לאחרונה נוצרו הרבה מקרים של אי נעימויות שקשורות בשליחת ניוזלטרים של בלוגרים למקורות לא מורשים, קרי, אנשים שלא נרשמו לבלוג.  כמובן, שאלו מקרים מאוד חריגים אבל זה הדליק אצלי נורה אדומה שקשורה לחוק הספאם.

מכיוון ומדובר בחוק, ביקשתי את עזרתו של ידידי עורך דין יורם ליכטנשטיין מתמחה בדיני אינטרנט, טכנולוגיה, סלולאר ואפליקציות, קניין רוחני וזכויות יוצרים

לפני ששלחתי לו את שאלותי, ריכזתי בקבוצות הפיסבוק של הסדנאות שלי שאלות של בלוגריות נוספות, ושלחתי לו מסמך מרוכז של שאלות, מקווה שתמצאו פה מענה גם לשאלה שלכן.

מה זה חוק הספאם בכלליות, למה הוא נועד ואיך הוא קשור אלינו הבלוגריות ששולחות פרסומים של הפוסטים לקהל המנויים של הבלוג?

חוק הספאם הוא השם הלא משפטי לסעיף 30א לחוק הבזק (תקשורת ושירותים) (תיקון 40) ומטרתו היתה לגרום להפחתה משמעותית בהפצצת תיבות הדואר הנכנס ומכשירי הטלפון שלנו במסרים פרסומיים להם לא הסכמנו מראש.

החוק גם מגדיר את התנאים שמסר פרסומי צריך לעמוד בהם, גם אם קיבלנו את הסכמת הנמען (כשמרביתם נועדו לאפשר למקבליו לדעת מראש שמדובר במסר פרסומי ולסנן אותו).

עולה השאלה האם משלוח פוסט שכתבתנו לקוראים הוא הפרה של החוק, אבל נדמה לי שנעכב את התשובה לכך לאחר שנבין במה מדובר.

בלוגרית שכותבת חוויות אישיות, ושעיסוקה או פרנסתה לא תלוייה בבלוג שלה אלא מנותקת ממנו בצורה חד משמעית, לא צריכה להיות מוטרדת מחוק הספאם כניסוחו הנוכחי (אם כי נמצא על שולחן הכנסת תיקון שיהפוך את החוק רלוונטי גם לבלוגרית כזו, כך שמומלץ לעקוב ולבדוק).

בלוגרית שהבלוג שלה מתייחס גם לתחום מקצועיותה או פרנסתה או מהווה אלמנט מסחרי בדרך אחרת, מומלץ שתהיה מודעת לחוק, תבדוק אותו מראש ותזהר לא לבצע טעויות.

החוק קובע גם סעד של "פיצויים סטטוטוריים" או "פיצויים ללא הוכחת נזק" העולים כדי "עד 1,000 ש"ח לכל הודעה". לפי פסיקת בית המשפט העליון, נקודת המוצא צריכה להיות 1,000 ש"ח לכל הודעה, אלא אם יש סיבה שמצדיקה הפחתת הפיצוי.

עוד חשוב לזכור שבחוק יש גם קנסות פליליים במקרים מסויימים למי ששולח ספאם או שאחראי על תאגיד השולח ספאם.

מה הם התנאים הבסיסיים לשליחת מייל לקוראים?

אני רוצה להתחיל באזהרה. כל מה שאומר כאן בהמשך הינו תמצית החוק בלבד. לא תיארתי את כל ההוראות והחריגים שכתובים בחוק ובהחלט עלול להיות חלקי. אנא הסתמכו עליו לשם השכלה בלבד.

אל תסתמכו על הכתוב כאן בלי לבדוק את תחולת החוק עליכם עם מומחה, שכן יתכן שבנסיבות שלכם התשובות תהיינה שונות מהכתוב מטה. האמור מטה אינו מהווה יעוץ משפטי.

מכיוון שהחוק כולל גם פיצויים משמעותיים לכל הודעה, גם קנסות פליליים וגם סיכון של תובענות ייצוגיות במקרים מסויימים, מומלץ להזהר מראש, מאשר להצטער בדיעבד. (כל ההדגשות בטקסט והבאנרים הן בעריכת יונית צוק)

ועכשיו לעניין – חוק הספאם אוסר משלוח מסרים פרסומיים לאדם בלא קבלת הסכמתו בכתב ומראש. מאוד פשוט.

החוק אוסר על משלוח "דבר פרסומת" בלא קבלת הסכמת הנמען.

"דבר פרסומת" הוא מסר (כהגדרתו בחוק) שנועד לעודד צריכה של מוצר או שירות או הוצאת כספים אחרת.

כך למשל, החוק אינו חל על עדכונים מקצועיים, אך הוא כן עלול לחול על בקשות תרומות.

