מה ההבדל בין פייסבוק לבלוג?
איך, איך לא כתבתי על זה עד עכשיו? הרי זאת השאלה השניה בחשיבותה, שתמיד שואלים אותי (השאלה הראשונה היא איך עושים כסף מבלוגים?). הייתי בטוחה שכבר כתבתי על זה, אז גללתי אחורה בארכיון של הפוסטים, והבנתי ש:
א. וואו, אני כתבתי מלא פוסטים בבלוג הזה! ב. לא כתבתי על הנושא הזה עד עכשיו.
אז, בואו נענה על השאלה הזאת, כי היא ממש חשובה להבנה בסיסית של עולם הדיגיטל בו אנו והבלוג שלנו חיות.
ולמה זה כל כך חשוב? כי ברגע שנבין את ההבדלים בין שתי הפלטפורמות, נבין לאילו סוגי תכנים כל פלטפורמה ראויה.
פלטפורמה בשכירות לעומת פלטפורמה בבעלות:
פייסבוק,אמנם כולנו משתמשות בפלטפורמה הזאת, אבל היא לא שלנו. היא של פייסבוק, של מארק צוקרברג, המלך השליט הבלתי מעורער של עולם הרשתות החברתיות בעולם. רשת ענק שחולשת על מליארדי משתמשים, שאף אחד, מעולם ולעולם לא יהיה אחראי על התכנים שלו ברשת הזאת.
מה זה אומר?
שהתכנים שאני כותבת בפייסבוק ניתנים לחסדי פייסבוק. היום הם חשופים לעוקבים אחרי בעמוד העסקי ולחברי בעמוד האישי, ומחר אולי כן ואולי לא, תלוי. במי? במערכת של פייסבוק. האם אתן יכולות להשפיע על זה? לא. למה? כי פייסבוק לא שלכם. אין לכם שם חלקיק מהשרת ולא דומיין ולא כלום. התוכן הוא הדבר היחיד שייצרתן, והוא בשבריר שניה יכול גם להיעלם מהפייסבוק, אם פייסבוק ירצה בכך.
לא צריך להיבהל, כולנו מייצרות תוכן לפייסבוק, פשוט צריך להבין שאם אני משווקת את העסק שלי ומתבססת אך ורק על עמוד בפייסבוק, זאת טעות מאוד גדולה כי זה לשים את כל הביצים בסל אחד, שהוא לא שלי.
בלוג היא פלטפורמה שהיא שלי (בלוג עצמאי ולא פורטל, אלא אם כן אני בעלת הפורטל). בבלוג אני מחליטה אילו פוסטים יהיו בעמוד הבית, אילו עמודים יחשפו בסרגלים השונים ואיך יראה הפיד של הפוסטים בבלוג. אני אחראית על התכנים, הם שלי, עם דומיין שלי ושרת שקניתי בו אחסון, ואף אחד לא יכול להפתיע אותי בבלוג שלי. אני אחראית על התכנים, על הנראות, על התוספים, על הרכיבים, על הכל.
בפייסבוק אני שוכרת מקום ונתונה לחסדי בעל הבית.
בבלוג אני בעלת הבית ואחראית על המבנה, העיצוב ודלת הכניסה.
כאן ועכשיו לעומת ארכיון:
כוחו של פיסבוק הוא בכאן ועכשיו, בתכנים שאנו מייצרות בצורה יומיומית, שוטפת, על דברים שאנחנו עושות,חוות, מרגישות, מצלמות. פרטי פרטים של החיים שמכילים פאזל ענק. הבלוג מרחיב לנו את היריעה ומאפשר לנו לצלול לעומק, לתוכן שהוא יותר ממוקד, יותר עשיר, יותר מגוון וכזה שמקשר במספר מימדים תכנים נוספים מהבלוג עצמו.
או במילים אחרות, הארכיון בבלוג מאפשר לנו לשלוף בקלות ובמהירות תכנים מהעבר, לשים אליהם לינקים ולרענן אותם מהבוידעם. פייסבוק חי את הכאן והעכשיו, מערכת החיפוש שלו לא מיועדת לחיפוש תכנים של העבר, אלא הפיד העכשווי הוא זה שחשוב. האם ניסיתן פעם לחפש משהו בפייסבוק? כמעט בלתי אפשרי. בבלוג, לעומת זאת, זה אפשרי כי המבנה שלו מאפשר את בקלות.
