1. שנים איריס עבדה בסטארט אפ צעיר ולאחר חופשת הלידה הארוכה חלמה לעבוד שוב בסטארט אפ צעיר אבל בחצי משרה. כשנקרתה בפניה ההזדמנות להגשים את החלום הבינה שהוא כבר לא מתאים והיא יצאה לדרך עצמאית.

2. לפני שנים לאיריס היה בלוג באנגלית, זאת היתה התחלתה בבלוגוספירה

3. איריס, כמו הרבה אמנים, לא יכולה לסבול בירוקרטיה. כשהיא צריכה למלא טפסים היא זקוקה לשקט  מופטי וריכוז סביבה.

4. כשאיריס מעבירה את סדנאות הווואשי טייפ, היא לא יודעת מי יותר נהנה מהם, המשתתפות בסדנא או היא.

5. איריס בתור ילדה, נערה ואפילו עכשיו, אוהבת לאייר סקיצות אופנה בכלל ושמלות בפרט.

מתוך הפוסט על תיקים מתוכשטים (לחיצה תעביר לפוסט)

לבלוג יש 2 שלבים, השלב הראשוני שבו פתחתי בלוג בוורדפרס לפני שנים באנגלית, זה שלב שאני אפילו לא מחשיבה אותו, לא אמרתי לאף אחד על הבלוג, לא הגדרתי את עצמי בתור בלוגרית, כתבתי פעם בכמה זמן לא מוגדר. לפני שנה וחצי בערך, התחלתי לכתוב את הבלוג בקביעות. עד אז  לקח לי זמן עד שהתחלתי לספר לאנשים על הבלוג.  למרות שלא הבנתי למה אני עושה את זה או מה אני עושה בכלל זה, ואז גם אפשר לראות את השינוי שחל בבלוג.

לפני הלידה היתי ראש צוות גרפי בחברת אינטרנט, וכל התקופה ההיא ובמיוחד בתקופה של ההריון ובשנים הראשונות בבית היתי ג'אנקי של אטסי ויצירה וקראפטינג, והיתי קוראת המון בלוגים. אמרתי לעצמי שאני חיבת לעבוד במשהו שאני אוהבת שיכלול עיצוב – אינטרנט – וסטילינג.
כנס האופנה בחולון עסק במובהק או לא במובהק ,בכוונה או לא בכוונה, באופנה, בהשראה ובעולם הדיגיטלי, היו שם בלוגרי אופנה מובילים שדיברו על הצמאון של התחום הזה היום, היתה כתבת אופנה מובילה שאומרת שהיא אוהבת להיות פרילאנס וכותבת על מה שהיא אוהבת, העצמאות הזאת קרצה לי.
בכנס הבנתי את הצורך של אנשים בבלוג, אתר או שרות של השראה. תראי לי מעצבת אופנה שיש לה זמן לשבת 48 שעות באינטרנט ולחפש השראה. התשוקה האינסופית שלי למקצוע של איסוף  דברים יפים ובנית משהו חדש מהם.  הבנתי שזהו, אני לא מחכה שמישהו יתן לי לעשות משהו שאני אוהבת, אלא אני לוקחת לעצמי את הזכות לעשות את מה שאני אוהבת. והבלוג היה הכלי לעשות בצורה מעולה את מה שאני אוהבת וטובה בו.

מקורות ההשראה כל הזמן משתנים.  פעם היתי חורשת את אטסי ואת פליקר כי לא היו הרבה דברים אחרים . בלוג הוא דרך נפלאה להשראה בזכות היכולת להשתרשר ממקום למקום. אני יוצרת, מתמקצעת בקורסים, עושה אמנות שונה ורחבה. היום אני כל כך עוסקת בזה כל הזמן ,כך שההשראה שלי בעצם נמצאת בכל מקום. היום,  הרגישות שלי והסף שלי ורמת הענין שלי היא שונה לגמרי, אני ראיתי כל כך הרבה עד היום כך שאני מרגישה שעליתי ברמת החיפוש רמה וגם בהתאם ברמת הבלוגים.

