נסעתי בפעם השנייה לכנס הבלוגריות באמסטרדם. את סיכום הכנס של שנה שעברה אפשר לקרא פה וגם כדאי פה.

הכנס היה מרתק, גם אם חלק מהתכנים שם היו ידועים לי, נהניתי מאוד לשמוע את הבלוגריות שהופיעו על הבמה, לשמוע את סיפור הבלוג שלהן, את ההתפתחות שלהן ואת הטיפים וההשראה שאני לוקחת עימי במזוודה ואותם אנגיש לקוראות הנאמנות של הבלוגריסטית שליוו אותי בכיף, בשמחה ובהתרגשות עם כל דיווח, סטטוס ותמונה ששלחתי בפייסבוק ובאינסטוש.

בנוסף, אחרי כמה שעות יצאתי מהשבלול שלי ודיברתי גם עם הבלוגריות שהגיעו להשתתף בכנס כמוני. כמובן, באמסטרדם אני לא מוכרת, וכשסיפרתי להן שיש לי בלוג על בלוגים הן התרשמו מאוד ונהננו לשמוע על בלוגים בארץ.

אחת הבלוגריות ששוחתי עימה, יש לה 12 בלוגים בשפות שונות, בלוג שקשור למותג סריגה והוא מתורגם במסגרת המותג לשפות המדינות בהם מוכרים את המותג. היה מאוד מסקרן לשוחח עימה, היא גרה בגרמניה והיתה מאוד סקרנית לשמוע איך הגעתי מישראל. אני, מצידי היתי סקרנית לשמוע איך היא הגיעה לכתוב בלוג למותג, ועל זה אכתוב בפוסט הבא.

את חוסר ההבנה של אירופאים בנוגע למדינה שלנו כבר הכרתי לפני עשרים שנה כשגרתי בפריז כשעבדתי באכסניית נוער, ופעם אחר פעם הייתי צריכה להסביר שישראל היא מדינה נהדרת שיש בה עוד דברים מלבד גמלים. לצערי, עשרים שנה עברו ועדיין ישראל היא סטארטאפ ניישן אולי, אבל המיתוג שלה מאוד לא מתאים למציאות שלנו.

בהרצאה הראשונה שמעתי את הבלוגריות החמודות של A Beautiful Mess שתי אחיות מארה״ב שעשו מהפכה בבלוגים, יצרו אמפריה שקשורה ללייפסטייל שכוללת אפליקציה, ספרים וסדנאות.

אמה ואלסי ממיזורי, שתיהן שיתפו את הסיפור שלהן, ושיעורים שלמדו במהלך הדרך במיוחד בנוגע ליצירתיות שזה הבסיס ,בעיניהן, לבניית בלוג שהוא מותג.

ב2007 אחת האחיות (נראה לי אלסי) פתחה את הבלוג, באותו זמן הבלוג היה בשביל הכיף, היא חשבה שמקסימום אמא שלה תקרא את הבלוג ולא האמינה שזה יגמר בסופו של דבר בתור מקום העבודה שלה.

אלסי כתבה על מוזיקה,פרויקטים שעשתה וכל מה שקרה לה במהלך היום יום , אחרי כמה שנים הבינה שיש לה לא מעט עוקבים שקוראים את הבלוג שלה, היא לא הבינה מה מענין בבלוג שלה, מאוד הפתיע אותה שאנשים רצו לקרא על החיים שלה ועל הדברים שהיא עושה ועם הזמן קיבלה בקשות לעוד דברים שתכתוב.

אלסי  היתה מבולבלת למה אנשים רוצים ממנה הדרכות, הרי מה שהיא עושה כל אחד יכול לעשות, ועם זאת היא המשיכה לעשות הדרכות ולאחר שנה אחותה התחילה לכתוב איתה ביחד.

באותו זמן הן פתחו בעיר חנות בוטיק ביחד שלא היתה מוצלחת במיוחד,  אז היה להן הרבה זמן והן פשוט כתבו בבלוג בשביל להעביר את הזמן יחדיו.