זה גם יתרון מאוד גדול לחיפוש בגוגל, כי הוא קורא את התכנים שכתובים בבלוג עצמו. כי הבלוג הוא ארכיון.
הפצה אקראית לעומת הפצה מדידה:
פייסבוק הוא כלי מדהים להפצה, הוא שופר ענק לתכנים שלנו, לידע שלנו, לתמונות שלנו ולהגיגים. עם זאת, חשוב להבין שהפצה באמצעות פייסבוק היא הפצה אקראית לחלוטין. כמה פעמים כתבת סטטוס, העלית תמונה או אפילו וידאו וכלום לא קרה.
שום לייק, שום תגובה ואף אייקון של התיחסות.
למה זה קורה? כי את לא יודעת מי באמת ראה את הסטטוס שלך ומי לא. ההפצה של פייסבוק לא בשליטתך. נכון, יש לך עוקבים ויש לך חברים, אבל את לא באמת יודעת למי פייסבוק מראה את הסטטוסים שלך. ומתי. ואיך. ובאיזה הקשר של הפיד. ולכן, ביסוס ההפצה של התכנים שלך, אך ורק על פייסבוק, מכיל בתוכו מימד של סיכון, כי התכנים עשויים שלא להגיע ליעדם כפי שציפית.
בלוג ללא הפצה זה בלוג שמממש חלק מאוד מאוד מאוד קטן מהפוטנציאל שלו. בלוג שלא מחובר למערכת של דיוור, הוא עושה 1/3 מהעבודה אותה הוא ראוי לעשות. אם את מחשיבה עצמך כבלוגרית מקצועית, את צריכה ללמוד להפיץ את הבלוג שלך במערכת של ניוזלטר. (וגם בפייסבוק אבל את זה כבר כתבתי פעם בפוסט ישן) כי זאת פנייה לקהל הממוקד של הבלוג שלך, למי שרוצה לקבל ממך את הדברים עליהם את כותבת, מי שמתעניין בך ובבלוג שלך, והוא רוצה את המסרים שלך למייל שלו, כי לשם זה בטוח מגיע.
הפצה מדידה היא הפצה הבלוג באמצעות מערכת של שליחת ניוזלטר למנויי הבלוג. למה מדידה? כי אני יודעת כמה אנשים נרשמו לבלוג, כמה אנשים קיבלו את המייל עם הלינק לפוסט וכמה אנשים פתחו את המייל ואפילו כמה אנשים לחצו על הלינק ועל איזה לינק. וזה רק על קצה המזלג של שליחת ניוזלטר והמדדים שאני יכולה להוציא מהם.
את מבינה את ההבדל? הפצה בפייסבוק זה כמו לזרוק ממגדל עזריאלי כרטיסי ביקור ומי שיתפוס יתפוס, לעומת דיוור ממוקד לקוח זה כמו שליח דואר הביתה.
שיח יומיומי לעומת שיחת עומק:
הפייסבוק הוא המפגשים ליד הברזייה של בית הספר (תודו שלא ציפיתם שאתן כזאת מטאפורה עתיקה… היום אין ברזיות, יש בקבוקי מים אישיים, אבל נו, בשביל ההסבר נלך על ברזייה), בית הקפה השכונתי, שיחת המעלית עם השכנים, ואילו הבלוג הוא ארוחת ערב שישי, ישיבת הנהלה או שיחת יחסינו לאן.
מה זה אומר? בפיסבוק אני יכולה להעלות אפילו 6-7 סטטוסים ביום, זה לא יזיז לאף אחד מבחינת עומס יתר. קרי, אני יכולה לייצר תוכן אין סופי ולהפיץ אותו בפייסבוק וזה יתקבל בברכה. (כמובן רצוי לכתוב תוכן ששווה לעקוב אחריו אחרת זה יהיה משעמם), מצד שני, אם אני אפיץ כל יום פוסט במייל לקוראי הבלוג, או אפילו כל שבוע, זה יגרום לקוראים שלי לעומס יתר, לפיצוץ אוכלוסין במערכת המיילים שלהם ויגרום להם לרצות לעזוב אותי אפילו מבלי לקבע שיחת "יחסינו לאן" הם פשוט יסירו עצמם מרשימת התפוצה של הבלוג (ואין דבר יותר מעליב מזה).
