את הפוסט הזה אני כותבת ממרחק של אלפי קילומטרים מהארץ, באוויר, בעודי בדרך הביתה. והדרך א-ר-ו-כ-ה. הייתי שמחה לדעת עוד כמה שעות יש לי לטיסה מסולט לייק סיטי לניוארק, אבל הם דורשים פה תשלום על המוניטור… חוצפה.

אני חוזרת המומה הביתה, לטובה.

משהו בכנס הזה היה שונה מכנסים אחרים שנכחתי בהם בתחום הבלוגינג.

אבל, רגע לפני שאני מספרת לכן מה היה שם ואיך זה עשוי להשפיע עלינו בתור בלוגריות, אני חייבת הקדמה למי שתוהה איך זה שבחודשים האחרונים אני טסה די הרבה לארה"ב לשלושה ימים מקסימום ארבעה וחוזרת ארצה.  ובעיקר, מי מממן את התענוג הזה.

למי שלא קראה אודות חוויותי מהכנס בפילדפיה, (ממליצה לכן לקרא, יש שם אחלה תובנות) לפני מספר חודשים הצטרפתי (בנוסף לעסק שלי שממשיך כרגיל)  לסטארטאפ ישראלי בתחום content marketing.
הסטארטאפ בשם  millioneyez המציא תוסף ואפליקציות לסמארטפון שמטרתו לחבר בין יצרני תוכן ליצרני תמונות. זה פשוט גאוני. אני כל כך התלהבתי מהרעיון ומהבקשה שאצטרף לצוות, שלא חשבתי לעומק עד כמה הסטראטאפ הזה יקפיץ אותי קדימה בכל כך הרבה מימדים, ובעיקר בתחום הזה של הבלוגינג. והרווח הוא לא רק שלי אלא של הקהילה היקרה שקוראת אותי בבלוג ועוקבת אחרי בעמוד הפיסבוק.

בארבעת החודשים האחרונים אני מרגישה שהמח שלי באקסלרטור ענק שכולל שני תחומים – שיווק באמצעות תוכן ויצירת קהילות בינלאומיות.
המטרה שלי בmillioneyez להביא בלוגריות מכל העולם שכותבות באנגלית (בינתיים) וגם יצרני תוכן נוספים להוריד את התוסף ולהתחיל להשתמש בו בבלוג שלהם.

נשמע פשוט, נכון? קלי קלות.

אז זהו, שלא. ופה אני מתחילה את הסיפור שלי עם הכנס.

נסעתי לכנס bulid your blog , כנס בלוגריות שהגיעו בעיקר מאזור יוטה, כי הבנתי שבשביל להבין מה הבלוגריות , קהל היעד שלי צריך, אני חיבת להכיר , לפגוש, לשמוע, להקשיב ולהבין איך אני יכולה לגשר בין הצורך שלי שיורידו את התוסף ובין העובדה שהן לא מכירות אותי בכלל.

אפשר לאמר, שאני במסע שהשלב הראשון הוא הכרה, שיכירו אותי, השלב השני הוא בניית אמון, שיאמינו בי שאני לא באה לנצל אותן בתור בלוגריות, והשלב השלישי הוא בניית מערכת יחסים, שאני שם תמיד בשביל כל דבר.

את השלבים הללו עברתי במהלך שנותי בתור בלוגרית בארץ, ולכן להתחיל הכל מהתחלה, זה, איך לאמר, לפעמים די מייאש. אבל אני, כמו שאני, לא מתיאשת בקלות, להיפך, אני חמור עקשן ודברים כאלה רק מאתגרים אותי להמשיך הלאה.

הגעתי לכנס מוכנה עם כרטיסי ביקור, עם ברושור שמזמין את הבלוגריות להשתמש בתוסף של מיליון אייז, ועם הקולגה שלי (קוראים לו אסטרדסמ. סוארז) והוא אחראי על קהילת הצלמים בסטראטפ. הוא צלם מוכשר אש, כמה מוכשר? בואו נגיד שיש לו על המדף בבית גם שני פרסי פולצר על צילום עיתונות.

יחד, הגענו לכנס במטרה להכיר את עולם הבלוגריות האמריקאי.

