בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה.
הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל שכבר הינו עייפות, אבל בתכל’ס יתכן והינו מקשקשות עד אור הבוקר), והבית שלה הריח מדהים. מסתבר שאלו היו קאפקייקס נפלאים של לימון שהיא הכינה לכבוד הראיון (מקסימה כבר אמרתי?), ידעתי כבר אז שאהיה חיבת לקבל את המתכון ולפרסם אותו.

5 דברים שלא ידעתם על יעל יניב:

1.כמה פעמים אמרתן לעצמכן, הא, הנה רעיון מעולה והוצאתן אותו לפועל? יעל יניב עושה את זה ובגדול. היא המציאה מוצרים (רקעי צילום, מדבקות לוח גירי, מדבקות קיר ברקמת איקסים ובסוף הפוסט מוצר חדש וטרי מבית היוצרת) ומוכרת אותם באינטרנט ובירידים.
2. הבית של יעל מלא בהפתעות, והכל פרי יצירתה או מתנות שהיא קיבלה מחברותיה הכישרוניות. תענוג.
3. ליעל יש מכונת קפה נספרסו שמיועדת למשפחה וחברים בלבד. היא קנתה אותה כי היא לא אוהבת להכין קפה אחרי ארוחות החג לכל המשפחה (20+ אנשים).
4. יעל היא בחורה מצחיקה. כשתמללתי את הראיון שלנו, לא האמנתי עד כמה צחקתי איתה באותו ערב. כמו שהיא כותבת, ככה היא בחיים האמיתיים – כנה, יפה, יצירתית ומצחיקה.
5. היא טסה לחו"ל לסדנת סקראפבוקינג בספונטניות, מעכשיו לעכשיו, כשרק נכנסה לתחום ועוד לא הכירה את התחום טוב.

מאיפה הכל התחיל? למה פתחת בלוג?

את הבלוג "MY CREATIVE SPOT" פתחתי לפני 4 שנים.

לאורך השנים שבהן אני מפסלת ומציירת, אף פעם לא שמרתי תיעוד של היצירות שלי. יום אחד נוצר בי חשק לתעד לעצמי  את מה שאני עושה, פרוייקטים של ציור,פיסול, סקראפ. בשבילי זה משהו כיפי כשאני רוצה לשתף דף שעשיתי או ציור וכו’, אני שולחת את ההפניה לשם. מבחינתי זה הארכיון הכי טוב. לא האמנתי שהבלוג יגיע לאן שהוא היום, למכירות של הרקעים ושל המדבקות לוח הגיריות, ולקאפקייקס (אחרת הייתי פותחת אותו על שמי ולא על שם כינוי החיבה של אחיין שלי) קצת מאוחר מדי לשנות אבל מצחיק קצת, לא?.

סיפרת על שבוע היצירה בהולנד איך זה התחיל?

אם יש משהו שאפשר להגיד עלי ,שבדברים האלה אני עם קוצים, קפריזית.  במקרה נכנסתי ביום שישי אחד לבלוג של חגית, והיא בדיוק פרסמה פוסט על סופ"ש של סדנאות סקראפ, שעשתה לפני שנתיים, והיא מיידעת, שיש כזה עוד חודש בהולנד, אז לחצתי על בלוג הסדנאות, שלחתי מייל איך נרשמים ומה צריך להביא, וביום ראשון כבר קניתי כרטיס טיסה. לא ידעתי מה זה בדיוק סקראפ, אבל מהרגע שהיה לי כרטיס טיסה ביד חקרתי את נושא הסקראפ, הלכתי לסדנאות עיצוב, לפורומים, והכנתי את עצמי לארוע. כשהגעתי להולנד טרפתי את הכל עם עיניים מזוגגות מאושר והשראה, אחר כך הכל כבר היסטוריה. בהולנד גם הרווחתי חברה נהדרת (את נווית) וגם נחשפתי לעולם מדהים ועשיר.

את מולטיטסקינג עם המון תחומי אמנות, מאיפה מתחיל הרצון לעשות תחומים כאלו?