מצד שני, בתי המשפט נזהרו, ומקומות בהם ספאמר שלח מסר מקצועי, אך המסר נועד לקדם את עסקיו של נשוא המסר – גם אז פסקו בתי המשפט שמדובר בספאם, אפילו שבמסר עצמו לא היה במישרין כל עידוד להוצאת כספים כלשהי. כלומר, שימוש במידע לקידום העסק, עלול להחשב גם הוא כספאם אסור.

בעניין זה עומדת על שולחן הכנסת הצעת חוק שצפויה להתקבל בקרוב, ולהרחיב הגדרה זו גם למסרים שאינם כלכליים, כמו למשל עדכוני בלוגים.

"הסכמה" חייבת להיות בכתב, אם כי גם דוא"ל או הקלטה טלפונית נחשב כ"כתב" לענייננו אנו.

כמו כן, גם מסר פרסומי חוקי לו נתקבלה הסכמת הנמען, חייב לעמוד במספר תנאים נוספים. למשל – לכלול את המילה "פרסומת" בהתחלה או בכותרת שלו, לפי העניין, לכלול את שם המפרסם ופרטי יצירת הקשר אליו ולכלול את הזכות שיש למקבל להסיר עצמו.

מפרסם גם צריך לעמוד על המשמר ולאפשר למקבל להסיר את עצמו או באותה שיטה בה נשלחה ההודעה או בכל שיטה אחרת שהגיעה לידיעת המפרסם.

מרגע שקיבלתן בקשת הסרה – אל תמשיכו לשלוח.

האם אפשר להוסיף את מי שהגיב אצלי בפוסט בבלוג לרשימת התפוצה (בתנאי שכתבתי את זה ב Terms and Conditions)?

החוק מחייב אותך, שולחת המייל, להציג בפני בית המשפט את הסכמת הנמען, בכתב (לרבות בדוא"ל או בהקלטה). לפיכך, גם אם מתייחסים ומאפשרים משלוח מסרים פרסומיים בתנאי השימוש הרי אישורם לבדו ברוב המקרים לא יספיק, כי אין לנו הוכחה "בכתב".

מקובל לומר שנדרשת תיבת סימון ספציפית (שלא סומנה מראש) כדי להוכיח הסכמה.

שימו לב שגם לכיתוב בצד אותה תיבה יש חשיבות וצריך לנסח באופן שיבהיר לנמען מה הוא עומד לקבל. כלומר, ניסוח לשון ההסכמה גם הוא בעל חשיבות.

קל וחומר שהצורך לתעד את ההסכמה ולשמור אותה באופן שניתן יהיה להציגה בהמשך הדרך הוא חשוב.

אם אני מוסיפה תוסף ששולח הודעה למי שעניתי לו בתגובות – האם אפשר להוסיף אותו לרשימה?

גם במקרה כזה הנטל יהיה עליכן להוכיח את הסכמת המקבל. העובדה שמדובר בתוסף טכנולוגי אוטומטי אינה מבטלת את החובה המוטלת על פי חוק. בנסיבות שתיארת נדמה שהדבר אינו אפשרי ולכן מומלץ להמנע מכך.

במידה ואני עושה קמפיין של הורדת קובץ מתנה למי שנרשם במייל , מה צריך להיות הנוסח כדי שאוכל לצרף אנשים לרשימת הדיוור המלאה? ולא רק להורדת הקובץ?

לצערי תהיה זו רשלנות מצידי לתת יעוץ משפטי כזה על רגל אחת, שכן החוק עמוס בהנחיות, חריגים ויוצאי דופן. ההסבר מטה הוא הסבר ראשוני וכללי בלבד.

ההמלצה העקרונית היא שהטקסט יתאר מה שאתן מתכננות לעשות, לא יסתיר או יערפל ויהיה ברור וחד משמעי מספיק.

מומלץ גם לפעול בהתאם למה שכתבתן.

למשל – "אני מסכים לקבל הודעות" זה אישור נחמד, אבל הוא יהיה הרבה פחות טוב מאישור דוגמת "אשמח לקבל הודעות טקסט ומיילים פרסומיים בנושאי _________ [מלאי את החסר]". אם כתבתם לקבל דוא"ל – אל תשלחו הודעות טקסט טלפוניות.

על הטקסט לתאר בגדול באיזה אמצעי ישלח הפרסום (סמס, דוא"ל, פייסבוק), במה יעסוק הפרסום, מי ישלח אותו וכדומה הסברים. כמובן שניתן וראוי לתמצת את ההסבר, אבל כל אי בהירות תעבוד לרעתכן, השולחות.

עוד צריך לשמור תיעוד של כל ההסכמות ולעמוד בכל דרישות החוק לתוכן המסר הפרסומי ולהתנהלות במשלוחו ובהסרת הנמען מהרשימה.

מתי אנשים יכולים לתבוע אותנו ואיך נחלצים מזה?

