אני עוקבת ברשת מזה זמן אחרי רונן גפני ,פגשתי אותו בפעם הראשונה לפני שנתיים, כשמיי קמפוס השיקו את המתחם, ושם זכיתי לשחק במשחק שרונן גפני פיתח בשם פרשביז.
המשכתי לשמע אודות המשחק ורונן גפני פה ושם, בלוגריות שהצטרפו לצוותי המשחק ולקוחות שנסעו עד טוסקנה לזרוק את הקוביות.
לפני יום כיפור החלטתי לצייד את עצמי בספר טוב, והזמנתי באתר את הספר "היזמים החדשים" אמרתי לעצמי: "אם כבר להבין על מה מדובר, אז עד הסוף".

מה אומר? וואו. באמת שוואו.

ביום כיפור נסעתי להורי עם הבנות, נכנסתי מתחת למזגן ולפוך וקראתי את הספר מהתחלה ועד הסוף בלי הפסקה עד 4 בבוקר. פשוט שתיתי את הספר בצמא גדול. אני כל כך אוהבת את התחושה הזאת של קריאה לימודית מעמיקה. במהלך הקריאה כתבתי לעצמי הערות על הכתוב בספר ואיך הפלטפורמה של המשחק מקבילה לפלטפורמה של הבלוגים. בסופו של דבר גמרתי את חבילת דפי הממו של אמא שלי וחצי מדפי הממו של אבא שלי. (אל חשש, הם עדיין אוהבים אותי).

בסיום יום כיפור ביקשתי מרונן שניפגש, כי זה מדהים איך אנחנו מדברים את אותה שפה אבל משתמשים בפלטפורמות שונות. נפגשנו, ומפה לשם יצא הפוסט הזה וגם הרצאה שלו ולאחר מכן הרצאה שלי בהאבבלוגיגנ – החממה לבלוגינג מקצועי.

אז, על מה הסיפור בעצם?

הסיפור בספר הוא על דפוסי חשיבה חדשים, אותם רונן גפני ושמחה גליק מגדירים כדפוסי מחשבה של היזמים החדשים. מבחינתי, בלוגריות, שאני מכשירה ומלמדת, לומדות את דפוסי החשיבה הללו באמצעות הבלוג.

ישנם מספר מאפיינים של היZמים החדשים, שאותם אביא על קצה המזלג בפוסט זה.  כמו "היZמים החדשים פשוט מעצבים מסגרת חיים שבה כבר מובנה סגנון החיים הרצוי להם" המשפט הזה בעמוד 40 בספר, זרק אותי הישר לפוסט שבו בחנתי לפני מספר שנים האם בלוגינג הוא סגנון חיים. זוכרות?, אפשר לקרא אותו בלינק. המסקנה היתה חד משמעית שבלוגינג הוא סגנון חיים שבו אנו מעצבות את החיים שלנו באמצעות הבלוג, למען הבלוג, עם הבלוג.

מאפיין נוסף (ואני ממש עושה עוול לספר כי אי אפשר לתמצת אותו בשני משפטים) של היZמים החדשים: "היZמים החדשים הם אנשים המונעים על ידי מטרותיהם, הם מאמינים מאוד בעבודה חכמה ובשיתופי פעולה מוצלחים" (עמוד 41) כל כך שמחתי על המשפט הזה, כתבתי לעצמי בדף ממו: "בלוגים נכתבים למען מטרה מסוימת, המטרה מעצבת את עמוד השדרה של הבלוג מבחינת נושא, קהל יעד, הפצה ועוד. הבלוג גורם לבלוגריות לעבוד בצורה חכמה על הבלוג, לא לכתוב סתם, אלא לכתוב מדויק, נכון, אותנטי, והכל מתוך סקרנות ורעב לעשייה, להצלחה, ליצירתיות.  שיתופי הפעולה נוצרים באמצעות הבלוג, הקהילה והקוראים כחלק בלתי נפרד מחיי הבלוג. שיתופי הפעולה יוצרים את העשייה של הבלוגרית בבלוג, סביב הבלוג ולמען הקהילה של הבלוג. דבר שיוצר הזדמנויות נוספות."