תובנה מספר 1;

הבלוגריות מגיעות במטרה אחת לכנס – להבין איך אפשר להרוויח יותר כסף מהבלוג. אני חוזרת על המשפט הזה, איך להרוויח יותר מהבלוג.

בשביל הבלוגריות האמריקאיות, זאת כבר לא שאלה של האם להרוויח מהבלוג או לא, הן עברו את זה כבר מלפני הרבה שנים, כשהמותגים הבינו שיש לבלוגריות כח אמיתי והשפעה והן הבינו את כוחה של קהילה ואת העובדה שהבלוג שלהן הוא פלטפורמת מדיה לכל דבר ולכן היא יכולה להיות רווחית.

ולכן, הבלוגריות שהשתתפו בכנס היו בלוגריות שמרוויחות כסף מהבלוג (בממוצע 1500 דולר לחודש) והן הגיעו לשמוע איך אפשר לעשות עוד יותר כסף.

מה כולל מודל ההכנסות של הבלוגריות האמריקאיות?

בכנס דיברו על מספר מודלים של הכנסה:

1. באנרים – עליהם הן מרוויחות או על פי הקלקה או על פי נוכחות באתר וחשיפה לקהל
2. שגרירות של מותג – קרי, הן משתמשות במוצר אותו הן מקבלות בחינם, ומקבלות תשלום על כתיבה בבלוג אודותיו, על הנסיון שלהן עימו. בנוסף, יש להן הטבות שהן יכולות להעניק לקוראים.
3. תוכנית שותפים – זה הכי חזק שם, (זוכרות שכתבתי על תכניות שותפים בעבר, פה בלינק?) על כל לינק שהן מפנות הן מקבלות עמלות במידה ונוצרה רכישה. אחת הבלוגריות עליה אפרט בפוסט הבא הסבירה שהיא מעדיפה תוכנית שותפים של אטסי מאשר אמזון כי אם קוראת של הבלוג שלה לחצה על הלינק לאטסי מתוך הבלוג שלה, היא מגיעה לאטסי, סוגרת את המחשב ולאחר מספר ימים פותחת את אטסי ורוכשת מהאתר (ולא משנה אם זה המוצר שהיא המליצה עליו או לא) אטסי מסמן את המחשב של אותה קוראת מרגע שהיא לחצה על לינק השותפות למשך שלושים ימים, ואז אותה בלוגרית מרוויחה את עמלת השותפות שלה. אמזון לעומת זאת שומרת מעקב אחרי הקוראת ל24 שעות בלבד.
   אתן מבינות כמה שזה משמעותי ? ואיזו הסתכלות עסקית יש לבלוגריות הללו? זה פשוט מדהים.
4. Ebook, printbles, on line courses– הכנסה פסיבית מהתוכן שהן מייצרות. כמעט לכל בלוגרית ששוחחתי איתה היה לפחות ebook אחד שהיא מוכרת בבלוג שלה. זה פשוט מדהים, הקהל רגיל לקנות מבלוגים את מוצרי התוכן שלהם.

הספונסרים בכנס היו ברובן תוכנות שונות שעוזרות לבלוגריות להרוויח כסף, בין אם זה תוכנות של תכניות שותפים ובין תוכנות של ניהל באנרים או ניהול עסק און ליין. מטורף! מכירות חברות כאלה שמתחברות לבלוגים בעברית, או בסדרי גודל של טראפיק של ישראל? ספרו לי, אני אשמח להכיר.

תובנה מספר 2

הבלוגריות הללו רציניות אש בנוגע לבלוג שלהן ומבחינתן זה עסק לכל דבר. אין כזה דבר בלוגרית ללא כרטיס ביקור של הבלוג שלה, את בלוגרית – את חיבת להוציא כרטיס ביקור, את רוצה להרוויח כסף מהבלוג, תתיחסי אליו כמו אל עסק. גם בבלוגים עצמם (אמנם לא עברתי על כל 40 כרטיסי הביקור שקיבלתי) אבל מאילו שבדקתי – לכולן יש עמוד אודות שמספר את הסיפור שמאחורי הבלוג, את החזון של הבלוג ולמי הוא מתאים ואיך הבלוגרית יכולה לעזור לקוראים תוך פירוט המוצרים והשירותים שיש לה להציע. אני מבסוטה לקרא את הפוסטים הללו, כי זה מרגיש לי שהן קראו את מה שאני מלמדת בפוסט שלי "איך לכתוב עמוד אודות בבלוג".