בהתחלה אלסי הזמינה את אחותה אמה לשתף מתכונים בבלוגים, אבל ביקשה שתכתוב רק מתכונים של קאפקייקס ומתוקים כי לא חשבה שיתלהבו ממתכונים אחרים. לאחר שהבלוג עבר את המיליון צפיות בחודש היא הבינה שאנשים מאוד רוצים לקרא מתכונים. באותו זמן הן הוסיפו מודעות פרסום ולאט לאט ההכנסה גדלה להם מהבלוג,

 הצעד המשמעותי הבא שלהן היה חתימת חוזה על שני ספרים.

איך זה קרה? הכל בזכות יצירת התוכן בבלוג. מסתבר שגם עורכות ספרים והוצאות לאור מחפשות את הדבר הבא באינטרנט. כפי הן מספרות, אחת ההוצאות פשוט שלחה להן אימייל, שהן צריכות לכתוב ספר, ואז נפתחה להן ההבנה שאפשר לעשות ספר. באותו זמן הן יצרו קשר עם סוכנת, כי זאת הדרך בארה״ב להוציא ספרים. בסופו של דבר הן  הוציאו ספר על צילום יפה של החיים , והספר השני הוא של הוםדקור, כפי שהן מספרות, הוצאת הספר היה ביג דיל בחיים שלהן.

לכתוב ספר לוקח יותר זמן מבלוג, זמן החיים של עריכת הבלוג מאוד קצר לעומת של הספר.

בספר לוקח זמן לפתח את הדברים ולכן זה מיצר פרספקטיבה אחרת מאשר בבלוג, צריך לחשוב

מפרספקטיבה של תמונה גדולה יותר, בבלוג יש ראיה מאוד קצרה, לא תמיד חושבים על התמונה הגדולה של עוד עשר שנים. לספר עושים מבט על של התחלה אמצע וסוף, כולל הלוך ושוב שקשורים לעריכה, הוא פשוט מתנהג אחרת.

להוציא ספר זה כיף אבל כולל גם דברים שהיו קשים כמו להתנהג בפרספקטיבת על של  התמונה הגדולה של הספר וכמובן הזמן הרב שלוקח לספר לצאת.

אמה וליסי ציינו שהן אוהבות לקבל את הפידבק המיידי כי זה מעודד אותן להמשיך ולשנות את הפרויקטים של הבלוג בהתאם, לעומת זאת בספר אין את הפידבק המיידי וזה קשה. לא יודעים אם זה טוב או לא. יש בדידות.

 

הרעיון לפיתוח האפליקציה של עריכת תמונות הופיע לפני שלוש שנים. באפליקציה שלהן (בתשלום) אפשר לערוך משפטים, שימוש בפילטרים שונים, האפליקציה מיועדת לעריכת התמונות ולהתאים את התמונות באופן אישי. A beutiful mess היו הראשונות בטרנד של אפליקציית העריכה.

הרעיון לאפליקציה הגיע מהקוראים של הבלוג  שביקשו לדעת באיזה תוכנה היא משתמשת לתמונות שלה. הן לא השתמשו בשום תוכנה, ביצעו הכל בפוטושופ, וכשהשאלות התגברו מהקהל שלהן, הן הבינו שאולי כדאי להן לפתח אפליקציה כזאת. הן הבינו שהן עלו על משהו.

הבעיה שהן לא ידעו איך עושים אפליקציות וקושי נוסף שפיתוח עולה כסף,

עם זאת, ולמרות כל הקשיים הן החליטו שהן רוצות ללכת על זה כי האמינו שאנשים ירצו את האפליקציה הזאת.

 לקח שנה לפתח את האפליקציה, במהלך השנה הזאת הן סיפרו לחברים ולמשפחה על הפרויקט החדש והמרגש שלהן אבל המשפחה והחברים חששו להן וחשבו שהן לוקחות צעד מסוכן ולא חכם כלכלית, החברים והמשפחה הבינו שבשביל לכסות את עלות הפיתוח עליהן למכור המוןןןןןןןן אפליקציות, ולא האמינו שיצליחו.

ביום ההשקה של האפליקציה, עוד לפני שהן כתבו על כך בבלוג שלהן, האפליקציה עלתה למקום ראשון באפסטור ולאחר ההשקה בבלוג היא נשארה ברשימת עשרת הגדולות באפליקציות של עריכת תמונות מספר שבועות.