יש לי עיניים גדולות, אם אני רואה משהו אני חייבת שיהיה לי!  התחלתי לפני 15 שנה בציור ובעשר השנים האחרונות אני מפסלת בחימר. כל שאר תחומי האמנות הגיעו תוך כדי חשיפה לעולם הוירטואלי – זה בא בגלים של חשק והשראה.

אל התפירה הגעתי גם בהפוך על הפוך- נסיון ראשון לא מוצלח אצל נווית הביא אותי להרמת ידיים והכרה שאני לא אתפור.  שישי לאחר מכן נפגשנו בנחלת בנימין והיא הסכימה שאני אקנה בדים והיא תתפור לי. כניסה  לחנות "מרכז התפירה" שינתה את הכל (חוסר יכולת לדחות סיפוקים כבר אמרתי?) – יצאתי מהחנות עם מכונת תפירה, הכי פשוטה וזולה, בלי לדעת לתפור, בלי לדעת מי נגד מי, כלום. אבל היה לי רצון, רעב לתפור ולהתמודד בכל זאת עם האתגר וידעתי שאם יש לי מכונה, אני חייבת ללמוד להשתמש בה.

התחלתי להשתתף בסדנאות תפירה, מפגשים עם חברות מאד עזרו כדי להבין וללמוד. ברגע שאני רוצה אני מוצאת את הדרך –  האינטרנט כל כך שופע, שלא צריך הרבה, חוץ מקצת זמן, רצון ואז את כבר בחצי הדרך.

 את עובדת במשרה מלאה, מתי יש לך זמן גם ליצור וגם לתחזק בלוג?

היצירה היא משהו בתוכי, אני חייבת ליצור, ומה שטוב בתחזוק בלוג הוא שגם כשאין מוזה/אנרגיות יש משהו בבלוג ש"מחייב" אותי ליצור, גם לטובת הקוראים אבל בעיקר גם בשבילי – מעין מחויבות בלתי כתובה. אני אוהבת את התחושה שהבלוג מכריח לשמור על הרצון שלי  לחדש ולרגש, לחשוב מחוץ לקופסא.

הרעב הזה, הן לידע והן ליצירה מביא אותי לבדוק איך אפשר להתקדם עם הדברים בעצמי-אם בעבר הייתי ישר קונה מוצר, היום אני אנסה לראות איך אני יכולה להתאים אותו לעצמי, לשפר…כך היה במקרה של מדבקות הלוח הגירי. רכשתי באנת’רופולוג’י בשנה שעברה צנצנת אחת עם תווית צבועה בצע גירי. הרצון לכמויות (שמפאת הבעיה בלהביא לארץ כ"כ הרבה מוצרים שבירים ויקרים) הביא אותי לנסות בעצמי. אז בשלב ראשון זה היה לרסס צנצנות ולצבוע בצבע גירי ואז ברגע של הבנה של החומרים והידע שברשותי, נולדו מדבקות הלוח הגירי עם הקונטור.

התחושה של החיפוש איך אפשר לחדש היא זו המניעה אותי ואני חושבת שללא הבלוג לא הייתי עושה או מגיעה לכל הדברים ,או לפחות,  עושה אותם אולי אחרת. מתוך הצורך והרצון לצלם ולהשתפר בצילום נולדו גם הסטים של הרקעים לצילום: אחרי שהשתעממתי מצילום חוזר על הפרקט בבית, התחלתי לצלם רקעים מעניינים ולהדפיסם לשימוש עצמי שלי… אחר כך הבנתי שזה בעצם מוצר שחסר לצלמים, בלוגרים ולצילום מוצרים לטובת שיווק ומכירה, כך נולדו הסטים של הרקעים, ואין שמחה ממני שיש לזה ביקוש.

 מאיפה ההשראה שלך מגיעה?