צריך לשים לב לחלוקת התכנים, מה בבלוג ומה בפייסבוק. הפייסבוק שומר על קשר יומיומי עם הקוראים, עם העוקבים, מראה מאחורי הקלעים או מרחיב את היריעה על ידי תיוגים ולינקים למקורות ידע נוספים.
הבלוג מעמיק את הידע על ידי פרסום והפצה של פוסט אחד, פעם בשבועיים, שלושה, יותר מזה זה קשה לקהל לעמוד בקצב הקריאה וההצפה של התוכן. יש בלוגים שמפיצים פוסט פעם בשבוע ומצליחים לשמור על קהל נאמן, צריך לדעת איך לעשות את זה כדי שההפצה תהיה אפקטיבית לבלוג ולקהל הקוראים.
קהילה שמזינה עצמה בתכנים:
צריך להבין שזה לא או או, אלא גם וגם. לבלוג כדאי שיהיה פייסבוק, ולפייסבוק כדאי שיהיה בלוג. למה? כי שניהם מדברים את אותה שפה בניבים שונים. ממליצה לקרא את הפוסט של ערבה איך היא השיגה 12000 לייקים בעמוד שלה מבלי לממן את פייסבוק, ותבינו שהטיפים שהיא משתמשת בהם בפייסבוק, נכונים גם לתוכן בבלוג. למה? כי פייסבוק ובלוג מקיימים קהילה, אבל בשביל להעמיק את הקשר היומיומי עם הקהילה ובשביל הנטוורקינג צריך פיסבוק ובשביל להעמיק את התכנים והקשרים צריך בלוג ולקרא בלוגים אחרים ולהגיב עליהם.
כולנו יצורים אנושיים שמחפשים קשר. ואת הקשר אפשר למצא גם בפייסבוק וגם בבלוג, פשוט אלו הם קשרים משלימים. ברבדים אחרים, בהזדמנויות נפלאות שקיימות גם פה וגם פה.
לסיכום ההבדלים בין פייסבוק לבלוג:
- בשביל לממש את הפוטנציאל הדיגיטלי של הפלטפורמות אנחנו נצטרך גם פייסבוק וגם בלוג.
- לשים את כל הביצים או בבלוג או בפייסבוק זה לא יעבוד. בפייסבוק כי זה לא שלנו והוא חסר חלקים כמו ארכיון ורב מימדיות, ואילו בלוג ללא הפצה לא מממש את הפוטנציאל שלו.
- פייסבוק ובלוגים בונים קהילות ונטוורקינג המתבססים על תוכן, כל פלטפורמה וסוג התוכן שמתאים לה
- רצוי שעסק לא יבסס את השיווק שלו אך ורק על גבי פלטפורמת הפייסבוק כי זה ממש סיכון מקצועי.
- אפשר למחזר תכנים שנכתבו בפיסבוק כפוסטים ערוכים בבלוג
- רצוי שעסק שרוצה לבסס את השיווק על תוכן ילמד גם להפיץ את התוכן של הבלוג באמצעות פיסבוק.
- או. יופי. יש לי עוד הרבה מה לאמר על שתי הפלטפורמות הללו, אבל אני מרגישה שזה מספיק להפעם.
קראת את הפוסט, הבנת את ההבדלים בין הפלטפורמות ונפלו לך אסימונים? אשמח לקרא
שמחה כתב דוידיאן
היי,
תודה על המאמר.
אני קאוצ'רית ומעוניינת להפיץ תכנים להעצמה ולהתפתחות ברוח היהדות.
משיחות שקיימתי הבנתי, שכדי להפיץ בלוג אצטרך להשקיע אלפי ש"ח בחודש. גם לגבי הפייסבוק אני לא שלמה- אני אכן רואה בכך הזדמנות לקשקוש ולרכילות.. וזה לגמרי לא מסתדר עם אורח החיים הדתי שאני מקיימת.
הייתי רוצה לבדוק איתך אפשרויות. אני כותבת מקצועית- בעלת תעודה של עורכת טקסטים ולשון ובעלת ידע ביהדות. החיבור ביניהם יכול לייצר
פלטפורמה מעניינת לקהל יעד מוגדר. אני מעוניינת גם לתרגם את הכתוב לאנגלית- כדי להרחיב את קהל היעד.