אלסי ואמה כיסו את ההוצאות אחרי חודש, ולאחר מכן היא הפכה לגורם הכנסה משמעותי כחלק מהעסק שלהן.

מה הן לדו מהנסיון של האפליקציה?

הן הרגישו שוואו. היה להן רעיון, לקחו סיכון ואנשים אהבו את זה , דבר שיצר עוד הזדמנויות לעסק שלהן.

לאחר מכן פיתחו אפליקציה נוספת, הוסיפו עוד עורכת לבלוג, מוכרות מוצרים, יש להן יומן שנתי, סדנאות, חוזה חדש לספר בישול, מפתחות אפליקציה שלישית שיוציאו בנובמבר.

כשאמה חושבת על יצירתיות היא חושבת על אימה שתמיד אמרה לה ״יש לך כל מה שאת כבר צריכה , תדעי שאת ייחודית ולכן מה שאת רוצה לעשות אף אחד לא יכול לעשות את זה כמוך, כי אף אחד לא כמוך״.

אמה הרבה זמן חשבה שאין לה מה להציע, וכל פעם כשהיא שומעת את עצמה ככה היא שומעת את אמא שלה. הטיפ שלה לקהל הוא – תני לעצמך את האפשרות להיות יצירתית.

וכשמדובר על יצירתיות מדובר בתהליך ולווא דווקא במוצר מוגמר. זה הכל בנוגע לתהליך.

העולם הוא גדול וכל הזמן לומדים ומתפתחים, והיום באמצעות הבלוג אפשר לשתף את הקוראים במסע הזה, כי זה לא דבר מוגמר, אנשים נמצאים במסע, הם מנסים דברים, חלק מהדברים עובדים וחלק לא. וצריך להכיר גם ביופי של הדרך.

אימון הופך את הדבר הסופי לקרוב למושלם, זה מעודד כי זה בסדר לעשות בלאגן, זה בסדר לעשות טעויות כי בשביל זה יש את הזמן של האימון. אם אתן לא יודעות לצלם, התאמנו על הצילום, הסתכלו על צילומים שאתן אוהבות ונסו לעשות משהו דומה. אם אתן לא יודעות תוכנת עיצוב, לכו ללמוד אותה, כמו שימוש במדיה חברתית, האימון דורש לימוד, לכו תלמדו, העשירו את עצמכן ואת הבלוג.

בבלוגים יש הרגשה שצריך לשתף כל הזמן הכל, ואם לא משתפים הכל אתן לא אמיתיים, אבל אמה וליסי לא חושבות שהגישה הזאת נכונה, הן אומרות- "שימו לב למה שאתן רוצות לשתף, הבלוג הוא שלכן, אתן יכולות לשתף מה שעושה לכן טוב, זה שלכן, לא חייבים לשתף הכל, רק מה שטוב לכן ועושה לכן טוב. לא תדעו בהתחלה מה ואיך, וזה היופי, תדעו שכולנו באותה דרך ובאותו מסע של חיפוש הדבר שנח לנו ונעים לנו לשתף, לכתוב וללמוד."

 

הצטרפו לקהילה ותמצאו חברות יצירתיות. זה מאוד חשוב. אין כמו הכח של קהילה יצירתית לפתח את הבלוג. בתור בלוגריות אנחנו מרגישות שאנחנו על אי של בדידות, אבל אפשר להתחבר לאנשים וזה די קל לעשות כן באמצעות האינטרנט, תתחברו לאנשים כי זה מעודד יצירתיות והמשכיות.

זה חלק מהעבודה שלנו בתור בלוגריות לחפש את החברות השותפות לתשוקה שלנו ולהיות חלק מהקהילה.

אל תחכו לאנשים שיבואו אליכן, קומו ותגידו מילה טובה למישהי אחרת, אל תצפו למשהו אחר בתמורה אלא פשוט תתחילו להפיץ את היופי והפרגון וזה יבוא אליכן בחזרה.