יש דברים שקורים באיזה שהוא תהליך וזמן. בפיסול ובציור בדרך כלל לקחתי השראה מציורים ופסלים אחרים-אף פעם לא עצמתי עיניים ודמיינתי פסל משלי-אני לא טיפוס שמחצין  את כל כולי ולכן זה תמיד היה לי קשה ליצור מאפס. לכן הרעיונות של הרקעים ומדבקות הלוח הגירי הפתיעו אותי, הם צצו מצורך אישי, מהמקום הכי שלי. כתבתי על מקורות ההשראה שלי פה ופה

אני עובדת ומשקיעה בבלוג המון. צריך לדעת שבלוג זה עניין של טיימינג. יכול להיות שאם הייתי יוצאת עם מדבקות הלוח הגירי לפני שנתיים זה לא היה תופס, כמו שזה תפס, ובדיוק אותו דבר עם הרקעים לצילום. צריך ליצור כל הזמן, מתוך היצירה הרעיונות באים. וההשראה היא בכל מקום. צריך פשוט לפתוח את העיניים, האוזניים והלב.

בפוסטים שלך יש המון פרגון ולינקים לבלוגריות אחרות, למה?

אמא שלי תמיד אומרת בהקשר של עסקים: "עיני אינה צרה" וממנה למדתי את הגישה הזו ומכאן גם הפרגון. לא עולה לי כסף לפרגן, לא לחברה שעושה ניירות או תופרת או סורגת או  שעושה קרמיקה. יש מקום לכולם וכל עוד אדם יוצר דבר ייחודי ולא מרע לי – אין שום מניעה ממני שאפרגן.  אני מאמינה שכל עוד אני מפרגנת מכל הלב (ואני בד"כ אפרגן רק למי שאני מאמינה בו/במוצר שלו/שלה) בסוף זה יחזור אליי, ואני אכן מקבלת המון אהבה ופרגון בחזרה. זאת קארמה ששולחים ליקום.  כיף לי לפרגן, זה מעצים את האחרת, זה נותן למישהי אחרת הכרה שהיא עושה דברים שאני אוהבת (ביננו, כולנו אוהבות חיזוקים והכרה), ואם אני אוהבת ומכירה , למה שאחרים לא יכירו גם?

 את חלק מצוות הDT של נתנאלה, איך זה התחיל?

פגשתי את נתנאלה לראשונה במפגש פורום של עיצוב אלבומים שבוע אחרי שחזרתי מהולנד. התחלתי לקנות אצלה חומרים לעיצוב האלבומים והשתתפתי בסופ"ש סדנאות ראשון שלה ובהמשך נרשמתי לסדנת חותמות שהיא עשתה בבית שלה. יצרנו בסדנא עד 13:00 וכשזה הסתיים היא הציעה לי להישאר  "שבי,  אין לך בעל וילדים לטפל בהם- בואי נכיר ונדבר". נפגשנו עוד כמה פעמים במפגשי פורום היצירה ומצאנו שפה משותפת. היא באה ממקום של רצון לקדם את התחום וממקום של אהבת היצירה וכשהיא החליטה על הקמה של צוות מעצבות לחנות שלה היא ביקשה שמי שחושבת שמתאימה שתשלח בקשה.
הצעתי את עצמי לתפקיד עם המון חששות ובלי הרבה ציפיות אבל היא ראתה בי פוטנציאל גם בתפירה וגם בסקראפ- ואני, שנתיים אחרי, מנסה לעמוד בציפיות ונהנית מכל רגע (וזה לקח שלמדתי…צריך להעז, להאמין ביכולות שלכן ואז השמיים הם הגבול). במהלך השנתיים הכנתי הדרכות, הן בתפירה והן בסקראפ.

 זו תחושה נהדרת ליצור (לפעמים תחת לחץ זמן) אבל מספקת ביותר-גם כאן תמיד יש רצון לחדש ולהראות שימוש בחומרים באופן שייתן השראה גם לאחרות והשנה האחרונה בהחלט היתה כזו, מפרה, מאתגרת ומאד מיוחדת.
כמו שכבר סיפרתי, הבלוג צמח מתוך רצון אישי שלי לתיעוד-המכירות והירידים הגיעו תוך כדי השנים, עם החשיפה של הקהל למוצרים שלי….תוך כדי הכרות מעמיקה יותר, נתנאלה שגם תמכה ופירגנה לי, כשהיא עשתה את היריד הראשון בבית אצלה, ואני בדיוק יצאתי עם הקאפקייקס מקרמיקה ופתחתי חנות באטסי-היא הציעה לי לבוא להשתתף ביריד.