אשמח לעצה ולהכוונה.. תודה רבה
Simhakd@gmail.com
Yonit
הי שמחה לא צריך להשקיע אלפי שח בשביל בלוג. את יכולה בהחלט להפיץ את התכנים שלך בבלוג וזה יכול להשתלב מעולה עם אורח חיים דתי. יש הרבה בלוגריות ובעלות עסקים שמפיצות את המידע שלהן באמצעות בלוג והן דתיות.
מוזמנת לשלח אלי את הטלפון שלך ונשוחח על ההכוונה שאני יכולה לתת . בהצלחה
אביב
לדעתי הכותרת מאוד מטעה. ההבדל שאת מתארת פה הוא לא בין פייסבוק לבלוג,
כי נודה על האמת אלה שני יצורים שלא ניתן להשוות בינהם, בדיוק כמו שתנסי להשוות בין תפוחים לברווזים.
אם כבר הכורת צריכה להיות "ההבדל בין הפצת תכנים בפייסבוק ובבלוג".
או לטעמי הכותרת המדוייקת יותר היא "ההבדל בין הפצת תכנים ברשתות חברתיות לבלוג".
כל מה שכתבת פה בנוגע לפייסבוק נכון גם לטוויטר, פינטרסט, גוגל+ ואינסטגרם.
Lian
נהדר! בדיוק הייתה לי שיחה עם חברה בנושא. אשלח לה לינק לפוסט
גלית
פוסט נהדר
וכל מי שעוסק בשיווק, צריך להבין שהעתיד הוא ששיווק והשיווק הטוב ביותר הוא בלוג.
יחד עם זאת מתעוררת בי השאלה, איך משווקים בלוג בלי פייסבוק?
Yonit
מאוד קשה לשווק בלוג בלי פיסבוק. אפשר דרך פינטרסט וניוזלטר. אבל קשה.
עמית
עוד כתבה מעולה! תודה!
אהבתי את הדימוי: "הפצה בפייסבוק זה כמו לזרוק ממגדל עזריאלי כרטיסי ביקור ומי שיתפוס יתפוס, לעומת דיוור ממוקד לקוח זה כמו שליח דואר הביתה."
צריך לציין שרוב אפילו לא מגיעים לקרקע – חלק עפים חזרה עם הרוח ונוחתים על הגג, חלק נדבקים על החלונות או נופלים ישירות לתוך פח ורק אחד ממאה נופל על הרצפה ואז יש איזה סיכויון קטן שאולי אולי מישהו ירים אותו והסיכוי שהכרטיס יהיה רלוונטי בדיוק לאיש שהרים נמוך ביותר 🙂
חגית עצמוני
תודה רבה על ההסבר המדוייק על ההבדלים.
קרן קטקו איילי
תודה יונית. זה בהחלט עשה סדר.
איה
כשמבינים את מה שכתבת בפוסט הזה מבינים למה כל כך חשוב שיהיה בלוג, ושהבלוג זקוק לטיפוח ועבודה דווקנית עליו ושצריך ללמוד כל הזמן איך לעשות טוב יותר ואיך להצמיח אותו ולצמוח ממנו.
כשמבינים את כל זה אפשר ללמוד איך לשווק בכל הכלים האפשריים, שיהיה לנו גם וגם וגם ובסוף, התוכן שלנו בבלוג הוא שלנו!
תודה על עוד פוסט מעולה שעושה סדר בבלגאן (את יודעת שאני אוהבת סדר:) )
מיכל אדמתי
עוד פוסט מעולה חשוב וממוקד כהרגלך. אכן היה חשוב שייכתב.
אביטל ירדני
פוסט מצוין, מסביר בצורה ברורה.
באותה מידה זה ההסבר למה לבנות אתר בפלטרורמה פתוחה (כמו וורדפרס), ולא בפלטפורמה סגורה (כמו WIX לדוגמה).
ממצה מצוין את ההבדלים.
תודה !
תמרי סלונים ליבס
אני דווקא מתחילה מחשבון הפינטרסט שלי שלפני כמה חודשים ביום בהיר אחד נעלם לי.
עבודה של 3 שנים. ליקוט ואיסוף של מעל 20000 תמונות שבשנייה אחת נעלמו. אני לא יכולה אפילו לתאר את התחושה הזו שפתאום משהו שחשבת שהוא שלך פשוט נעלם בלי הסברים. משהו שעבדת עליו, שבטחת בו, שלא היה מצב שהוא פתאום יעלם. ואז… לך עם מי לדבר.