גילינו שאין ברירה אלא לעשות סדר בשביל להצליח. בבסיס ליסי לא מסודרת, בגלל זה השם של הבלוג הוא Beautiful mess

אבל אין ספק שברגע שנכנס סדר וארגון באמצעות בניית אסטרטגית התוכן לבלוג, הבלוג השתנה וצמח. מעבר לזה,הלחץ של ״על מה אני אכתוב היום״ ו״ אין לי השראה, מאיפה להתחיל?״ כבר לא מהווים גורם מפריע שמלווה את הבלוג.

בנוסף, כשהיא התחילה את הבלוג לא היה לה תכנון וחשבה שזה טיפשי לכתוב תכנית, היא חשבה שאם היא תתחיל לחשוב על הפוסט לשבוע הבא זה קשה מדי ומפריע לספונטניות. היא היתה קמה בבוקר וחשבה, טוב מה אני צריכה לעשות היום? ככה וככה וככה וגם לכתוב בבלוג. הבעיה בצורה הזאת שהיה לה יום עמוס והבלוג לא היה בסדר עדיפות ולכן היא לא התייחסה לבלוג ברצינות והוא לא צמח כפי שרצתה.

 תכנון אסטרטגית תוכן לבלוג משנה את מצפן ההצלחה. (מצפן ההצלחה זה מושג שאני הטבעתי במאסטרמיינד של הפרלמנט, פשוט נראה לי מתאים להתערב פה בשיחה (; )

היום זה הפוך לחלוטין, יש להן בטיוטא שבועיים של פוסטים וכך הן יכולות לטוס להרצאה בחו״ל בלי להיות לחוצות שאין פער בבלוג, וזאת הרגשה מצוינת.

ולכן צריך לתכנן מראש, זה לא טיפשי או מאומץ.

פעם בחודש הן מבצעות שיחה על רשימת הפוסטים שרוצות לעשות בחודש הבא. עוברות על הנושאים, זה גם עוזר להן לתכנן מראש את הקניות לבלוג, לקבל ביקורת או עצות בנוסף,  זה נחמד מאוד לקבל רעיונות מאחרים על התהליך כי רואים את כל התמונה.

במהלך השבוע יש כבר רשימה של פוסטים וכל שבוע בוחרים את הפוסטים שרוצים לעשות ואז עושים אותם, וככה אפשר לעבוד על כמה בו זמנית.

ביום יום הן לא תמיד כותבות בבלוג אבל הפוסטים עולים לבד כי הן מכינות מראש אותם. על בסיס יומיומי הן לא לחוצות ומסוגלות לחשוב מראש.

אני חייבת להעיר (זאת אני יונית הבלוגריסטית) שימו לב שיש הבדל גדול מאוד בין בלוג ישראלי ובלוג אמריקאי בכמות פרסום הפוסטים החודשי. בארה״ב נהוג לפרסם שלושה עד חמישה פוסטים בשבוע בבלוג מקצועי, בארץ זה ייחשב לניג׳וז, לספאם, ולכן אני לא ממליצה לפרסם בלוחות הזמנים הללו במידה והקהל הוא ישראלי.

גם פה ליסי חשבה שלתכנן את אסטרטגית התוכן של חשבון האינסטגרם זה טפשי אבל בשנה האחרונה הן תכננו ועבדו על האינסטגרם שלהן והוא גדל פי חמש בשנה אחרונה. מה הן למדו בשנה האחרונה על אינסטגרם?

1 להתחיל להשתמש בהאשטג, השתמשו בהאשטאג של אחרים אם אין לכן מושג ייחודי, כי האשטאג מביא עוקבים. (שוב אני, אל תתבלבלו, להאשטאג בפינטרסט אין משמעות, לעומת השימוש הויראלי שיש לו באינסטגרם).

2 תתאימו את ההאשטג שלכן לתמונה, אל תספימו, היו הגיוניות עם בחירת התיוגים.

3 תכינו רשימה של האשטג אפשריים לשימוש במקום להמציא ולחפש כל פעם מחדש.

4 reposting כל יום הן משתמשות בחמש תמונות צבעוניות ויפות, אבל לא תמיד את התמונות שלהן, אלא משתפות תמונות של אחרים עם תיוג המקור, זה עוזר להן מצד אחד ביצירת תוכן ומצד שני בחשיפה.