מאפיין נוסף של היZמים החדשים: "אנשים שיודעים לחשוב באופן רב ממדי הם נהנים למתוח קווים בין הנקודות השונות ולהמציא את חייהם בכל פעם מחדש". כמה פעמים אני שומעת בלוגרית אומרת לי "הבלוג שינה לי את החיים". הבלוג לא באמת שינה לה את החיים. היא שינתה לעצמה את החיים. הבלוג רק פתח לה את הפתח הזה של העשייה לשנות, לעשות, להיות, ליזום. וזה הקסם האמיתי. לאפשר לעצמנו להשתמש בפלטפורמה עוצמתית להיות מי שאנחנו באמת.הבלוג מאפשר לנו להביע את עצמנו במלוא הכשרון, הידע והנסיון שרכשנו עם השנים. הבלוג מאפשר לנו לשלב את כל היכולות שלנו של העבר וההווה ולהפוך אותו למשהו אחר, שאי אפשר לבטא אותו במקום אחר מלבד בבלוג.

למה הספר התחבר לי כל כך חזק להלך הרוח של להיות בלוגרית?

אחד הקשיים של בלוגים זה להמציא את עצמנו מחדש, כל הזמן, כל פוסט, כל הפצה, כל תוכן. אני חושבת שקושי ההתמדה הוא קושי מספר 1 של בלוגים. אבל ברגע שאנחנו נהיה בסטייט אוף מיינד של יזמיות, יזמים, ממציאנים, סטארטאפים, עסקים, הופ, פתאום הבלוג משנה את פניו, והוא הופך אותנו לציידות וציידי התוכן, לנשים סקרניות שכל הסנסורים פתוחים אצלנו. ואז, קורה הקסם הזה, החלקים מתחברים, דברים קורים על אמת.

לסנסורים הפתוחים של הבלוגריות (והלקוחות שלי עכשיו מדמיינות אותי נוגעת בשתי ידיים וטופחת על הגוף שלי תוך כדי אמירה שבלוגרית היא בלוגרית אמיתית כשכל הסנסורים שלה פתוחים) יש מושג בספר היZמים החדשים: קפיצה קוואנטית. והרי ההסבר: "הדרך היחידה להגיע לקפיצה קוואנטית היא לזהות הזדמנויות כשהן נקרות בדרכנו ולנקוט בפעולה".

קראתי את המשפט הזה (עמוד 45) וחייכתי לעצמי, ואז כתבתי לעצמי על הפתק: "הרי כתיבה בבלוג יוצרת הזדמנויות כי באמצעות הבלוג אפשר לנקוט פעולה כי הבלוג הוא שיח. הבלוג הוא כרטיס ביקור. הבלוג הוא הקשר שלנו לעולם החיצון. הבלוג הוא הספר לנשמה שלנו, לעסק שלנו, למי שאנחנו. הוא זה שיוצר את ההזדמנויות ואת הקשרים. בחיי הבלוגריות, כל דבר יכול לקרות כל רגע, הבלוג, יש בכוחו להפתיע את הבלוגרית עצמה ביכולותיו להביא הזדמנויות למפתן הדלת, וכל מה שהבלוגרית צריכה לעשות זה פשוט להיות ולהגיד "כן".

הנה רק לאחרונה שיתפתי בפייסבוק שלי שהולי בקר הזמינה אותי לסופ"ש של מנטורינג אצלה בגרמניה. האם זה סתם קרה? לא. כתבתי לה מספר פעמים, הצגתי בפניה את הבלוג שלי בעברית, הסברתי לה על מה הוא ומה הוא מכיל, על כוחה של קהילה ועל החלום שלי להביא אותה לישראל לכנס בלוגינג ענק. והנה, היא פתחה את הדלת עבורי ואמרה "יש לך הזדמנות, את באה?". ברור שכן!!

איך הספר היZמים החדשים מסביר את עיקרון החשיפה והקהילה?

הרבה בלוגריות חוששות לחשוף ולהיחשף.
זה בעצם הפחד הראשון שאני נתקלת בו עם בלוגרית מתחילה. כמה לחשוף, למה לחשוף, מה חשיפה תעשה לי. בדרך כלל אני מסבירה שלבלוג יש את הדרכים להביא את החשיפה למקומות הנוחים, הנעימים, אלו שמראים שבסופו של דבר החשיפה היא לא כזאת נוראית כמו שחשבנו. איך זה קורה שפתאום החשיפה לא כזאת נוראית כמו שחשבנו, ואפילו, הקוראים נהנים לקרא אותי למרות ש"יש עוד המון כמוני".