תושייה של מישהו מארה"ב ועוד רשת שגם בה אנחנו שוכרים מקום – לינקדין, הצילה אותי והצלחנו להחיות אותו ולהשיב אותו אליי.
הפינטרסט הוא כלי עבודה שלי, לכן האובדן היה קריטי עבורי. זו היתה חוויה שפתאום הרגשתי את כל מה שכתבת כאן.
אז הבנתי שהכל זמני. גם שם, גם בפייסבוק, גם כל רשת שאנחנו שוכרים בה מקום.
רק הבלוג שלי באמת שלי.
כשהתחלתי את הבלוג הייתי בפייסבוק פעם בחודש ממש לדקה. לשתף איזה שיר או תמונה. לא היה לי כלום למקום הזה. שום רגש אפילו סלידה. לא הבנתי מה מטרתו בחיים האלה מלבד להראות להכין נסעתי , או מה היה לי על השולחן כשאכלתי במסעדה.
כשהבלוג עלה הבנתי שזה חייב להיות לצידו. לא במקומו. אחרי שנתיים וחצי אני יכולה לומר שהפייסבוק הוא כלי עבודה בשבילי ,למדתי להשתמש בו בדיוק למה שאני צריכה. למה שמרגיש לי נכון. אין לי שם דף עסקי( עדיין) אך הפרופיל שלי והקבוצה שאני מנהלת כרגע מספיקים לי.
הפייסבוק לימד אותי להבדיל בין תוכן שאני כותבת לבלוג לתוכן לפייסבוק. אני הרבה פעמים עושה "המרה" לבלוג מפוסטים שכתבתי בפייסבוק. זה אותו הקול שלי אך לחלוטין כתיבה אחרת.
הקהילות שאני נמצאת שם והקהילה שלי הגיעו בעיקר מהבלוג שלי, או גילו אותי שם והגיעו לבלוג. זה פינג פונ מעולה. הכרתי אנשים משם, בלוגים חדשים, תגובות הכרויות…
מאוד מתחברת לדימוי של מגדלי עזריאלי שאתה זורק כרטיסי ביקור ומי שיתפוס יתפוס. זה בדיוק זה.
הבלוג של תמיד יהיה ה- דבר. ממנו הכל מתחיל.
הוא בטוח לי, אני יכולה לעשות בו כרצוני.
הדיוור שלי לא מסיבי משם בהתאם לקצב הפוסטים שאני כותבת, אבל זה הקשר הכי בטוח שיש לי להעביר את הבלוג הלאה. והפייסבוק הוא כלי הכרחי שמשרת את האמצעי הזה ונותן לו עוד ערך מוסף מעבר. הייתי אומרת שהפייסבוק הוא כלי תומך בלוג 🙂 משרת בלוג…אבל בשום מצב לא במקום.
פוסט מדוייק, תודה!
תמרי סלונים ליבס
מתקנת משפט שכתבתי…והפייסבוק הוא כלי הכרחי שמשרת את המטרה הזו… (לא את האמצעי)
ליאור
וואוו איזו תגובה מעולה! אם עד עכשיו עוד התלבטתי בקשר לבלוג ואתר, התגובה שלך לחלוטין נעצה את המסמר האחרון וגורמת לי להבין כמה זה חשוב שיהיה גם בלוג, אולי אפילו לפני הפייסבוק. אם יעלם לי עמוד הפייסבוק שטיפחתי זה בהחלט יהיה אסון עבורי. הולכת לטפל בנושא במיידי. תודה לך!
Yonit
תודה רבה שמחה לקרא
מירב טבקמן
את רוב ידעתי מתוך מה שלימדת אותי בשנה האחרונה בפרלמנט ובכלל. אבל הפוסט הזה עזר לדייק את המידע,לסדר אותו ובכלל, עפתי על האנלוגיה של שיחת הברזייה מול שיחת סלון בשישי בערב 🙂
גם וגם תמיד עובד לי. ואת עוזרת לי להבין יותר טוב מה נכון באיזו פלטפורמה.
תודה!!