5 למצא את הזמנים הנכונים לפרסום של הפוסטים והתמונות על פי ניתוח האנליטיקס, אצלן הימים הכי טובים זה שישי בערב ושבת בוקר, תנסו להבין מה נכון לכן מבחינת זמן של פרסום תמונות, הן מפרסמות בפרופיל האישי פעמיים שלוש ביום ומרגישות שזה הרבה בשבילן, אבל בפרופיל העסקי של הבלוג נועצות ארבע חמש תמונות כי זה מביא עוקבים.

הן מסכמות ב: תמצאו מה עובד עבורכן כי אומרים שצריך יותר מזה, אבל להן אין זמן ורצון להציף.

ותראו איזה יופי של אינפוגרפיקה הכנתי לכן 🙂 תנעצו, תשתפו, תדפיסו תשתמשו באהבה

היו גאות במה שיש לכן כבר עכשיו!
עקבו אחרי אנשים מעוררי השראה, ואל תשוו עצמכן אליהן. למה זה חשוב? כי אנשים מעוררי השראה עוזרים לנו לקבל השראה וללמוד מהמסע שלהם.

"אחרי שקיימת אצלנו ההבנה שאני רוצה לעשות ולהשיג דברים חשוב לחפש סביבי אנשים מעוררי השראה כי אז אני מבינה שזה אפשרי, אבל לעולם אל תשוו את עצמכן לאנשים האלה כי זה יוריד אתכן מהמוטיבציה לעשות.

אחד הדברים שהכי עוצרים צמיחה זה להשוות אותנו לאחרים, תתנו לעצמכן את האפשרות להיות בדרך ובמסע שלכן.

כסף לא שווה הצלחה, בלוג זה העשיה כרגע, ולכן יש לכמה את האפשרות להפוך את הבלוג למקצועי, לעשות ממנו כסף, להתקשר עם חברות ומותגים, אבל כסף לא שווה הצלחה כי כשאת כותבת בלוג זה לא יכול להיות מתוך הרצון לעשות ממנו כסף אלא מתוך המחשבה על הישג, מה את רוצה להשיג באמצעות הבלוג. עסק זה על כסף ובשביל להיות עם עסק יצירתי צריך לחשוב על יצירתיות ועסק, לא רק על כסף."

 

ליסי ואמה מאמינות בלחיות את הרגע, מה שעזר להן במסע של הבלוג זה לחגוג ציוני דרך. לחגוג צעדים משמעותיים. מטרות הן מעולות, עוזרות לנו להמשיך את המסע אבל לא לשכוח לחגוג את הצעדים של ההצלחה במהלך הדרך. החגיגות הקטנות האלה גורמות לנו לגאווה שממלאת אותנו.

ושוב אני נדחפת (יונית) זה הרגע לעצור, להסתכל בבלוג שלך וביתר הנכסים הדיגיטלים ולחשוב ״איזה צעד של הצלחה, אפילו קטנטן אני יכולה לחגוג עכשיו בזכות הבלוג?״ אני לחלוטין יכולה לכתוב לכן שבמהלך הכנס אני חגגתי אתכן, את החיבוק שקיבלתי השנה מכן בזמן שהשתתפתי בכנס הזה ושיתפתי בפיסבוק שלי. זה היה עוצמתי פי כמה וכמה מהחיבוק של השנה הקודמת, וזה היה נעים. ועל כן,התודה, זה לא מובן מאליו עבורי.

השאלה שהן הכי נשאלות היא האם זה נהיה קל יותר להתמודד עם תגובות רעות? אז לא, תגובות רעות יכולות להרוס את היום שלהן, גם אחרי עשר שנים.

מה זה התמודדות עם תגובות שליליות? תגובות רעות ושליליות, ביקורות קשות,  אנשים קרובים שאמרו "לכו תעבדו בעבודה נורמלית, או תעשו משהו אחר מבלוג, בלוג זה לא מקצוע", אבל זה כנראה מגיע ממקום של דאגה לא מודעות, לפעמים אתן צריכות להביו שלא כולם מבינים מה זה בלוג וזה בסדר.