בספר רונן מסביר: "קיימות דרכים רבות ונהדרות להקים את הסביבה התומכת הייחודית שלכם בדיוק במקום שבו אתם גרים. אנחנו פוגשים מאות יזמים בכל רחבי העולם שעובדים בחללים שהם חולקים עם אנשים בעלי דפוסי חשיבה דומים לשלהם, בעיר מגוריהם. ברגע שאתם מתנתקים מהתא הקטן שהוקצה לכם במשרד ויש לכם חיבור לרשת, השמים הם הגבבול – אז עופו חופשי!. היZמים החדשים מבינים גם שמשחקים וניצחונות עובדים טוב יותר בקבוצה מאשר לבד. "

בום! איזה פסקה אדירה בעיני. מעבר לעובדה שהיא מסבירה את החיברות שיוצר הבלוג באמצעים לא נראים, וירטואלים, היא גם מסבירה את החזון של ההאבבלוגינג. מקום של מרחב עבודה משותף, הבית של הבלוגים. החממה לבלוגינג מקצועי בה יש קהילה, wifi, מקום ללמידה ולהצלחה משותפת. זה פשוט נפלא. כל כך שמחתי על הפסקה הזאת שמופיעה בעמוד 47.

ואיך זה מסביר את היכולת שלנו לחשוף מבלי להפגע? לחשוף ולהתחבר? ובכן בספר כתוב "אנחנו יצורים חברתיים שאוהבים לחלוק עם אחרים, לעבוד ולשחק יחד…. כיום היזמים הללו שמחים לשתף אחרים בסיפורים שלהם בכנות ולצ'וטט על ההצלחות והאתגרים שלהם כדי שגם אחרים יוכלו לשגשג".  אתן כבר מבינות את החיבור לבלוגים, נכון? בעיני בבלוג אנחנו משתפות את החיים שלנו, את המחשבות שלנו, את התשוקות שלנו. בין אם אנחנו יודעות מה אנחנו עושות ובין אם זה רק מחשבות ובגדר של ניסוי ותהייה. הבלוג, גם אם זה נוצר בצורה מלאכותית בהתחלה, הופך למשהו שנעים לנו, למשהו טבעי לנו, למשהו שהוא כבר חלק מההווי היום יומי. ולמה זה קורה? כי השיתוף הוא זה שמניע את גלגלי הבלוג, ומשם זה הולך וממשיך ומפתיע אותנו כל פעם מחדש.

יזם שמצליח הוא יזם שמרוויח?

בעמוד 52 רונן גפני התייחס לשאלת הכסף, וזה ישר הזכיר לי את השאלה הראשונה ששואלים אותי תמיד: "אז, בבלוג יש כסף? איך עושים כסף מבלוג?". הרשו לי לצטט מעמוד 52 (אתן מבינות שאני רק בהתחלה של הספר מצטט לכן עמוד אחר עמוד…. תחשבו כמה ההתלהבות שלי היתה גדולה כשקראתי את הספר הזה תוך הנהון אינסופי של הראש). "מבחינת היZמים החדשים, הקמת עסק אינה רק עוד דרך להתפרנס, זו המהות של מה ומי שהם. למרות שאנחנו בהחלט צריכים כסף כדי לפרנס את המשפחה שלנו, פרנסה בפני עצמו היא חלק מתפיסה שעבר זמנה. בעיני היZמים החדשים, העסק אינו סוג של ג'וב, אלא בד ריק שממתין להם כדי שיצבעו אותו בתשוקותיהם, ערכיהם, ומשימותיהם".

וואי וואי וואי. אני מצטטת את הפסקה הזאת ומחייכת לעצמי, כמה שהיתי צריכה לקרא את זה שוב, יומיים לפני פתיחת ההאבבלוגינג. בול. ככה. זה אני. פותחת את ההאבבלוגינג כי פשוט אני צריכה מבתוכו לעשות את זה, ולא משנה כרגע אם זה יהיה רווחי או לא. (בואו נקווה שיהיה רווחי….משכנתי גם את גורדון הכלב לפרויקט הזה).

אני מאוד אוהבת שבלוגריות מרוויחות כסף מהבלוג שלהן. זה ראוי לחלוטין ואף כדאי. אבל עם זאת, ההשקעה של הבלוגרית בבלוג הוא לא רק ממניעים של כסף, אלא מתוך תשוקה, עניין, ערכים ויצירתיות. ולכן, בלוג מצליח הוא בלוג שמונע מתוך מטרה מסוימת וזה לווא דווקא מתוך צורך או עניין של רווח כלכלי. אז לכל המלעיזים שלפעמים אומרים: "בלוג? למה לך בלוג? יש עוד מלא כאלה! את עושה מזה כסף בכלל?" אתן יכולות לחלוטין להגיד: "אני עושה בלוג, וזה עושה לי כל כך נעים, אני יוצרת, כותבת, מתחברת, עושה. זה הכיף שלי והוא מעיף אותי רחוק. בשביל החוויה לא צריך כסף, התשוקה, המחקר, הכתיבה פשוט עושים לי את זה, וזה נעים לי". (אבל זה לא אומר שבלוגרית עובדת בחינם עבור התכנים שלה בשיתוף פעולה מסחרי, פה האג'נדה שלי מאוד ברורה, אבל זה לפוסט אחר).