זיוה
פוסט שעושה המון סדר. את הרוב ידעתי. אני הר תלמידה שלך. אבל היות שבתהליך האישי שאני חוויתי הפכתי להיות פייסבוקאית בעקבות הבלוג, הפייסבוק עדיין נתפס אצלי כמשרת את הבלוג ואני חושבת שזה לא מדויק לראות את זה כך. עדיין אני תופסת את השימוש המרובה בפייסבוק כסוג של הצקה. אז זה כנראה משהו שאני צריכה לעבוד עליו, ואת מחדדת מאוד יפה היכן אפשר לעשות מה ואיך להשתמש בכל כלי.
הגר אשחר ניר
הברזייה!! זה ענק פשוט.
פוסט מעולה, חידד לי כמה נקודות חשובות מאוד. את נפלאה ומשובחת כתמיד ועשית לי סדר. תודה
נתלי תמיר
פוסט מעולה, ממחיש ונגיש, מסביר ומפרט
כיצד בלוג איכותי כארוחת שישי, לעומת שיחת חולין בברזיה ובבית קפה בפייסבוק, מעלה, נקרא, נשכח. ממש כך:)
תודה גאיונית
נועה בר-נס
מה שאמרת. לגמרי 🙂 עוד חושבת על רעיונות לשילוב
חמוטל
תודה על עוד פוסט שהפיל לי אסימון חשוב.
ההבדל בין שיחות ברזייה (כן, גם אני עתיקה ) לארוחת שישי. זו אנלוגיה נהדרת והיא עשתה סדר בשניה…
מיכל מנור
פשוט פוסט מצוין. באמת איך לא כתבת על זה קודם????? 🙂
אסנת חן
פוסט מעניין ונראה לי שבאמת המפתח הוא גם וגם. יש משהו מפתה וקל לכתוב פוסטים ישר בפייסבוק ואז גם לקוראים יותר נוח לקרוא כי הם לא צריכים להיכנס ללינק ולפתוח וכל מה שכרוך בזה ויש את הבלוג, שכמו שחידדת יפה, הוא שלך בבעלותך וכל הפוסטים נשמרים בצורה מאורגנת וזאת היצירה האישית שלנו. תודה על סקירת כל ההיבטים.
טליה
יופי של פוסט! תודה רבה על הסדר שהכנסת בדברים.
מעניין אותי מה דעתך: השיווק שלי מושתת אך ורק על פייסבוק. בינתיים (טפו טפו) זה עובד. אני מבינה שעקרונית זה סיכון, אבל לא מרגישה רצון להשקיע כסף בשיווק אם אני גם ככה מצליחה להגיע לקהל שלי. אני לא מוכרת מוצר אלא נותנת שירות (שיעורי יוגה).
תודה רבה!
איילת ונציה מישר
שתדעי שהפוסט הזה הוא בדיוק! הסיבה למה להרשם לפרלמנט!
אני,נכנסתי אליו כשכל כולי פייסבוק. נוח לי יותר, זמין לי יותר, קל, שימושי, כזה של כאן ועכשיו ותחושת קיימות.
ועם ניסיון מר של תכנים שלמים שנכתבו ואבדו כי הועפתי מקבוצה ונחסמתי בה…
ויצאתי מהפרלמנט בידיעה ברורה של איך להשתמש ולהשמיש את שתי הפלטפורמות לטובתי.
שאפו עלייך!
נעמה אורבך
או! עכשיו כשחברות שלי ישאלו אותי מה ההבדל אני פשוט אשלח להן את הלינק לפוסט הזה. תודה על הסדר ועל האנלוגיות היפות.
נויה קומיסר
עכשיו אני מבינה למה אני לא שותה מברזייה.. אני גם מבינה על ביצים , סלסלות והסכנה של לאגור את כול הידע שלי בסלסלה שאינה שלי. זה משל נבון לחיים בכלל ולבלוג בפרט. מה אגיד ומה אומר אם בשעת לילה מאוחרת אני קוראת את ההבדלים שציינת בשקיקה- שחידשת לי בידע רב, פרקטי ועם המון שמחת חיים שיש רק לך!! האמת שאתמול פרסמתי פוסט בבלוג ושלחתי ברשימת התפוצה שלי ממש כמו שלימדת אותי ורק הרגע נזכרתי שבכלל לא שיתפתי בפייסבוק .. מחר יום חדש ופייסבוק יחכה לי