אבל עם השליליות הזאת אפשר די בקלות להתמודד, הבעיה העיקרית היא שליליות עצמית, שם הכי קשה לעצור כי זה קול פנימי שאומר ״את לא מומחית מספיק בשביל לכתוב את הפוסט הזה״ היתרון הוא שזה בעצם התגובה השלילית היחידה שאנחנו יכולות לשלוט בה. אז העצה שלהן היא – תתמקדו ותתגברו על זה, אל תחיו עם שליליות מעצמכן.

קבלו שליליות כחלק מהענין של הצלחה. חשוב לקבל את זה ולא להלחם עם זה, אל תתנו לזה עוד כוח ממה שיש לזה כבר.

תחשבו מהם הדברים החיוביים שאנחנו יכולות לעשות בשביל למנוע שליליות- אל תתמכו ברכילויות , אל תעקבו אחרי אנשים ומדיה רכילתיים שעושים לכם לא נעים, כנסו לבועה שנעימה לכם, אל תתנו לאתרים האלה ולאנשים הולכי רכיל ומילים רעות הקלקות ולייקים, זה מה שנותן להם את הכוח.

תחשבו במובן בחיובי, תפרגנו, תתנו מחמאות, אף פעם לא יהיה לכן את הזמן לפרגן, אז תקבעו ביומן מועד מיוחד לפרגונים ומילים חמות. יש לכן את הכח לשנות את השיח, סגנון ותכני השיח. תשתפו באנרגיות חיוביות במדיה החברתית שלכן.

(ואחרי שהן סיימו את הספיצ' הזה החלטתי סופית שאני מאוהבת. ממש!!)

אמה אמרה: ״ לי זה יותר כיף עכשיו כי אני אוהבת סדר, וזה עושה לי נעים, כשהבלוג מסודר אני יכולה לשים לב ולהינות מהדברים כי הצד של הבלוג מסודר.

מצד שני, זה קצת כמו במערכת יחסים חדשה – כשהבלוג חדש זה מרגש ומיוחד ויש הילה ומדהים ואילו עכשיו זה יותר כיף בדרכים אחרות כי זה פחות מלחיץ ואנחנו עושות מה שאנחנו אוהבות וזה מפתח אותנו למקומות שונים שלא חשבנו על זה.״

״החוכמה במציאת עורכת נוספת, שותפה לתכנים היא במציאת האיזון בין לא לאבד את מי שאת ומצד שני למצא את הבנאדם הנכון לבלוג, לתכנים, להשראה, לתשוקה ולקהל.

אנשים אחרים יכולים להוסיף את היצירתיות שלהם,  כשמאפשרים להם לעשות את הדברים שלהם, זה חלק ממנוע הצמיחה של מותג.

ועם זאת, אדם אחד יכול לכתוב בלוג מוצלח מאוד, לא כל בלוג מצליח חייב מספר כותבים.״ בפוסט ההמשך שאכתוב על חוויותי מהכנס מענין לראות את תגובתה של איווט מהבלוג yvestown בנוגע לצמיחת הבלוג והוספת כותבים. יש למה לחכות.

״הו, זה קל – השכלה. ללמוד, לתכנן, לקנות דומיין. לקחת רואה חשבון, הבלוג שלנו הוא מאוד ויזואלי אז ציוד צילום טוב״

״העצה היא לא לעשות את זה רק כי את רוצה אלא כי את צריכה.

רק כשאת מקבלת את ההכנסה בצורה שוטפת מהבלוג וברמה מספיק גבוהה כמו משכורת של שכירה, אז זה הזמן להפוך אותו לבלוג שהוא עבודה. עם זאת, לא כל הבלוגים חייבים להכתב לטובת הפיכת הבלוג למקצוע מכניס, להיפך, יש משהו מאוד נעים בכתיבה לשם הכתיבה ,הצמיחה והשיתוף״

״זה חלק מאיתנו, הבלוג, אנחנו רואות את עצמנו ממשיכות לכתוב.״

״אני עדיין עושה את זה בעיקר כשזה פרויקט שעשיתי בבלוג ואני אוהבת ולא אפרסם את זה כי כבר פרסמתי בעבר. אפילו לקחנו קורס חימר בשביל הכיף, וזה היה ואו, קשה (:״