פשוט לזרוק את הקוביות

אני יכולה להמשיך ולכתוב עוד המון על הספר ואיך הוא קשור לבלוגים, אבל אני רוצה לסיים את הפוסט הזה עם דוגמא נוספת, את כל היתר תבואו לשמוע בהרצאה של רונן גפני בהאבבלוגינג אודות היZמים החדשים.

אחד האלמנטים שחוזרים במשחק הוא זריקת הקוביות. יש באקט הזה של זריקת הקוביות אלמנט של לקיחת סיכון, או יצירת הזדמנויות. תלוי איך מסתכלים על זה. אני מאוד מאמינה בזריקת קוביות, בעצם, כל חיי הבוגרים הם תוצאה של זריקת קוביות הזויות לחלוטין, אין לי מושג איך קרה מה שקרה ומה שקורה, כנראה שככה זה כשזורקים קוביות.

"מדהים איך שהיקום יוצר ניסים ונותן פידבק לאלו שפשוט ממשיכים לזרוק את הקוביות!" עמוד 73. בעיני זריקת הקוביות הוא משל לקסם של הבלוג. זוכרת את התשובה של הבלוגרית שכתבתי למעלה למלעיזים? ובכן הקסם של הבלוג הוא המענה האולטימטיבי לכל המלעיזים, לכל הלועגים, לכל מגלגלי העיניים. הבלוג מחבר אותנו לעצמנו וגורם לנו לצאת מגבולות המוכרים לנו מצד אחד, ומצד שני להתחבר לאנשים נוספים שאוהבים את מה שאנחנו כותבות בבלוג. בזכות הבלוג נוצרים קשרים של הזדמנויות, אילו הם הרגעים בו אנחנו יכולות לזרוק את הקוביות.

ונסיים במשפט: זה לעולם לא "רק" משחק (עמוד 73)

בלוגים זה מדבק, זה ממכר, זה עולם ומלואו. בלוגרית שנכנסת לענין הזה של הבלוג בשיא הכוח, מבינה על מה אני כותבת. כי בלוג זה לא "רק" בלוג. מזמן לא.
ממש כמו פלטפורמת המשחק של פרשביז. "משחקים הם לא רק הפסקה מהמציאות: הם מעצבים את המציאות שלנו". כך נכתב בעמוד 73.

מבחינתי המדיה המסורתית (רדיו, טלויזיה, עיתונות פרינט) מעצבים את הערכים של הציבור הרחב ושלנו. בלוגים, לעומתם, פותחים לנו את העינים ואת הלב לערכים נוספים, לחיבורים שונים, לסקרנות, למידה, כתיבה שונה, ביקורת, ראיה אחרת על החיים. מאוד אהבתי בתואר השני שלי להשוות מאמרים על אותם נושאים במדיה המסורתית ובבלוגים, תמיד מה שנכתב בבלוגים היה כל כך רענן, שונה, מגוון ולא סכמתי כמו במדיה מסורתית. וזה בדיוק העולם הזה של הבלוגים, חדש, מעניין, מושך, מרתק. ואת זה בלוגרית שמבינה שבלוג "זה לא רק בלוג" יכולה להבין מבלי להניד עפעף.

יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב על הפלטפורמה הזאת של הבלוג, על הקהילה, על זריקת קוביות ועל שיתופי פעולה ויצירת ניצחונות מרובים. זה כל כך העולם שלי, בשביל זה גם בניתי את ההאבבלוגינג, בשביל שנוכל ליהנות מהקהילה  ומהחיבורים שיקרו שם. אבל את כל זה אני אפרט בהרצאה. מחכה לך

אז, אשמח לשמוע למה התחברת? האם את זרקת קוביות בזכות הבלוג? האם את עונה למלעיזים למיניהם אודות הבלוג? האם את עם הסנסורים פתוחים בזכות הבלוג? אני כל כך אשמח לשמוע אם התחברת לפוסט הזה.