 השתתפתי ביריד הראשון עם 31 קאפקייקס, חשבתי לעצמי, שמקסימום אשאר עם מתנות למשפחה לראש השנה. אפילו אמרתי למורה שלי לקרמיקה, שלא תילחץ לשרוף עוד קאפקייקס. אחרי הערב הראשון ביריד, כמעט כל הקאפקייקס אזלו  וכשביקשתי מנילי (המורה המקסימה שלי לפיסול) אם תוכל להפעיל תנור בלילה ולשרוף את הנוספים-היא הפתיעה אותי שכבר הם שרופים… היא ידעה שזה יילך מצוין ושרפה לי כבר הכל מראש. ההרגשה שרוצים את הקאפקייקס שלי היתה מדהימה, וחזרה על עצמה גם ביריד בנמל עם הרקעים והמדבקות. ככה זה התחיל.

 איך את מתייחסת לקוראים שלך?

חשוב לי שידעו שמי שכותבת זה באמת פרסונה אמיתית, ואם יפגשו אותי ביריד או ברחוב אני לא טיפוס אחר, אני אותה אחת, אמיתית, עם אותן תכונות, שאני כותבת עליהן או מציגה אותן.
מעבר לזה אני משתדלת לחזור לקוראות אם יש שאלה, אם רוצות מידע נוסף לגבי המוצרים, העשייה, ההדרכה. לאחרונה עשיתי בלוג קנדי, סוג של פינוק לקוראים, להראות להם שאני מעריכה את הזמן שהם מפנים כדי לקרוא ולהגיב.

 חדש על המדף!!

בסוף השבוע, ממש עכשיו, יעל יצאה בעוד מוצר חדש ומרגש-ניירות בדוגמאת הרקעים שלה לסקראפ

וחוץ מזה את הרקעים ואת הגיריות אפשר למצא פה

ולעקוב אחרי יעל בפייסבוק

הבטחתי מתכון, נכון? אז הנה. המתכון של הקאפקייקס המשגעים שיעל יניב הכינה

המתכון הוא של שי-לי ליפא (במקור הוא לעוגה…יעל הפכה אותו לקאפקייקס).

החומרים לתבנית אינגליש קייק בגודל 12*26 ס"מ:

1/2 כוס צימוקי אוכמניות או צימוקים רגילים
2 כוסות (280 גרם) קמח רגיל
1/4 1 כוסות (250 גרם) סוכר
1 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית אבקת סודה לשתייה
1/4 כפית מלח
2 ביצים
1 גביע (200 גרם) שמנת חמוצה 15%
100 גרם חמאה מומסת
2 כפות שמן קנולה
קליפה מגוררת מ-2 לימונים
1/4 כוס (60 מ"ל) מיץ לימון

ההכנה:
1. מחממים תנור ל-160 מעלות ומשמנים תבנית.
2. משרים את צימוקי האוכמניות בקערה עם מים כ-10 דקות (אין צורך להשרות צימוקים רגילים).
3. מערבבים קמח, סוכר, אבקת אפייה, אבקת סודה לשתייה ומלח בקערה.
4. בקערה נפרדת טורפים ביצים, מוסיפים שמנת חמוצה, חמאה מומסת, שמן קנולה, קליפה מגוררת ומיץ לימון ומערבבים. יוצקים את תערובת הביצים לתערובת הקמח ומערבבים לתערובת אחידה.
5. מסננים היטב את צימוקי האוכמניות, מוסיפים לתערובת ומערבבים רק עד שנבלעים בתערובת. יוצקים את התערובת לתבנית ומשטחים.
6. אופים 55-45 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש עם פירורים לחים.
7. שומרים מכוסה מחוץ למקרר עד 3 ימים.