״כשיש לי רעיון אני לא חושבת על קהל גדול אלא על עצמי ועל שתיים שלוש חברות שלי. למרות שהבלוג עם המון קוראים שונים זה קשה לדעת הכל על הקוראים שלנו אז אנחנו כותבות למישהי אחת או שתיים, כשאנחנו מסיימות את הפוסט אנחנו מבררות אם זה יתאים גם למנעד רחב יותר של קהל. הקהל זה משהו קצת טריקי כי בסופו של דבר את לא יכולה למצא את הקהל שלך אלא הוא מוצא אותך.

אחד הדברים החשובים זה להבין על מה לכתוב בבלוג ובעיקר על מה לא לכתוב, כי לדוגמא אנחנו עושות כושר ואוהבות את זה אבל לא כותבות על זה בבלוג כי זה לא בדיוק שייך לנושא הבלוג, הקוראים יעזרו לך להבין מה מענין אותם ומה לא וגם את תדעי בעצמך״

״אנחנו מנסות לעבוד 0900-1700 כי זה יותר בריא לנו, בסופו של דבר זאת העבודה שלנו עכשיו ואנחנו מנסות שזה לא יעלה על הזמן המשפחתי שלנו. אבל כשזה לא היה פול טיים היתה לנו מטרה לכתוב שלוש פעמים בשבוע. ובכל יום ראשון היתה לי ארוחה גדולה למשפחה וכתבתי שלושה מתכונים בארוחה וזה היה הפוסטים שלי לשבוע, חשוב שהמטרה שלך של הבלוג תהיה נכונה לך. אנחנו חושבות שחשוב לשתף את המשפחה שלך בדבר הזה כי הוא כיף ומאחד, בעיננו משפחה היא ראשונה.״

 שיתוף פעולה עם מותגים- איך עושים את זה?

״המותגים הגיעו כשהם התחברו לבלוג, כשחברה מגיעה אליכם זה מקום טוב להיות בו, כי הם בחרו בך, כשמותגים שונים פונים אליך סביר להניח שלא תוכלי לעבוד עם המותג המתחרה, אז כדאי שתאהבי את המותג, החברה, המסרים והערכים שלה. כל מה שאתן כותבות צריך להיות אותנטי ולא לקדם מותג רק בגלל שהם פנו אלא רק מותג שאתן אוהבות. לפעמים מותגים שולחים קומוניקט ואנחנו לא כותבות את זה כי זה לא בשבילנו. אם אתן כנות עם המותג תדעו עם מה נוח לכן לעבוד ועם מה לא.״

״האמת, אין דרך לדעת, לפי דעתי צריך לדעת לאמץ דברים חדשים, כמו פריסקופ וסנאפצ'אט, צריך לנסות דברים, הבלוגים משתנים ואי אפשר להיות קשוחות אלא חשוב לשמור על ראש פתוח  ודינמיות. בעוד חמש שנים הרשת החברתית בטוח תשתנה כי זה הטבע אבל צריך להבין שכל אחד צריך את הנכס הדיגיטלי שלו, פייסבוק יכול להחליט לסגור או אינסטגרם ישנו משהו באלגוריתם וכל העבודה שם תלך לאיבוד ולכן חשוב שיהיה לך את הנכס הדיגיטלי שלך, עם הדומיין שלך, ואז בעצם לא משנה מה יקרה בנוף של הרשת החברתית כי יש לך את הבלוג שלך שזה הבסיסי לכל העשייה.

ניוזלטר זה הדבר הכי חשוב שצריך לעשות כשיש בלוג, כי זאת הדרך הכי בטוחה ליצור קשר עם העוקבים אחריך.״

וואווווו איזה יופי של הרצאה זאת היתה. שתי נשים של השראה, תשוקה, יופי ואסתטיקה שפשוט סיפרו את סיפור חייהן בזכות הבלוג.

אני בעיקר לוקחת לעצמי אחרי ההרצאה הזאת את העובדה שכל אחת היא ייחודית בעצם היותה היא. זה משפט שמאוד חיזק אותי ואישר לי שאני בדרך הנכונה.