זה קל 🙂 אם הפרתן את החוק – יכולים לתבוע אתכן. איך נחלצים? מתייעצים עם מומחה (מראש!), לומדים ממנו כיצד בדיוק עליכן לנהוג ופועלים בהתאם להמלצתו.

איך נוהגים עם דיוור שחוזר להישלח אלי גם אחרי שהסרתי את ההרשמה?

אני מניח שהכוונה היא כנמען. ההמלצה הבסיסית שלי היא למחוק ולסמן את השולח כשולח חסום. עם זאת, בהחלט לגיטימי להגיש תביעה בגין הפרת החוק.

מה עושים עם דיוורים שלא נרשמתי אליהם?

ההמלצה שלי היא למחוק, לחסום את השולח ולעבור לעניינים פרודוקטיביים יותר.

עם זאת, אם תחליטו שברצונכן לתבוע שולחי ספאם ישראליים, הדרך הנכונה תהיה לפעול בסדר הבא:

1. לשלוח דרישת הסרה באותה דרך בה נשלח המייל.
2. לתעד הן את כל ההודעות שקיבלתן לפני ואחרי דרישת ההסרה והן את הדרישה עצמה.
3. לוודא שאתן יודעות מי השולח או מי ששירותיו מפורסמים במייל (שם מדוייק, ת.ז. או ח.פ. וכתובת).
4. להמתין עד שיצטברו יותר מהודעה או שתיים, אבל לא להגזים ולא להגיע לכמויות הודעות רבות. למשל, לא לעבור את החמש או עשר הודעות, אם אפשר.
5. לפנות לעו"ד מומחה או להכין בעצמכן תביעה לבית משפט לתביעות קטנות.

5.א. מומלץ להוציא מכתב התראה לפני תביעה ולנהל משא ומתן שאולי ייתר את התביעה. אם לא –

6. לתבוע

מה קורה בחו״ל? האם ואיך אפשר לתבוע (ייצוגית) את כל אלו ששולחים לנו מיילים ללא הכרה?

בכל מדינה ישנה חקיקה רלוונטית ספציפית. ללמוד את הדין במדינה זרה ולהגיש שם תביעה זה הליך בהחלט לא פשוט, ולכן מומלץ להתעלם ולחסום את השולח.

מה מותר לעשות, בתור בעלת עסק?

ללמוד כיצד החוק מתיר משלוח מסרים פרסומיים ולהקפיד להשאר בטווח שהחוק מתיר

האם כל מייל עובר אוטומטית לספאם או שיש כאלה שמועברים בכל זאת לתיבה?

התשובה לשאלה זו אינה משפטית אלא טכנולוגית, והיא תלויה כל אחד בתוכנת הדוא"ל שיש לו ובמומחיות שולחי הספאם להתחמק מהסינון.

מתי אפשר לרשום מישהו לניוזלטר? האם רק כשהוא נרשם למועדון לקוחות/מתעניינים/מנויים או גם כשקיבלנו את המייל שלו באמצעים אחרים ?

בכל פעם שיש לכן הסכמה מתועדת לקבל את אותו ניוזלטר.

על פי החוק בהחלט כאשר אדם נרשם למועדון לקוחות או מנהל משא ומתן לרכישת שירות או ציוד, החוק מקל על השולח לצרף את הנרשם לרשימת מקבלי המסרים, אבל גם שם חייבים לפעול בהתאם לדרישות החוק ולהזהר.

מצד שני, לאחרונה נחזית בפסיקה גישה שמקלה בפיצוי אותו ישלם שולח ספאם לאדם שנרשם מיוזמתו למועדון הלקוחות. אמנם, גם זו עוולה, וגם כאן נפסקים פיצויים, אלא שלעיתים גובהם נמוך מהסכום המקסימלי הנקוב בחוק.

אני מאוד ממליץ לקרוא עוד הן באתר שלי בנושא דואר זבל – מדריך על ספאם  והן בעמוד שאיגוד האינטרנט מפרסם בנושא

אני מודה לעו"ד יורם ליכטנשטיין על ההערות וההארות בנושא חוק הספאם. מציעה לכן לקרא, ללמוד את הנושא, לא לפחד לשלח ניוזלטרים כעת ללקוחות הקוראות את הבלוג, ועם זאת, לדעת מה מותר ומה אסור. וכן, עכשיו אני מבינה שגם אני צריכה לעשות שינויים פה ושם, רק בשביל להיות על הצד הבטוח. ותמיד, כנראה, כמו בכל מקרה אחר, כדי שיהיה לנו עו"ד טוב צמוד 🙂

במידה ואתן חושבות שיש שאלות נוספות בנושא, שהייתן מעונינות לקבל עליהן מענה, אנא רשמו לי, ואשלח לעו"ד יורם ליכטנשטיין שיענה לנו עליהן.