוסים בפיסבוק, חלקם יכלתי לכתוב בבלוג שלי, חלקם פחות רלוונטים לבלוג. עוד שבועיים, אף אחד לא יזכור ולא יגיע למה שכתבתי היום. לעומת זאת בבלוג, מה שרלוונטי היום, יהיה רלוונטי בכל זמן שהוא, למישהו, שימצא את התוכןעל ידי חיפוש במנוע החיפוש וימצא בקלות בבלוג. כי שם התוכן נשמר. ואולי זה היתרון הגדול של הבלוג מבחינת התכנים – הוא ארכיון.
התמונה נלקחה מתוך אתר אמזון (לינק למטה) |
אני מוצאת יתרון נוסף בבלוגים , שקשור להתפתחות האישית שלנו. אבל יולי זיו, בספרה Fashion 2.0 כתבה את זה יותר טוב ממני:"הבלוגים של הלייף סטייל המצליחים, כל הזמן בהתפתחות אישית, ומקצועית. וזאת לרוב, בזכות הצורך לכתוב. הכתיבה בבלוג יוצרת יצירה. דוחפת ליצור ולהתפתח. הבלוג שלך הוא חלק משמעותי מההתפתחות האישית שלך, ומציאת הקול האישי, הדרך, והיצירה. מציאת הדרך הנכונה לכתוב את הבלוג, היא חלק משמעותי ומקביל למציאת הקול שלך בחייך."
מסקנה:
יש לכם בלוג? יש לכם עמוד פיסבוק? יש לכם פינטרסט ולינקדאין ועוד פיצ'רים חברתיים? נהדר! תלמדו לעבוד איתם בסנכרון, בהרמוניה, כי לכל אחד יש את היתרון היחסי שלו, וכל אחד יכול להעצים את האחר.
זה win win win situation מופלא, שמתרחש בעולם האינטרנטי.
הרבה אנשים, שנחשבים לפופולארים היום בפיסבוק, לא יכלו לקבל את אותה תהודה, מבלי הבלוג שלהם, שגרם להם לצאת מארון האנונימיות וליצוק תוכן מהותי לraison d'etre שלהם.
מור אסאל
כל כך מסכימה – בעיקר למה שכתבת על הבלוג ככלי לימציאת הקול האישי שלך. אני כתבת בעיתון כבר שנים ארוכות; אבל הבלוג שלי – בקרוב יחגוג 3; ובכל שבוע אני מעלה באדיקות פוסט; באותו יום; באותה שעה – הכריח אותי לגלות מה אני רוצה להגיד; ולפתח סגנון ייחודי.
מאמר מצוין; תודה
נחמה שור-סודות מחדר התפירה
אני חושבת שאין קשר בין הרשתות החברתיות לבלוגים,
הבלוג הוא המקום האישי של הכותב/ת, הכותבת היא המובילה בבלוג והיא זאת שצריכה לספק את עצמה עם הכתיבה שלה.
ברשת החברתית הבלוגרים חלק מקהילה. זה מקום מצוין לספר על פוסט חדש שעלה אבל בהחלט לא מחליף את הבלוג.
רינה
אני חושבת ששני הדברים המרכזיים ששונים בין בלוג לרשת חברתית הם טווח הזמן (כפי שציינת), בפרופיל חברתי דברים הולכים לאיבוד בטווח קצר מאד, ובבלוג הם נשארים לאורך זמן.
הדבר השני הוא שפרופיל אישי יכול להכיל את כל המורכבות של האדם – ימי הולדת, ילדים, דברים קטנים מהיום יום וסטטוסים פוליטיים, הכל זה לצד זה, כי זו תמונה של מי אנחנו. בלוג תמיד יהיה יותר מצומצם מבחינת הנושאים. אפילו אם זה בלוג אישי לגמרי (ולא לייפסטייל או מתמחה בנושא מסוים ), התכנים יעברו סינון הרבה יותר קפדני. גם בגלל הידיעה שזה יישאר "לנצח", וגם בגלל הציפיה של הקוראים. אני לא מדמיינת שנראה מצב שבו בבלוגים יכתבו סטטוסים בני שורה אחת, או איחולי בוקר טוב ושבוע נהדר (דבר נפוץ למדי ברשתות החברתיות ), ומנגד – אני לא רואה מצב שבו פוסטים בפייסבוק יכולים להחליף פוסט איכותי שנכתב ונערך בבלוג. אפילו אם כבר אין כמעט מגבלת תוים – הפלטפורמה פשוט לא מתאימה.
איריס ורשבסקי
לא חושבת שיש גופה כזו שנקראת בלוגים, הרשתות החברתיות אומנם צומחות ופורחות אבל בהחלט לא על חשבון הבלוגים. לדעתי יש שוני גדול בתכנים כמו בעומק הכתיבה של הבלוגים אל מול אינסטנט הכתיבה ברשתות.
חושבת כמוך יונית עדיין מוקדם להספיד..
blogeristit
רחלי, אני כל כך מסכימה איתך. מזל, יש לנו עוד הרבה עם מה לעבוד 🙂
רחלי
הרשתות החברתיות ממש לא הרגו את הבלוגים. בארצות הברית הם עולים ופורחים עוד ועוד ועוד, במיוחד בתחום הלייף סטייל והאמהות. בארץ פשוט עוד לא מבינים את המדיה הזו.