הפוסט על המוטיבציה, על ימי ההולדת והפוסט של וואשי טיפ ששינה את המודעות לוואשי טייפ בארץ ואני כל כך שמחה על הגילוי הזה. אנשים לא ידעו מה זה לפני הפוסט ולא הפסיקו לקנות אחרי הפוסט, ולראיה הדרישות שבאו לסדנאות ואשי טייפ ולמוצר עצמו.

מאז הפעם הראשונה שהיתי בפריז אני מאוהבת בה מעל הראש. לאחרונה אני חולמת על ניו יורק. אני מאוהבת בשפה, בקסם. פריז היא השראה צפויה, אם יש לך 100 דברים שנותנים לך השראה, פריז זה ביניהם, וככה התחלתי את הבלוג כשפריז היתה אחת ההשראות שלי. היום אני נמצאת במקום קצת אחר, יותר עמוק, יותר צולל פנימה.

אני לא בנאדם שמעמיד פנים אם אני אוהבת משהו אני אומרת את זה. אני נוטה להאמין שאחרים גם כאלה. אנחנו כותבות מהלב שלנו על התשוקות הכי גדולות שלנו, כולנו מחפשות השראה, כולנו כותבות על דברים שמענינים אותנו ברמה גבוהה וחומרים מקוריים.  כולנו שמחות לראות שהרמה גבוהה ועדיין יש לנו לאן לשאוף, תמיד. אנשים אוהבים לפרגן על דברים טובים.

מתוך הפוסט על יריד ראש השנה לקוראי הבלוג (לחיצה תעביר לפוסט)

למה לא? יש לי קהילה של קוראים, אני אוהבת את הקהילה הזאת,, אני מכירה אותם והם מכירים אותי, היחסים בפיסבוק ובאינטרנט הם יחסים לכל דבר, ואם אפשר להעמיק אותם אז זה נפלא. רב הזמן חשוב לי  לצ'פר את הקוראים שלי, לא צריכה עכשיו מאה קוראים שיעשו לי לייק חד פעמי ולא ימשיכו לקרא. חשובה לי הקהילה של הקוראים שמענין אותם הבלוג שלי בצורה אמיתית.  הכי כיף זה לפגוש את הקוראים פנים מול פנים בסדנאות כי אז הם מספרים לי מה הבלוג שלי עושה להם, אנשים מבקשים השראות על נושאים שונים, כיף.

אני לא מערבבת את החיים הפרטיים שלי. כרגע לא מתאים לי להעלות תמונות פרטיות כי זה לא נושא הבלוג. הבלוג הוא השראות, עיצוב, ליף סטייל,  אין פה בכלל מקום לתמונות פרטיות של המשפחה שלי. ברור לי מה השוליים ועם חשיפת החיים הפרטיים שלי אני פחות מרגישה בנח, וגם זה לא מענין את הקוראים שלי.
כן חשפתי את עצמי בפוסט על המוטיבציה כי חשבתי שזה מתאים לדבר על המוטיביציה שלי בנגוגע לעיצוב ומה משפיע עלי.

מתוך הפוסט על הוואשי טייפ (לחיצה תעביר לפוסט)

כשזה נוגע לבלוג שלי אני מאוד אימפולסיבית, פועלת במיידית. בא לי הרעיון ואני מבצעת אותו מיד בלי לחשוב פעמיים. חשבתי על סדנת ואשי טיפ ביום שישי וביום ראשון ראיתי מקום ופרסמתי על הסדנא, חברים שלי אמרו לי "איך את מפרסמת כזה דבר, אין לך עוד כלום" אז אמרתי שיש לי קו סיום ואני מוכנה אליו, אני עכשיו צריכה לרוץ אליו, אני לא כזאת ביום יום אלא רק בדברים האלה שממלאים אותי באדרנלין של יצירה. אותו הדבר עם הפוסט על המוטיבציה ואמביציה, היתי חיבת לשמוע מה מעורר אנשים שאני מעריכה, מה המוטיבציה שלהם וישר התחלתי לראיין.

כנראה שכן, אולי בפלטפורמה אחרת, אבל אין לדעת אם זה היה כזה משמעותי בשבילי כמו השינוי שעשיתי בזכות הבלוג.

מתוך הפוסט על ספרים ועיצוב (לחיצה תעביר לפוסט)

אמרתי לכם שהיא צבעונית ומעניינת.