הגיע היום הגדול – יום החתימה על חוזה עם בעל הנכס. אני מתרגשת ברמות בלתי אפשריות. זה באמת קורה? אני מקבלת נכס? אני כבר לא חוששת, אני יודעת שזה אפשרי, שיש לי קהילה מתעניינת, שהחזון יכול ואפשרי ושהבלוגריות שמחות על פתיחת הבית של הבלוגריות. התכנון, ההבשלה, הכל הגיע בזמן הנכון. יאללה, בואו תראו את המתחם – צילמתי אותו עבורכן.
המתחם החדש יוצר לי רעיונות חדשים למוצרים ושירותים נוספים, עדיין נותרה דילמת הכסף – מאיפה אני אשיג את התקציב הראוי לשיפוץ? אבל מצאתי פתרון יצירתי שאני מקווה שיצא לפועל. היתי אמורה לשבת על האקסל של ההכנסות וההוצאות הצפויות, אבל במקום זה בניתי אתר אינטרנט להאבבלוגינג חחח רוצות לראות? מוזמנות להכנס
חזרתי מהחופשה בבולגריה, חגגנו את הBLOG DAY פעמיים – גם חגיגות של המון לינקים מבלוגרית לבלוגרית וגם ראיתי נכס שהכי הרגיש לי מתאים לבית של הבלוגריות. היה יום כל כך עמוס, גם סוף החופש הגדול, גם חזרנו מטיסה, גם ראיתי נכס שמתאים. וואווווו, תקשיבו, זה היה פשוט להכנס חזרה לשגרה בפול פול פול כוח.
יצאתי להתנתק מהסיפור הזה של אי החתימה על החוזה רגע לפני חתימת החוזה. האכזבה ושברון הלב היו לי מאוד קשים. מזל שבחופשה המפחתית מילאתי את האויר בריאות ובלב. לא ידעתי עד כמה אקח ללב את המשבר של אי החתימה על החוזה. מזל שהזמנתי אי שם בחורף את החופשה המשפחתית. היתי צריכה את הניתוק הזה בשביל לעשות חושבים מחדש. פוסט שהוא יותר מתאים לבלוג האישי, אבל התהליך הזה הוא של בית הבלוגריות ולכן החלטתי לשים פה את חשובן הנפש שלי.
כשהתחלתי לצלם את הדוקו, הייתי בטוחה שהכל ילך ממש טוב, זאת אומרת היתי בטוחה שיהיה כמה נפילות בדרך אבל לא ציפיתי לזה. יום אחד שהתחיל בכל כך הרבה התרגשות והסתיים בשוק אמיתי, בהחלטה שהפכה 180 את כל התהליך הזה. החלטה שהחזירה אותי אלפי צעדים אחורה. שוב.
יש. זהו. השתקתי את כל הקולות שבערו בי והפחידו אותי אני הולכת על הנכס היפה שראיתי עם המעצבת. הגיע זמן לפחות דיבורים ויותר מעשים. שלחתי את טיוטת החוזה לעורכת הדין ויאללה לקראת חתימה.
המהלך הזה של בניית הבית לבלוגריות הוא קשה ומורכב מכל כך הרבה בחינות. גם כלכליות. הלכתי חדורת אמונה לבנק לבקש הלוואה, היתי בטוחה שהבנק שלנו יחבק אותנו באהבה ויגדי "ברור, בהצלחה!" במקום זה קיבלתי לא חריף ונוקשה. איזה ייאוש. מה עושים עכשיו? איך משכנעים את הבנק להאמין בדבר הזה שהוא בערך כל מה שחלמתי עליו מיום הקמת הבלוגריסטית?
אחרי שראיתי המון נכסים שלא מצאו חן בעיני, החלטתי שלא טוב היות האדם לבדו. זה הזמן לשתף את המגדלור בכל הצעד הענק הזה ולקחת גם ייעוץ חיצוני בשביל לא להיות לבד. אז תכירו את המגדלור שלי, שהולך אחרי באש ובמים, ואת מזל שמלווה אותי בתהליך המטורף הזה.
סרטון רביעי בסדרת הדוקו אודות הקמת בית לבלוגריות. אחרי שבועיים מהסרטון האחרון, סרטון בו אני מתארת את החיפוש אחר הנכס הנכסף. זה לא פשוט למצא נכס מתברר, כל הנכסים שונים ממה שיש לי בראש. או גדולים או קטנים או מכוערים או מעופשים או יקרים. אוף.
השיעור הראשון שלמדתי – שגם אם נראית לי הדרך פשוטה, היא לא כל כך פשוטה. מסתבר ש22 מ"ר זה לא מה שאני מחפשת. חבל. עכשיו אני מתחילה שוב מהתחלה. נראה לי שזה יהיה פאטרן מסוים של חזרות אחורה וקדימה ואחורה וקדימה. וואי וואי כמה סבלנות אני צריכה… מוזמנות לצפות בסרטון השלישי בסדרת הדוקו.
איזה קטעים, כשהעיניים נפתחות מוצאים דברים. מסתבר, שממ שליד הבית שלי, במרכזון המסחרי מתפנה מתחם קטן בן 22 מ"ר. בול מה שחשבתי, מתחם שנוכל לשבת ביחד ולכתוב. אבל אני לא בטוחה שהגודל מתאים. אבל, נו, זה ממ שקרוב לבית. זה בטוח סימן טוב, לא? אז בסרטון הקרוב אני מתארת את מה שאני מרגישה לאור הנכס הראשון שמצאתי פנוי.
לפני שנים היה לי חלום, והוא רק גדל והתעצם עם הזמן, אבל זה אף פעם לא היה הזמן המתאים. עברה שנה ועוד שנה, עשיתי המון דברים, והחלום לא עזב אותי, להיפך הוא התדפק על דלתות המחשבה והלב לא פעם ולא פעמיים. עד ש, עד שאמרתי לעצמי – די, זה הזמן וזה המקום. הגיע הזמן שלבלוגריות יהיה בית, חממה מקצועית לבלוגינג. מקום בו נשב ביחד בצורה מסודרת, נעימה, מאורגנת, ונכתוב ונלמד ונפעל כקהילה גם באוף ליין. אז כן, החלום כולל למצא מתחם ולשפץ אותו ולבנות אותו כראוי לצרכי הקהילה. וזה, כבר חלום ממש גדול וגם יקר. אבל נו, אני לא מסוגלת כבר לשתוק, אני חייבת. אבל אני צריכה גם אתכן, הקוראות, שתעודדו אותי בדרך. אני עדיין בתהליך של חיפוש הבית המתאים ואני מזמינה אתכן להיות חלק מהמסע הזה.