תובנה מספר 3

אפשר לכתוב על כל דבר. לא, ברצינות, עד שלא הייתן בכנס בלוגריות אמריקאיות, אתן לא מבינות על אילו דברים אפשר לכתוב. אז ככה, יש את הנישות הגדולות – לייף סטייל, בישול, אמהות. זה בגדר המוכר. אבל, כשהייתי בהרצאה על כתיבת בלוגים נישתיים (ההרצאה הכי טובה שהיתה שם בעיני ועליה אני אפרט בפוסט הבא כי יש שם כל כך הרבה מה ללמוד) המרצה שאלה על אילו נושאים הבלוגריות כותבות והיו שם בלוגים סופר נישתיים כמו: משפחות מורכבות בקהילה המורמונית (סולט לייק סיטי נמצאת באזור של קהילה מורמונית מאוד גדולה, שוחחתי עם כמה בלוגריות על התרבות המורמונית וזה היה מדהים להכיר אותה. אני אצמצם את השיחה למשפט שאחת הבלוגריות אמרה לי : we are all humans, so at least we are trying to be kind" ובאמת, ההרגשה היתה שהן פשוט נחמדות. ממש נחמדות.  עוד נושאים נישתיים: בלוג על גידול פרחים בבית, בלוג על תזונה לכלבים, בלוג על מהות חיי נישואים קתולים, בלוג על איפסון מזון למקרי חירום, בלוג על ילדים אוטיסטים, בלוג על אוכל מקסיקני ועוד ועוד.

תובנה מספר 4

לבלוגים יש את הרגעים הקשים שלהם, ולא, מה שרואים במסך זאת לא המציאות. במהלך היומיים הללו, היו 4 הרצאות מוטיבציה. זה המון! בכלל, גם בכנס שהיתי בו לפני חודש בפילדפיה היו המון מסרים של העצמה ומוטיבציה, אני לא יודעת אם זאת הדרך האמריקאית להרצות או להעביר מסרים, אבל בכנס הנוכחי לחלוטין דיברו על הקושי של להיות בלוגרית, על כך שהעולם בחוץ הוא לא העולם בפנים, ושיש הרבה ימים של דאון לעומת הימים של אפ.

זה היה מאוד יפה בעיני שדיברו על זה ולא הסתירו. כי בסופו של דבר, הבלוגים האמריקאים הם עסקים לכל דבר, הלוואי ובכנסים לעסקים היו מספרים גם על הרגעים הקשים ולא רק על הרגעים הקלים וההצלחות. אני מאוד אוהבת לשמוע הרצאות ולקרא בלוגים שמספרים איך דווקא מתוך הקושי נולדה תובנה, מוצר, יכולת, חידוש.

אחת המרצות שרציתי לשמע ובסוף הלכתי להרצאה אחרת, (אבל נפגשנו בסוף במסיבה) היא ג'ורדן, בלוגרית שכדאי לכן לקרא את האודות שלה, וואו איזה סיפור מטורף. זאת השראה נשית.

וזה מביא אותי לתובנה האחרונה שמבחינתי עשתה לי וואו מאוד גדול בראש.

הבלוג הוא הבמה למימוש הפוטנציאל של הבלוגרית מבחינת יזמות, חיברות, רווח כלכלי ומקום לביטוי.

זה כאילו המובן מאליו, ובגלל זה אני משוגעת על בלוגים ולכן בעיני הם כל כך חשובים, אבל בכנס ראיתי את זה בעיניים באינטנסיביות, וזה פשוט קיבל אצלי עוצמה פי כמה.

רוב הנשים שהגיעו לכנס היו בנות 30. הרוב מורמוניות. נראות סוף הדרך! בחיי, כנראה שזה האוויר היבש שם. וכששוחחתי עימן הבנתי שלרובן כבר יש שלושה אם לא ארבעה ילדים. רובן הן אמהות במשרה מלאה stayed at home mom . בדרך כלל במשפחה המורמונית האב הוא המפרנס היחידי והאמא מגדלת את המשפחה הגדולה. וזהו.
עכשיו תקלטו את זה – למשתתפות בכנס יש בלוג שהוא העסק שלהן, שאותו הן מפתחות תוך כדי התפקיד שלהן בבית של גידול הילדים והיותן אמא.
הבלוג הזה מאפשר להן לפתח תחביב ,תשוקה, מקום לביטוי נוסף למקום הפרדיגמטי שלהן בתור אמא. פיתוח אותו תחביב באמצעות הבלוג מאפשר להן להוציא מעצמן יכולות, שלא היו מוציאות ללא הבלוג, כמו יזמות, יצירתיות, מו"מ, ניהול עסק, ניהול תקציב ועוד.
מספר בלוגריות שם סיפרו לי שלא רק שהבלוג שלהן מרוויח, אלא הבלוג שלהן הפך להכנסה העיקרית בבית והבעל עזב את העבודה שלו בשביל לעזור בניהול הבלוג.

וזה, גבירותי, היה הרגע שלי שבו גיליתי את אמריקה בכנס.

הרגע שבו אמרתי לעצמי, בואו נתאר את אותן נשים ללא הבלוג. סביר להניח שהן לא היו יכולות לגלות את כל היופי הזה על עצמן, ללא הבלוג. ולא פלא שרוב הבלוגריות יש להן טאב בבלוג על איך לפתוח בלוג (עזבו את זה שהן מרוויחות שם מתכנית השותפים של השרת), הן כאילו "גילו את האור" ואת האפשרות הנוספת של היותן בבית ומנסות להעביר את זה הלאה. זה פשוט הדהים אותי.

האמת, שכשאני חושבת על זה, זה הזכיר לי אותי כשהתחלתי את הבלוג שלי הבלוגריסטית, אמנם זה היה ממקום אקדמי, אבל הפריצה שלי והעובדה שהתחלתי לקחת ברצינות את הבלוג ואת הכתיבה בו הגיעה בדיוק כשהייתי בבית, עם הבנות, באמריקה ולא היתה לי יכולת לבטא את עצמי אחרת, אלא באמצעות הבלוג. השקעתי בבלוג המון אהבה והוא החזיר לי באותה מטבע בדיוק. בול כמו אותן בלוגריות אמהות שפגשתי. רגע של גילוי והערצה אליהן.

הרגע הזה של נפילת האסימון קרה לי כשהינו במסיבה סגורה שארגנה אחת הנציגות של הספונסרים שעימה התידדנו ביומיים הללו, היא הזמינה את כל הבלוגריות הנחשבות, המרצות ומארגני הכנס לסוויטה שהיא קיבלה במלון. הגענו למסיבה, אסטרדס ואני, וכל אותן הבלוגריות, היו בעולם שלהן, מצלמות אחת את השניה, שמחות, מאופרות ומטופחות למשעי, צוחקות, נהנות, כן, הרגשתי מחוץ למעגל כי היתי מחוץ למעגל הקהילה שלהן (וזה גרם לי להתגעגע לקהילה שלי בארץ), אבל הגעתי להקשיב וללמוד. חלק מהשיח היה על הבלוג, חלק על הילדים, חלק על המשפחה, חלק סתם צחוקים פנימיים. היתה אווירה של אנרגיה נשית במיטבה, וזה עשה לי כל כך טוב, כי אני מתארת לעצמי שהבלוג שלהן, ולא משנה אם הן התחילו אותו בתור שעמום או במטרה להרוויח כסף, הבלוג עזר להן להתפתח, ללמוד, להיות דמות רב שכבתית ורב מימדית, וזה היה פשוט מקסים לראות ולהכיר.

הבלוגריות האלה פשוט היו שמחות ומאושרות במקום שהן היו, וכן, יכול להיות שהיו להן מליון דברים על הראש שיכולים לגרום לדברים לא להיות שמחים, אבל במסיבה, הן היו במיטבן, עם החברות הבלוגריות שלהן, הן נכנסו לתפקיד הזה לגמרי ופשוט היו שמחות.

המסיבה של החיים או החיים הם מסיבה?

אני אסיים את הפוסט הזה עם סיכום הרצאה של אליסון מalison show – הבחורה הזאת מגניבה בטירוף מארגנת מסיבות נשים ומלמדת איך להיות פשוט שמחה.
בהרצאה שלה היא סיפרה על הרגעים השמחים והפחות שמחים שהיו לה בחיים.
בעיקרון, מה שאליסון אומרת זה שהחיים שלנו הם מסיבה, ואנחנו צריכות פשוט לחגוג אותם.

למה חשוב להיות שמחה?

כי כשאת שמחה: את חיה יותר, בריאה יותר, פעילה מהיר יותר, פותרת בעיות מהר יותר וטוב יותר, פחות אלימה, ויותר פרודוקטיבית.
בשביל שהבלוג שלך ימשוך קוראים, את צריכה שיהיה לך כיף בעצמך לכתוב את הבלוג, להפיץ אותו, לדבר עליו.

אבל מה עושים כשקשה? וכשאנחנו צריכות לתת מעבר לאנרגיה שיש לנו?

בשביל לתת מעבר אנחנו צריכות לשים מסכות חמצן.

מסיכת חמצן מספר 1:Determine your proprieties

תחליטי מה סדר העדיפויות שלך

צריך שיהיו רק שלוש מטרות כל פעם ורק דברים שאת יכולה לשלוט בהם

מסיכת חמצן מספר 2: מה הייחודיות שלך?

כל הזמן להיות בפוקוס על החוזקות שלך שמייחדות אותך, לחפש אותן בכל דבר שאת עושה.

זאת המסיבה שלך אל תתני למישהו אחר להשתלט על המסיבה שלך.

מסיכת חמצן מספר 3: להעיף את אלו שמפריעים בדרך

לפעמים את הורסת המסיבות העיקרית, תדאגי לא להיות כזאת, אנחנו יותר מדי מתעסקות בתכנונים ולכן במקום עצמו אנחנו לא נהנות, זה כמו לכתוב פוסט ולעבוד עליו כל כך הרבה עד שאחרי שמעלים אותו לאוויר, לא נהנים מהתגובות ומהגל שהוא עושה. או שכשמגיעות הזדמנויות עסקיות לבלוג שלנו, אנחנו לא מאמינות שזה מגיע ואנחנו הורסות לעצמנו.

אני חיבת לסיים בעובדה שבחצי היום הראשון של הכנס הייתי בשוק, הדברים לא הלכו כמו שרציתי, וזה הכניס אותי קצת ללחצים וחששות, ואז אליסון הגיעה עם ההרצאה שלה, והחלטתי שמה שלא אהיה, אני אהיה שמחה עם התוצאה. שמתי לי למטרה להביא לפחות 30 כרטיסי ביקור של בלוגריות שרוצות לנסות את התוסף (יש לי ביד 45), מטרה נוספת, שיכירו אותנו, הבנו שהברושור לא עובד לנו טוב, אז בערב ראיתי חבורה של בלוגריות מצלמות אחת את השניה ופשוט ביקשתי מאסטרס שיפעיל עליהן את קסמיו, מפה לשם אירגנו בצורה פיראטית לחלוטין סדנת צילום של שעה וחצי בסמארטפון שאסטרס העביר, אתן לא מבינות איך הן עפו על זה! הרגשתי שזה פיצוח מדהים לכנסים הבאים, ובעיקר למדתי ליהנות, להקשיב, ללמוד.

או, ניו ארק, עוד רגע נוחתים ואז יש לי ארבע שעות בשדה עד לטיסה לתל אביב, זמן טוב להתחבר לחשמל, לאינטרנט ולשלח את הפוסט הזה לאוויר

בפוסט הבא אני אפרט על היתרונות של כתיבת בלוג נישתי כפי שלמדתי מההרצאה של קייסי מהבלוג על הסוקלנטים.

אני ממש אשמח לקרא, מתוך התובנות שהבאתי כאן מהכנס (וסליחה אם הפוסט קצת עמוס בפרטים וכתוב אמוציונלית מאוד, זה מה שכנסים עושים לי) מה את לוקחת לבלוג שלך, איזה תובנה הכי דיברה אליך.

אני ,לדוגמא לוקחת את הענין של קורסים און ליין, עוד לא שיווקתי את הקורסים שלי בצורה רצינית, הגיע כנראה הזמן לזה…